השינויים הטכנולוגים הפכו השנה את תערוכת הבוגרים של מחלקת עיצוב תעשייתי ב-HIT למיוחדת במינה. שוחחנו עם כמה מהסטודנטים/ות על הפרויקטים שלהם ועל התהליך שעברו בשנה מאתגרת שכזו.
חנה קיפרשלק, עיצוב תקשורת חזותית
אלה מור אסולין: "Tulip" מערכת לניוד פעוט על גבי כסא גלגלים ממונע
במה עוסק הפרויקט שלך?
Tulip היא מערכת לניוד פעוט על גבי כסא גלגלים ממונע. המערכת מותאמת להורים עם מגבלות תנועה שונות, המתניידים בכסא ומתקשים בניוד ילדיהם מחוץ לבית. Tulip מאפשרת ניוד של פעוט מגיל 9 חודשים ועד משקל 22 ק"ג לנסיעות בסביבת המגורים, וכך מאפשרת ללוות את הפעוט אל הגן, להגיע לגינה אחה"צ, או לצאת לסידורים היומיומיים באופן נגיש, בטוח ומעצים, מבלי להיות תלוי בסיוע.
מה הייתה ההשראה שלך?
החוויה האישית שלי כבחורה עם מגבלת תנועה, והמחשבה על חווית ההורות בעתיד. התובנות שעלו בשלב מוקדם במחקר עוררו אצלי את התשוקה לפתור את האתגרים שאיתם ההורים מתמודדים כמעט לבדם.
ספרי על תהליך העבודה.
פרויקט הגמר שלי הוא תוצר של מחקר שנמשך למעלה משנה, במהלכו נחשפתי לשלושה קהלי יעד: הורים עם מגבלת תנועה, פעוטות ומקורות מסייעים. עבדתי בצמוד אליהם, בניסיון מתמיד לוודא שהדברים עובדים טוב לשלושת הצדדים. התהליך כלל יצירה של מספר מודלים, הרבה נסיונות ומקצה שיפורים.
המערכת כוללת שלושה חלקים מרכזיים, מה שדרש ממני לצלול לעומק של כל טכנולוגיית ייצור ועיצוב מתאימה. עבדתי מול מספר רחב של אנשי מקצוע: טכנאי כסאות גלגלים, מהנדסים ויצרנים והיה מדהים להרגיש עד כמה כולם מגוייסים לטובת העניין.
איך הייתה החוויה של לעבוד על פרויקט גמר בשנה מורכבת כמו זו שחלפה?
למען האמת, המעבר לזום דווקא עזר לי לא לבזבז אנרגיה: הכל היה מהבית, ממוקד ונגיש. עבדתי במקביל, והספקתי הרבה יותר. המצב איפשר לי להגיע לקהל היעד שלי מכל מקום בעולם, וביטל את שיקולי המרחק. מצד שני היו שלבים מאוד מאתגרים בהם לא יכולתי לצאת ולבחון את הדברים פיזית בשטח. מה שעזר לי הוא התכנון המקדים, והיו גם הרבה אנשים טובים באמצע הדרך שמאוד עזרו לי: ההורים שהשתתפו במחקר והיו מאוד משתפים- בלעדיהם זה לא היה עובד, והצוות שלי, סטודנטים מהפקולטה שנתנו לי רוח גבית והאמינו בי ובפרויקט לאורך כל הדרך.
מנחה: פרופסור גד צ'רני
פייסבוק: אלה מור אסולין
אינסטגרם: Ema Idstudio
אור חדדי ונוי קהלני: NO MIND
במה עוסק הפרויקט שלכם?
NO MIND הוא מיצג עיצובי הממחיש תהליך מדיטציה בזמן אמת. המודט/ת (עושה המדיטציה) מחובר/ת למערכת EEG אשר סורקת את הפעילות החשמלית במוח. ברגע שהמודט/ת נכנס/ת למצב של ריכוז, המרחב מגיב במופע ויזואלי שכולל גם סאונד. לצד המודט/ת עומדות שתי מסגרות מתכת היוצרות מרחב למדיטציה. בחזית המסגרות נמצאים ניירות משי ובחלקן האחורי 30 מנועי סרבו המחוברים אליהם בזרועות. בזמן הריכוז מופעלים המנועים ומזיזים את ניירות המשי בתבנית תנועתית המותאמת למצב הריכוז באותו הרגע.
ספרו לי על תהליך העבודה.
הפרויקט התחיל עם השאלה: ”כיצד ניתן לתת ביטוי לתודעה שלנו דרך צורה וחומר? איך היו נראים החלומות, המחשבות והרגשות שלנו בתלת מימד?“. שאלה זו פתחה מחקר שארך כשנה, בשיתוף עם מדעני מוח מאוניברסיטאות חיפה ובאר-שבע, בניסיון למצוא חיבור בין עולם מדעי המוח לעולם העיצוב. תהליך העיצוב עסק במתן ביטויים ופרשנויות לדפוסי פעילות מוחית שונים דרך צורה וחומר. בשלב מתקדם במחקר הבנו שהיות ואנחנו מבקשים לבטא את עולמו הפנימי של האדם, תהיה זו טעות למסגר זאת לכדי מוצר ובחרנו ליצור חוויה.
איך היה לעבוד על פרויקט גמר בשנה מורכבת כמו זו שחלפה?
מבחינתנו האתגרים של השנה האחרונה היו מנוף לתהליך המחקר. פתאום פרופסורים מהשורה הראשונה בתחום מדעי המוח בארץ היו בבית עם זמן פנוי, והסכימו להיפגש איתנו בזום.
איזה מקום יש לטכנולוגיה בפרויקט שלכם?
מבחינתנו ההגדרה לפרויקט היתה מחקר חומרי-טכנולוגי. היה לנו חשוב שהתהליך ישלב מחקר טכנולוגי מעשי ואכן למדנו הרבה תוכנות, עסקנו בתכנות ואלקטרוניקה ולמדנו ממומחים בתחום. כל זה כדי להגיע לתוצאה סופית שעובדת בפועל, ולא נשארת ברמה הקונספטואלית.
מנחה: נעמה שטיינבוק
עדי זאדה: SPLINE
במה עוסק הפרויקט שלך?
הפרויקט שלי עוסק במפגש בין מלאכת האריגה לתכנון פרמטרי. בחרתי לעסוק במלאכת יד כלשהי בפרויקט הגמר שלי מתוך האהבה ליצירה ולעבודת יד עמלנית, ומתוך כבוד למלאכות היד ההולכות ונעלמות מהעולם. חקרתי את מערכת היחסים שבין הייצור התעשייתי לבין העבודה הידנית.
מה הייתה ההשראה שלך?
בתחילת המחקר ניסיתי למצוא זווית חדשה להתבוננות על מלאכת האריגה מנקודת מבט של מעצבת תעשייתית לעומת מעצבי טקסטיל. בהמשך הסתכלתי על פרשנויות תלת ממדיות לאריגה. לאורך רוב התהליך לא עבדתי מול מקורות השראה מסוימים. במהלך הדרך ניסיתי להסיק כמה שיותר מסקנות מכל מהלך קטן שעשיתי וככה להתקדם בצעדים קטנים ומתוכננים. לאט לאט התחלתי להרגיש שאני שולטת בטכניקה וזה אפשר לי יותר מעוף ויכולת לצפות יותר מהלכים קדימה.
ספרי לי על תהליך העבודה.
רק כאשר נפתחה שוב הסדנה אפשר היה להרחיב את סל הכלים שניתן להשתמש בהם, לגדול בקנה המידה של המודלים ולראשונה מזה שנה- להפריד בין הלימודים לבית, מה שלדעתי מאוד עזר. נקודת המוצא שלי הייתה אריגה תלת ממדית. התחלתי לארוג גלילים, בכל מיני גדלים, צפיפויות שונות ועם רצועות ברוחב ואורך שונה. חקרתי איך ליצור מבנים שיכולים לזוז, לשנות צורה מבלי להתפרק וחשבתי שהם יכולים לתפקד טוב כגופי תאורה בתנועה, כאשר התנועה מווסתת את חשיפת האור. בשלב מסוים בתהליך הבנתי שאני זונחת את הגלילים בתנועה ומתמקדת במחקר הצורני של הרצועות. את הרצועות החדשות תכננתי באמצעות תוכנות מחשב שאפשרו לי לעשות חישובים מדויקים יותר ובעיקר לעבוד הרבה יותר מהר ולייצר יותר מודלים בזמן נתון. בשלב הזה תכננתי מגוון צורות של רצועות, ארגתי אותן וראיתי איך כל צורה של רצועה משפיעה לי על הנפח הנוצר באריגה. בסדרה הסופית שעיצבתי החלטתי למתוח את הגבולות של עצמי ושל מה שלמדתי ולתכנן את הנפח לפני הרצועה.
איך היה לעבוד על פרויקט גמר בשנה מורכבת כמו זו שחלפה?
אחת הסיבות שבגללן בחרתי לעסוק במלאכת יד כבסיס לפרויקט הגמר היא באמת הריחוק מעבודת היד בשנת הקורונה, בה עבדנו בעיקר מהמחשב. לא ידעתי איך תימשך השנה ואיך הפרויקט ייראה בסוף, אבל ניסיתי לעשות את המקסימום בכל שלב באמצעים שהיו ברשותי, מהבית וגם מהסדנה. המטרה העיקרית הייתה להנות וללמוד גם כמה שיותר מהדרך בידיעה שזה הפרויקט האחרון לתואר לפני שיוצאים מהמסגרת של הלימודים.
איזה מקום יש לטכנולוגיה בפרויקט שלך?
הפרויקט מציג תמצית של מחקר המשלב מלאכת יד וטכנולוגיה תעשייתית, אריגה ידנית של רצועות המתוכננות באמצעות עזרים דיגיטליים. זה מפגש בין שני עולמות של עבר ועתיד, מתודת עבודה המשלבת בין היכולות הטכנולוגיות של היום לבין מלאכת היד של העבר ובעיקר תהליך עיצוב מפתיע ומסקרן וכמובן מהנה.
מנחה: אילונה לב
פייסבוק: עדי זאדה
אינסטגרם: עדי
LUMINANCE: טליה לובטון
במה עוסק הפרויקט שלך?
הפרויקט עוסק ביצירת שפה חדשה של גופי תאורה ששמים דגש על חדשנות, תלת מימדיות ואסתטיקה, בשילוב טקסטיל ופולימר בהדפסת תלת מימד.
מה הייתה ההשראה שלך?
מקורות ההשראה שליוו אותי בתחילת הפרויקט היו בעיקר מעולם הטקסטיל, פליסה, שיבורי תלת מימדי, ואוריגמי. עם התפתחות הפרויקט הבנתי שעליי לחפש אחר מקורות השראה פחות קונבציונליים בכדי להצליח ליצור שפה חדשה של גופי תאורה. בחרתי בעולם החי התת ימי כמקור השראה צורני: חקירתו חשפה בפניי עולם צורני מהפנט, מלא בגופים אמורפיים, ייחודיים ויוצאי דופן. ההפשטה הצורנית והצבעונית שעשיתי באה לידי ביטוי בעיצוב ובתכנון של גופי התאורה.
ספרי לי על תהליך העבודה.
נקודת המוצא של הפרויקט הייתה יצירת מערכת יחסים המבוססת על ערך הניגודיות בין הטקסטיל לפולימר, כאשר המטרה הסופית הייתה לייצר ערך מוסף אשר מתקיים בזכות שילוב זה. בחרתי בתחום התאורה מתוך החלטה לייצר מוצר פונקציונלי שיבליט את איכויות הטקסטיל הפשוט אל מול הטכנולוגיה המורכבת. התמקדתי בתכונה של הפולימר שיודע להתקשות על הטקסטיל והשתמשתי בה ליצירת קונסטרוקטיביות, נפחיות וחוזק מבני. המטרה הייתה ליצור שפה חדשה של גופי תאורה ששמים דגש על חדשנות, תלת מימדיות ואסתטיקה ייחודית תוך שמירה על האיכויות הגולמיות של כל חומר.
איך היה לעבוד על פרויקט גמר בשנה מורכבת כמו זו שחלפה?
בכל התחומים בחיי אני משתדלת לפעול מתוך האמונה שהכל לטובה וצריך לשמור על אופטימיות, לדעת לעבוד עם מה שיש ולהצליח להיות יצירתית ולשמור על גמישות ופתיחות מחשבתית. במהלך השנה המאתגרת שעברה עלינו אני מאמינה שהגישה הזו הצליחה להביא אותי לעסוק בטכנולוגיות מתקדמות שהם לא בהכרח החוזקות שלי, לגלות אומץ ולהצליח לבטא את עצמי בתוכם.
כיצד השפיעו השינויים הטכנולוגים על הפרויקט שלך?
עולם ההדפסות התלת מימד על טקסטיל הוא תחום מתפתח בתעשייה ונתון לפירושים ולביטויים שונים.
בעזרת המרצה שליוותה אותי לאורך הפרויקט, נעמה שטיינבוק, נוצר קשר ביני ובין חברת Stratasys, המפתחת, מייצרת ומשווקת מדפסות תלת מימד בקנה מידה עולמי. ההדפסה בטכנולוגיית POLYJET היא השיטה האופטימלית עבור הדפסה על טקסטיל כיוון שהפולימר הנוזלי, הנקרא פוטופולימר נספג בטקסטיל ומתקשה בתוכו בחשיפה לאור UV, מה שהופך את הפולימר לחלק בלתי נפרד מהטקסטיל. הפרויקט מייצר שפה חדשה של גופי תאורה גופי החוגגים את טכנולוגיית ההדפסה המתקדמת בשילוב של טקסטיל פשוט ומוכר.
מנחה: נעמה שטיינבוק
אינסטגרם: טליה
פייסבוק: טליה לובטון
שיר חלד: על-מוות
במה עוסק הפרויקט שלך?
הפרויקט מסכם מסע מחקרי שנמשך מעל שנה אשר בבסיסו עומדת המטרה להנגיש שיח סביב מוות בחיי היום-יום שלנו, מתוך אמונה והבנה כי דיון פתוח סביב המוות יכול לאפשר לנו אורח חיים שלם יותר וחווית סוף חיים שונה ואף חיובית. את המסע בחרתי להציג בספר בן חמישה חלקים, שכל אחד מהם נוגע בסוגיה אותה מצאתי רלוונטית לזמן ולמקום בו אנו חיים. הספר מתחיל בנקודת הפטירה ומשם הולך אחורה חזרה אל 'החיים' דרך שאלות סביב חפצי ירושה, ליווי חולים סופניים או הכרה במוות של עצמנו. ביקשתי ליצור מהלך שהוא מעין הכנה לקראת הפרידה הבאה שנחווה והסתכלות על המחזוריות של חיים ומוות. בסופו של כל פרק מוצג אובייקט הנוצר כתגובה לאותה סוגיה, ניסיון למסגר סיפורים רגשיים דרך חומר.
מה הייתה ההשראה שלך?
בסמסטר א' של שנה ד' השתתפתי בקורס סטודיו 'סוף טוב' בהנחייה של גלינה ארבלי ואיתי לניאדו. עוד בטרם הקורס הבעתי עניין בנושא הרחב הזה, 'מוות', אבל בקורס מצאתי את עצמי בפעם הראשונה שואלת שאלות מעמיקות על הנושא ותוהה איך אנחנו מגדירים מוות, כיצד ההגדרה הזו משפיעה על החיים שלנו ובעיקר איך אפשר להקל ולו במעט על כל מה שכרוך בסיטואציה המורכבת הזו. הקורס היה עבורי הבסיס והדחיפה לצאת לדרך ולהמשיך עם הנושא לפרויקט הגמר.
ספרי לי על תהליך העבודה.
תהליך העבודה היה שונה לחלוטין ממה שהכרתי בשנות הלימודים. בפרויקט גמר אין 'בעיה' נתונה מראש ותשובה אחת נכונה, אלא זה מרחב מאוד גמיש ורגשי. לאורך השנה נפגשתי עם עשרות אנשים מתחומים שונים, החל מקברנים ומנהלים של בתי לוויות ועד לרופאות ומטפלות. קראתי המון ספרים ומאמרים וראיינתי עשרות אנשים שאיבדו אדם קרוב. ככל שהעמקתי הבנתי שזה רק קצה הקרחון והתחלתי להתמקד בנושאים יותר ספציפיים שבעיני היו הרלוונטים ביותר. הניסיון לקחת רגעים אישיים או מושגים רגשיים ולתת להם ביטוי דרך חומר וצורה היה תהליך מרתק ומאתגר, לאורך הדרך השתדלתי להיצמד עד כמה שאפשר לסיפור האנושי ולקשיים שאנשים חלקו איתי באומץ רב.
שם מנחה: לוקה אור
אינסטגרם: rabbitonadragon_shirheled
פייסבוק: שיר חלד
