A2Z+ :Alphabets & Signs הוא הספר האולטימטיבי לחובבי הטיפוגרפיה שביניכם. הוא גדוש ומלא באותיות לטיניות, שלטים ותמונות בצורות וסגנונות רבים. הקוראים מוזמנים להנות ממבחר הדימויים המושכים והאנקדוטות ועל הדרך ללמוד משהו על ההיסטוריה של האות.
לאה פייסחוב, תקשורת חזותית
אין סוף ליצירתיות בכל מה שנוגע לעיצוב אותיות. האות היא המקום בו מבנה השפה פוגש את נראותה. הסופר ויקטור הוגו טען שכל אות מתחילה כסימן או צורה, וכל הסימנים והצורות מתחילים כתמונה, כך למשל האות C היא דמות הירח והאות S היא הנחש. הוגו משייך כל אות לדימוי- אין אות הנשארת ללא אפיון.
עם המצאת הדפוס נוצר צורך בפונטים. עקב כך החלו להיווצר פונטים מרובים כשכל אחד מהם מיועד למטרה שונה – פונטים ראוותניים, צנועים, מורכבים, פשוטים. כל פונט מיועד להעביר מסר משלו, לכל אות אפיון ואופי משלה. כל פונט הוא בעל אופי אסתטי מובחן ומעוצב מבחינה תרבותית, כך שפונטים מביעים תקופה ותחושה. צורת האות מבטאת ומסגירה את כוונות המשתמש והיוצר שלה: אות יכול להביע אלגנטיות אך גם אכזריות וכיעור.
על פי אסכולת הטיפוגרפיה הקלאסית, טיפוגרפיה נועדה להיות שקופה. עיצוב טוב של פונט הוא עיצוב שלא מפריע בקריאת הטקסט והאותיות בו הופכות "שקופות" על הדף – לא מושכות את תשומת לב הקורא/ת ורק מעבירות את המידע שעל הדף. בשנים המוקדמות של המאה ה-20, טיפוגרפיה הובנה כאמצעי תכליתי לפני הכל, ורק לעיתים שימשה גם כאמצעי אסתטי.
עבור טיפוגרפים בריטים כמו סטנלי מוריסון ואריק גיל, כמו גם הטיפוגרף האמריקאי ברוס רוג'רס והטיפוגרף ההולנדי יאן ואן קרימפן, על האות לשרת בצניעות ובדיסקרטיות את הטקסט. הם סבורים כי אם הקוראים אינם מבחינים בסוג חדש של פונט ובשינויים הקטנים שנעשים על הדף מולם- סימן שזהו פונט טוב. תפקידו של מעצב הפונטים, לפי גישה זו, הוא למצוא את האיזון המושלם בין אות לאות ובמכלול שלהן, ללא הפרעה חזותית. הפונט צריך להיות אסתטי וקריא. לאסתטיקה זו יש מטרה מוסרית: בהירות מסירת המידע משפרת את התקשורת עם המשתמש/ת (קורא/ת במקרה הזה).
בזמן שבעולם דובר האנגלית רווחה הגישה השמרנית בתחום הטיפוגרפיה, ברוסיה, בגרמניה ובהולנד התרחש מהפך בתחום. לא רק מעצבי פונטים היו שותפים לשינוי, אלא מכלול שלם של מעצבים ויוצרים שהושפעו מאסכולת הבאוהאוס שפרחה המחצית הראשונה של המאה ה-20. שינוי זה ניכר בעיקר בפיתוח פונטים סנס-סריפיים המתאפיינים בעובי קו אחיד לאורך כל הפונט ובצורניות מובחנת, ללא סיומות מחודדות בסוף האות. פונטים אלו נראו מודרניים וחדשניים לעומת הפונטים השמרניים. השינויים הטיפוגרפים הללו הקנו משמעות חדשה לאות, כך שהיא לא נעלמת יותר מן העין על הדף אלא מהווה חלק מהותי במסר המועבר לקורא/ת. מעתה, הפונטים מגדירים אם מדובר בשיר, בפרסומת או בתעמולה. הפונטים עצמם הופכים ליצירת אמנות ומזמינים את הקוראים לחוות ולהגיב. בצורה כזו, הפונטים הופכים מפאסיבים לאקטיבים ודינאמים.
מתודת ותאורית הפריסה (layout) נולדה בשנת 1932, כאשר המגזין הבריטי "סטודיו" פרסם חוברת ראשונה שהוקדשה לנושא. השיטה החדשה ביקשה להטמיע מעלות של פשטות, איזון, בהירות הביטוי וחופש מתפיסות קודמות של הטיפוגרפיה הקלאסית בכל הנוגע לתהליכי עבודה ולשימוש בחומרים. מלבד הערך המובהק של חוברת זו כמדריך לתכנון גריד, היא מציעה חזון המשלב בין הנטייה לחשוב על טיפוגרפיה כ"שקופה" ובין אסתטיקה מובחנת ושימוש בטיפוגרפיה כמשאב. בשיטת הפריסה, השתיים הן בעצם אחת ועובדות אחת לצד השניה בהרמוניה.
בשנת 1830 הוצגו לראשונה תרשימי אותיות שנועדו לבדוק את יעילותן של העדשות המתקנות במשקפי ראייה. על מנת להגדיל את המרחק האופטי בחדר הבדיקה עוצבו התרשימים עם אותיות הפוכות, כך שיהיה ניתן לצפות בהן דרך מראה. בשנת 1862, אופטומטריסט הולנדי בשם הרמן סנלן עיצב את תרשים בדיקת הראיה עליו אנחנו מתבססים עד היום. החיסכון והפשטות הם אלו שהעניקו לתרשימים אלו של בדיקות ראייה את האלגנטיות הטיפוגרפית המודרנית שלהם.
התערוכה העולמית בפריז בשנת 1900 שחגגה את הישגי המאה התשע-עשרה ואת הסיכויים המפוארים של המאה העשרים, הסוציולוג והפעיל האפרו-אמריקאי ויליאם אדוארד בורגהרד דו בויז (Du Bois) הציג תצוגה מרהיבה של תרשימים סטטיסטיים, מפות ודיאגרמות צבעוניות מצוירות ביד, אשר הציגו את ההיסטוריה של השחורים בארצות הברית. תרשימים אלו היוו דרך חדשנית להעברת ידע ומידע סוציו-אקונומי וחשיפת אמת תרבותית. הגיוון והחדשנות שבתרשימים אלו היו תחילתן של האינפוגרפיקות שאנחנו מכירים כל כך טוב בימינו.
לאורך ההיסטוריה, אותיות ופונטים של שלטי חוצות ופרסום עוצבו כך שילכדו את עין הצופה באופן מיידי. פונטים כאלו לרוב אופיינו בתלת-מימדיות ולעיתים קרובות כללו משחקי אור וצל. במשך למעלה ממאה שנים, הפונטים הללו היוו אלמנט ויזואלי אינטגרלי בסביבות אורבניות. במרוצת השנים, הקדמה והטכנולוגיה דחקו את הפונטים הללו לשוליים והפכו אותם לסימן לנוסטלגיה וזיכרון לימי העבר. כיום השימוש בפונטים כאלו יוצר חוויית קריאה נוסטלגית, אלגנטית ורוויה בצבע.
בעידן הנוכחי, אנחנו עמוסים בפונטים. הטיפוגרפיה בכל תפארתה מופיעה בכל מקום, החל משלטי חוצות, דרך פרסומות, תחנות אוטובוס, אריזות, מבנים וכלה במסכים שלנו. הספר A2Z+ : Alphabets & Signs מציג מגוון רחב של סגנונות טיפוגרפיים במרחב בו אנו חיים, וסוקר את האות הלטינית במגוון רחב של מדינות ועמים. אנו עדים לכך שלכל פונט יש מטרה וצורך ולכל פונט משימה משלו. מטרה מסוימת יכולה לדרוש פונט מסוים, דוגמת הפונט המיוחד לבדיקות ראייה. ספר זה לא נועד רק לשימוש או להשראה עבור מעצבים, אמנים, משוררים וסופרים, אלא גם לשם הנאה חזותית ואינטלקטואלית של כל מי שאוהב אותיות במגוון האינסופי שלהן.
כל התמונות צולמו מתוך הספר על-ידי לאה פייסחוב.
A2Z+ : Alphabets & Signs
Edited by Julian Rothenstein
Text by Mel Gooding
New York : Princeton Architectural Press
2018
בספריית המכון הטכנולוגי חולון
744.9 A2Z
ליצירת קשר: לאה פייסחוב
