חילופי סטודנטים בודפשט-הונגריה, כתבה שלישית ואחרונה בסדרה
חמישה חודשים מדהימים חלפו מבלי שהספקתי למצמץ. בכתבה האחרונה בסדרה אשתף אתכם בחוויות שלי מהאוניברסיטה, בשיטת הלימוד, בכמה פרויקטים שנהניתי מהם ובעיקר בחוויה הכוללת שנקראת חילופי סטודנטים.
טל קוינטנר, עיצוב פנים, בודפשט.
לאוניברסיטה שאני לומדת בה במסגרת חילופי הסטודנטים קוראים MOME, או בשמה המלא Moholy Nagy University Of Art And Design. המומה הוא בית ספר גבוה לאמנות ועיצוב וניתן למצוא בו כמעט כל מחלקה שעולה על דעתכם.ן. המוסד פתח את שעריו ב-1880 והוא אחד משתי האוניברסיטאות הגדולות בבודפשט בתחום. לפני כמה שנים המבנה עבר שיפוץ מקיף, ובמתכונת הנוכחית הוא מורכב מחמישה בניינים שונים, חלק מהעבר וחלק חדשים ומודרניים, סדנאות, מדשאות ואזורי ישיבה.
אולי הכל חופשי מדי?
אחד הדברים הבולטים בלימודים באירופה הוא הלחץ – שלא קיים. יש כאן חופש לבצע כמעט כל רעיון שעולה על רוחכם, עם מרצים שרק ידייקו אתכם ואת הרעיון שלכם. אני מודה שבחודש וחצי הראשונים פה לא הבנתי איך אפשר ללמוד ככה. זה הוציא אותי מהשגרה שכל כך התרגלתי אליה, תרגיל-רעיון-ביצוע. פה מותר לצלול לרעיונות אין סופיים עד שתתקבל החלטה. תאריכים ופרזנטציות הם פחות העיקר. אחרי חודש וחצי של בלבול ויציאה מאיזון הבנתי שכל מה שהייתי צריכה זה לשחרר. זה לא אותו דבר כמו חולון ולא אמור להיות, אז אולי פשוט אנסה להתחבר לעולם המקומי?
פרויקט אישי – כיסא ישראלי
אחד הקורסים שלקחתי הסמסטר היה סדנת עץ (ואני אנצל את הפלטפורמה לפרגן לסדנה של איציק, כי שום מקום בעולם לא מתחרה בה!). התבקשנו לחשוב על עיצוב כיסא אבל מתוך מחשבה על ישיבה ומה היא בכלל, לפני שאנחנו ניגשים לעיצוב. היה יותר חשוב להתרכז בקונספט מאשר בעיצוב עצמו. כשדיברתי עם המרצים שלי הם הציעו לי לנסות לחשוב על קונספט אישי, משהו שקשור אליי. החלטתי לקחת את זה לצד היותר הומוריסטי. בתור ילדה למדתי בבית הספר הדמוקרטי ביפו בו ערבים ויהודים לומדים יחד. החלטתי לעצב כיסא נדנדה שבו האחד לא יכול לשבת ללא האחר. הכיסא בעצם מתחלק לשניים, לכל צד אזור הישיבה שלו אבל ניתן להטות ולהזיז את החלקים מצד לצד. אם ניקח את כל החלקים לצד אחד, האם אפשר לשבת על הכיסא? פחות.
טכניקה ידנית
אמנם אנחנו ב-2023 והמבנה כאן חדש למראה, אבל המרצים עדיין מעריכים את השיטה הידנית הטובה והישנה. בכל מחלקה ישנם שיעורי ציור אולדסקול. את השרטוטים הראשוניים לקונספט עושים ידנית, זו לפחות ההעדפה של המרצים. בשיעורי הציור תלמדו לצייר חלל, אנשים, יש אפילו סדנת מודל עירום. בשונה מהארץ, פה לא מדפיסים כלום. המודלים והחומרים ממומנים על ידי האוניברסיטה לאורך כל הסמסטר. ההגשות עצמן נעשות באופן דיגיטלי, ואין בזבוז של חומרים לפני ההגשה הסופית. קצת ישן, קצת חדש.
בקיצור- הבנתם. חווית הלימודים פה כל כך שונה מבארץ, וזה מרתק לפתוח את הראש ולהתנסות בזה. למדתי כל כך הרבה מהשהות שלי בבודפשט: למדתי להכיר את עצמי כמעצבת בסביבה זרה, למדתי להכיר מדינה חדשה, תרבות ואנשים שהפכו לחברים. רק נותר לומר תודה על הזכות לצאת למסע הזה, ולהפציר בכם/ן לא לפספס את ההזדמנות כשיגיע תורכן/ם!