עכשיו קוראים
"ברוחה" של רות דיין – המלצת תערוכה

"ברוחה" של רות דיין – המלצת תערוכה

בדיוק לפני שנה נפטרה רות דיין, האישה והאגדה, בגיל 103. השבוע ביקרתי בתערוכת המחווה שנפתחה לכבודה, "ברוחה".

שיר בדיחי, עיצוב פנים

במסגרת פעילותה החברתית נחשפה דיין למלאכות יד של עולות חדשות שהגיעו ארצה, ובשנת 1954 ייסדה את "משכית", לימים מותג האופנה הנודע בישראל. בעזרתה של פיני לייטרסדורף שמונתה למעצבת הראשית, דיין עיצבה בחזונה את הסגנון הישראלי.
תערוכת המחווה שמה דגש על האמנות והאומנות שהיוו בסיס לשמלות האיקוניות של "משכית", ומספרת על פועלה של רות שסייעה לאותן נשים להתפרנס בכבוד ממלאכת ידן. הביקור בתערוכה הותיר אותי נפעמת מהגיוון והיופי שבמלאכת היד המסורתית בארצנו.

הגעתי לגלריה כחצי שעה לאחר הפתיחה. בגלריה התאספה קבוצה של נשים סביב הדר מרום, אוצרת התערוכה, שסיפרה על רות עם התרגשות בקולה. מרום מספרת על חלקה בקמפיין לטיהור שמה של דיין סביב סוגיית פרס ישראל, אותו קיבלה לבסוף לאחר שהייתה מועמדת 11 פעמים, אך לא זכתה בשל טענות על ניצול כוח העבודה הזול של העולים במטרה לייצר אופנה עילית יקרה.

שמלה מסורתית. ימאמה מסאלחה ומיסאא מסאלחה

על הקיר מאחורי מרום תלויה שמלה רקומה בצבעי אדום ושחור. השמלה מורכבת מחתיכות חתיכות של חימר מדברי, מלאכת ידן של ימאמה מסאלחה ומיסאא מסאלחה, זוג אחיות מאום אל פחם. כולן התבוננו בשמלה. כשנכנסתי באיחור [כהרגלי] הן לרגע הסתכלו עליי וגם מבעד למסכות יכולתי לראות את ההפתעה על הפנים שלהן לנוכח הבחורה הצעירה שהצטרפה לחבורה.

אני תוהה לעצמי, מה יקרה בעוד עשור או שניים? האם בנות (ובני) הדור הצעיר ילמדו את הטכניקות המסורתיות המופלאות המוצגות בתערוכה? האם יהיו תערוכות כמו זו, שמציגות משהו מסורתי ועדכני בו-זמנית, או שאלו יהפכו להיות נחלת העבר?

בתערוכה מציגים כחמישים אמנים ואמניות מתחומים שונים, בני דתות ועדות שונות, כגשר של שיתוף פעולה ואחווה. הקירות הלבנים של הגלריה מלאים בשפע של צבעים, טקסטורות וחומרים, עבודות מסורתיות לצד חדשות. הכל הרגיש חי, הבדים קראו לי להתעטף בהם, הסלים קראו לי ללקט לתוכם. לא הייתה עבודה אחת שלא תפסה את תשומת ליבי, שלא חשפה בפני מסורת של שנים שנרקמה כאן, בארץ ישראל, וגרמה לי להרגיש תחושת שייכות נדירה למקום הזה ולדרך הייצוג הזו.

חלום בלתי מושג. חוה קציר.

העבודה הבאה שמרום מציגה היא עבודת טלאים של חוה קציר, "חלום בלתי מושג". בתור ילדה, קציר עברה ליד חנות של משכית וראתה חצאית אדומה מופלאה שידעה שלעולם לא תהיה שלה. החצאית הזו הפכה לחלום הבלתי מושג שלה. כשקציר הוזמנה להשתתף בתערוכה, היא יצרה מחדש את הזיכרון של אותה חצאית נחשקת, באותם הצבעים ששחזרה בעקבות תמונה ישנה שהצליחה למצוא ברשת. נראה לי שאין אישה בעולם שלא תוכל להזדהות עם הסיפור הזה.

בכניסה לגלריה מוצגים תכשיטי כסף בסגנון תימני של משה בן דוד, אמן פורץ דרך שמצליח לשלב מלאכות וחומרים מתרבויות שונות וליצוק אותן אל תוך הסגנון הייחודי שלו. לצד התכשיטים מוצגים בגדיה הרקומים של מיכל מנגיסטו, מייסדת המותג AKAL , שפירושו "נשמה בגופי" באמהרית. מותג האופנה של מנגיסטו מציג גישה עדכנית לצד שימור אסתטיקה ומיומנויות רקמה אתיופית-מסורתית.

תכשיטים תימנים. משה בן דוד. תמונה מתוך אתר התערוכה.

על הקיר תלויות עבודות רקמה של מיטל סיון שני, הידועה גם בשם "וינטג' by נדוניה". שני היא מעצבת ויוצרת המתמקדת בטקסטילים של פעם ומצטיינת בירידה לפרטים. את העבודות המוצגות כאן ארגה במיוחד עבור התערוכה על גבי נולים ישנים המשמשים כמסגרת לעבודה. הכל עשוי מחומרים טבעיים: פשתן, צמר וכותנה בשילובים שונים.

אורגת נדוניה. מיטל סיון שני.
פרט מעבודה של מיטל סיון שני.

בפינת הגלריה הוצגו אריגים, שטיחים וכריות, עבודתה של יעל בת אב שאורגת מצמר כבשים וגמלים בעבודת יד. כל אריג נעשה בשיטה בדואית מסורתית אחרת שיעל משמרת. הצבע האדום, החוזר העיצוביה, סימל בעת הקדומה עושר ותשוקה. האריגים שומרים על המוטיבים המסורתיים ומכבדים את חכמת הדורות, גאים בעוצמתם ובביטוי הייחודי שלהם.

שטיחים של יעל בת אב.

העבודה האחרונה שאציג היא זו של מרגלית בסן, שמציגה ארבעה ציורים רקומים של שדות שיבולים ופרחים, בצבעים של קיץ. עבודת הרקמה של בסן כל כך עדינה עד שהקווים נדמים למשיכת מכחול ויוצרים תנועתיות, צבע ועומק. ככל שהתקרבתי לעבודה גיליתי עוד פרטים ושכבות, והנוף הישראלי המוכר קיבל טקסטורה משכרת של אריג וצבעים חיים.

ציור בחוט רקמה. מרגלית בסן.
ציור בחוט רקמה. מרגלית בסן.

התערוכה "ברוחה" ריגשה אותי. יצאתי ממנה עם רצון עז להיות הדור הבא של משמרי המלאכות המסורתיות, עם מוטיבציה מטורפת לייצר את האריג שלי, זה שיחבר בין שני העולמות שהוריי מגיעים מהם, בולגריה ותימן. פועלה של רות דיין הוא שמאפשר את החיבורים הללו, בין העולות הבולגריות והצורפים התימנים, בין האחיות מאום אל פאחם, הבדואיות בנגב ועוד נשים ברחבי הארץ שרוקמות את ההיסטוריה שלנו.

אני ממליצה בחום לכל מי שיש לה זיקה ואהבה למלאכות הללו ללכת להתרשם מהשפע, מהסיפורים ומהמסורות, להרגיש את החוטים השונים ולראות את הדוגמאות המאפיינות כל אחת בנפרד וגם את כולנו ביחד.

"ברוחה" – מחווה לרות דיין.
אוצרת: הדר מרום.
רח' הפלך 6 תל-אביב.
שלישי-שבת 12:00-18:00
שישי ושבת 11:00-14:00

ת. פתיחה 25.02.22
ת. נעילה 09.04.22

עלות כניסה 25 שקלים.

התגובות לכתבה

הוסיפו תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם.