במופע המחול החדש של הכוריאוגרפית שרון וזנה, הרקדנים לבושים בחומרים אורגניים צבעוניים שמתפוררים על הבמה ועפים על הקהל. חוויות ממופע מחול לא שגרתי, ושיחה עם יוצר ה"תלבושות", תומר ספיר.
סמדר משלי, עיצוב פנים
[/column] [column]הוזמנתי לאירוע הבכורה של BODIES, מופע מחול חדש של הכריאוגרפית שרון וזנה בשיתוף עם האמן תומר ספיר שמלמד במחלקה לעיצוב תעשייתי. שיתוף הפעולה בין וזנה לספיר נולד לפני שנתיים וחצי, מתוך רצון להפגיש מחול לאמנות עכשווית ומתוך עניין בתכנים משותפים.
המתנו בחלל המבואה הראשית שבמחסן 2 בנמל יפו, כשלפתע נפתחה לפתע דלת צדדית מחופה בווילון שחור וגילתה חלל נסתר. במרכזו הוצב משטח ריקוד שהואר עם מתקן תאורה גדול שהקרין כלפי מטה. התיישבנו בצורה היקפית סביב המשטח המרובע בשתי שורות בלבד, כאשר רק הפינות מאפשרות מעבר לרקדנים.
תוך כדי שתפסתי את מקומי הבחנתי שהרקדנים נמצאים על המשטח, מכוסים במעין מעטפת גוף שעשויה כולה חומרים אורגניים צבעוניים שנעים בין מצבי צבירה שונים של מוצק, צמיג ונוזל. ספיר, כחלק מהדיאלוג עם וזנה, נכח בחזרות ועבד עם החומרים על גופם של הרקדנים. התוצר הסופי היה מעין שכבת עור שניה שלאורך היצירה השתנתה, התקלפה והתפוררה. גם אזורים מסויימים במשטח היו מעוטרים בחומריות הצבעונית הזו, וככל שהמופע התפתח החומרים התפזרו לכל עבר ואפילו עפו מעט על הקהל.
המופע כולו מורכב מארבעה רקדנים שממלאים את המשטח, ביצירה שעוסקת בגבולות גוף וחוקרת את הפתחים וההפרשות כשלוחות של הפנים והגוף. הריקוד עצמו מאוד פיזי וחשוף ולאורך כל המופע, עם מגע גופני בין הרקדנים לבין עצמם וגם של כל רקדן עם עצמו. הישיבה האינטימית והקרבה לרקדנים אפשרה לקהל לראות מקרוב הבעות פנים, צביטות גוף ולהתחבר לתנועות המוחצנות שיצרו הרקדנים, אבל השימוש בחומרים על גופם של הרקדנים יצרה מן מראה בלתי רגיל ומעט גועלי וגרמה לי לתחושות מעורבות של תדהמה ורתיעה כאחד.
החומר על גופם של הרקדנים, שנפל והתפורר על המשטח לאורך כל המופע, הפך בסופו למן יצירת אמנות אקראית שנוצרה מתוך התנועה והריקוד. על יצירת האמנות הזו, עלו בסוף המופע ספיר ווזנה למחיאות הכפיים של הקהל. תוך כדי שהתהלכתי החוצה המשיכו לרוץ לי תמונות מהמופע ומחשבות על הגוף האנושי וכיצד אנחנו רגילים להסתכל עליו ולחוות אותו.
שכבות ביו-סינטטיות
כשבוע אחרי המופע זכיתי לקבל העשרה נוספת לגבי צורת המחשבה של ספיר, בהרצאה שנתן ב-HIT. הוא סיפר שתמיד עניין אותו הכלאות בין עולמות שלא בהכרח הולכים יחד באופן טבעי. אחד הפרויקטים שבהם הבין את הזיקה שלו לאמנות היה פרויקט שהתפתח במשך 3 שנים שבו יצר הכלאה בין קליפת ביצה לבין קרביים של מנורת ליבון, קליפות הביצים שימשו מעין צלחת פטרי לשילוב חומרים – בעיקר מלט עם ספוג, זכוכית, שעווה, זרעים ועוד. לאחר שהציג את הפרויקט (בין השאר במילנו ובמוזיאון תל-אביב), הוא הבין שיותר נכון עבורו להמשיך עם כיוון אמנותי והחליט ללמוד תואר שני באמנות.
עבודותיו מתאפיינות לרוב בעיבוד חומרים אורגניים ובהצבתם ליד אוביקטים טבעיים קיימים. בתהליך העבודה שלו, ספיר מלקט אובייקטים אורגנים, ומייצר מניפולציה על חומר טבעי שמצליחה לשנות את הנראות של אותו חומר. הוא חותר לייצר מתח אסתטי, אותו הוא משיג לעיתים בעבודת שכבות המשלבת בין הביולוגי לסינטטי, ולעיתים באמצעות קולאזים אנליטים ומתוכננים מנייר פרגמנט צבעוני בשילוב אובייקטים אורגניים.
לקראת סוף ההרצאה הוא הציג את פרויקט BODIES וסיפר שלרוב אינו רגיל לעבוד בשיתוף פעולה אבל פרויקט שעשה קודם לכן עם מכון ויצמן פתח אותו לעבודה עם עוד גורמים ואנשים וכך גם התגלגל שיתוף הפעולה עם שרון וזנה. תומר תיאר את החומריות שיצר על גופם של הרקדנים כאלמנט שנע בין מחלת עור לשכבת עור שהולך ומתקלף לאורך המופע מתוך ההפרשות והמגע שלהם אחד עם השני והשאיר אותנו בעננה לגבי החומריות עצמה וממה היא עשויה.
בהמשך השנה הולכות להיות הופעות נוספות של היצירה, שהוזמנה כבר להופיע בשוויץ.
תומר, כיצד נולד הרעיון למופע?
לפני כשלוש שנים נפגשתי עם שרון לראשונה בעקבות המלצת מכר משותף. כבר אז הבנו שיש הרבה תכנים משותפים שמניעים אותנו. שוחחנו הרבה על גבולות גוף, על פתחים והפרשות, על סימביוזה ופלישה. גם גועל ופיתוי הם נושאים שמרתקים את שנינו ועלו הרבה בשיחות שלנו. נפגשנו פעם בכמה שבועות עד שהתנאים הבשילו לעבודה מעשית על BODIES.
מה הייתה ההשראה לקונספט?
הקונספט התפתח מתוך השיחות האלה ומתוך הניסיון להבין כיצד אמנות פלסטית משפיעה על כוראוגרפיה ובמקביל כיצד הכוראוגרפיה משפיעה על האמנות. בתחילת המופע הרקדנים עוטים מעין שכבת עור אותה אני יוצר עליהם שנראית כמעין מחלת עור או הפרשה. במהלך המופע, בעקבות התנועה, המגע וההזעה של הרקדנים היא נושרת ברובה מגופם.
במה הפרויקט הזה היה שונה מעבודות שעשית בעבר?
זאת הפעם הראשונה שאני משתף פעולה עם כוראוגרפית ועובד עם קבוצת מחול. בשונה מעבודות פיסול, הפעם העבודה מתבצעת ישירות על גוף הרקדנים ועל הבמה, מה שחייב אותי להבין כיצד החומר מושפע מהתנועה שלהם, מהזיעה או מההשתנות של הגוף, וכיצד הוא תורם לפעולת המחול ולא מגביל אותה. קיימים הרבה אילוצים טכניים בהם יש להתחשב כאשר עובדים על גופם של רקדנים, אשר מייצרים סביבה בבמה בה אמורה להתרחש פעולת מחול.
שונה למדי מעבודת סטודיו…
נכון. בשונה מעבודה בסטודיו שלי, שיש לה מאפיינים אינקובטוריים שמאפשרים לי ניתוק מן החוץ ועצמאות מוחלטת, העבודה בפרוייקט הזה חייבה אותי לפעול תוך כדי החזרות בסטודיו למחול שזאת סביבה תובענית, מורכבת ודינמית מאוד. העבודה בחזרות וביום המופע עצמו מאוד אינטנסיבית. בפרוייקט הזה אני עובד עם קבוצת אנשים ועל גופם, וזה מחייב ערנות ורגישות רבה.
איך זה היה, לעבוד לצד אמנית מתחום אחר?
החיבור בין אמנות פלסטית למחול עכשווי תמיד סיקרן אותי ושרון היא שותפה נהדרת ומוכשרת. שנינו יודעים לכבד את הטריטוריות האחד של השני, ודווקא מתוך נקודת מוצא זאת מתאפשר דיאלוג מפרה ומאתגר.
מה הפרוייקט הבא?
השאיפה שלי היא לסיים את הפרוייקטים שעליהם אני עובד כרגע: תערוכת יחיד במוזיאון בית חנקין בכפר יהושע, במסגרתה אני יוצר מיצב פיסולי בעקבות מחקר שביצעתי בשנה האחרונה באוסף המוזיאון. בתערוכה הזאת מסייעים לי גם כ-600 ילדי בית הספר היסודי האיזורי בכפר, שזה בהחלט סוג של שיתוף פעולה שטרם התנסיתי בו. היא תפתח ב-12/3/16. אני עובד עכשיו גם על פרוייקט בשיתוף פעולה עם המכון לחקר המוח של האוניברסיטה העברית ובנוסף על מיצב חדש שיוקם באפריל הקרוב במוזיאון המדע של סנט לואיס – גם הוא תוצר של שיתוף פעולה, עם ספריית זרעים אמריקאית.
האתר של תומר ספיר
האתר של שרון וזנה
[/column]
