קרן יעלה-גולן, מעצבת פנים, אמנית ומרצה במחלקה לעיצוב פנים ב-HIT מזה כעשור, מספרת על הקשר בין אמנות לעיצוב, על "פרטר"- חלל פרוייקטים אלטרנטיבי ועצמאי לאמנות ולפילוסופיה, ועל החשיבות הגדולה שיש בהליכה למוזיאונים ולתערוכות להעשרה עצמית ולפיתוח יצירתיות.
מאיה מוסן לוי, עיצוב פנים
ספרי לנו על עצמך.
אני מגיעה מעיצוב וגם מאמנות, יש לי תואר ראשון בעיצוב פנים מהמכללה למנהל ותואר שני באמנות פלסטית מה -School of Visual Arts בניו יורק. במהלך השנים לימדתי עיצוב פנים במוסדות שונים, ובמכון הטכנולוגי חולון אני מלמדת כבר עשר שנים. באמנות אני מתעסקת בצילום ובעיקר בוידאו, ויוצרת עבודות בנושאי נשיות ופולחן, תמיד בתגובה למקום ולחלל, שם נכנס גם הממד העיצובי.
בין השאר, הצגתי בביאנלה לארכיטקטורה בונציה ב-2014 תערוכה שמדברת עיצוב, אדריכלות, מחקר, אמנות, וכל אלה התחברו בצורה מאוד טבעית יחד.
העשייה שלי היא תמיד על התפר של אמנות ועיצוב. אני חושבת שהתחומים מתחברים והעולם הופך להיות הרבה יותר גמיש. חוץ מזה, אני משתעממת אם אני עושה רק משהו אחד.
מה ההבדלים בתהליכי היצירה בין פרויקט עיצובי לאמנותי?
באמנות התהליך הוא יותר אישי. יש משהו שאני רוצה להגיד או לחקור. התוצר מלווה באמירה אישית וכך הכלים מתארגנים סביבו.
לפרויקט עיצובי יש לקוח/ה עם רצונות ופונקציות שצריך לפעול על פיהם, אבל אני תמיד אנסה להנגיש את זה בצורה יותר ארטיסטית ומעניינת. ממילא הפרויקטים שאני לוקחת הם יותר על הגבול בין עיצוב לאמנות. כשמדובר בעיצוב, אני משתדלת שלא להיות אופנתית. אני חושבת שהמהות של עיצוב נובעת מדברים עמוקים יותר מאשר טרנדים עכשווים – זה ניסיון אמיתי להתחבר למקום, לחלל, לתרבות, לאדם שנמצא מולי. אני משתדלת ליצור משהו שישאר כמה שיותר זמן ולא יראה מיושן אחרי חמש שנים, גם מבחינה אקולוגית וגם מבחינת הנוחות שלנו כבני אדם.
מהם הרעיונות מאחורי גלריית פרטר?
רצינו ליצור מקום בו אין הפרדה בין אמנות ״גבוהה״ ל״נמוכה״, מקום שיאפשר לכל אמן/ית להציג את העבודות שלו/ה גם אם הן לא במיינסטרים, תלויות במוזיאונים ומפורסמות לקהל הרחב. מבחינה עיצובית התרחקנו מהתפיסה הקונבנציונלית של קופסה לבנה שמכילה הכול ויכולה להשתנות, והלכנו בכיוון של חדרי פלאות שהיו נפוצים במאה ה-18.
אנשים שיצאו למסעות ארוכים, חזרו והביאו איתם חפצים ממקומות שונים בעולם והציגו אותם בחדר מיוחד שהיה ידוע בשם חדר פלאות. המודל שרצינו לאמץ לגלריה היה של קופסת אוצרות שנפתחת בפני הצופים.
הגלריה ממוקמת בבניין תל-אביבי היסטורי, מעונות העובדים שנבנו ב-1932 ותוכננו על ידי אריה שרון שהיה האדריכל שתכנן את תוכנית המתאר הראשונה של המדינה ביחד עם בן גוריון. כששיפצנו את המקום ניסינו להתחבר לעיצוב המקורי מבחינת חומרים כמו עץ וקרמיקה, חלוקת החדרים וכו'. רצינו ליצור מקום ביתי שיקרא לאנשים להגיע ולשהות, לא לפחד או להרגיש אי נוחות. תמיד מתרחש שם משהו: בין אם זה שיעור, הרצאה סביב השולחן הגדול, או אנשים שמגיעים, לוקחים ספר וקוראים בחצר הפנימית.
זה מקום שקורא לך לשבת ולספוג את הדברים ולא למהר. המטרה שלנו היא לסייע לאמנים ולאמנות איכותית ובעלת ערך להגיע לאנשים פרטיים. לחיות עם אמנות לדעתי מעשיר את החיים בצורה בלתי רגילה.
התערוכות בגלריה מגוונת ויוצרות חיבורים מפתיעים. מי שמנהל ואוצר את הגלריה הוא רועי ברנד, בן זוגי. חדר הפלאות שהוא פרטר הוא פרי מוחו הקודח של רועי, שהוא דוקטור לפילוסופיה עם התמחות באסתטיקה. הוא מלמד בתואר השני באוצרות ואמנות בבצלאל, וגם במחלקה הבין תחומית לאמנות באוניברסיטת תל אביב. הוא חי שנים בניו יורק והגיע לארץ כדי לנהל את הגלריה של בצלאל. רועי מכיר היטב את השדה האמנותי גם בארץ וגם בחו"ל ועושה את החיבורים בין התערוכות. אנחנו מאוד בעד שיתופי פעולה. בארץ יש בעיה שמאוד קשה לאמנים להציג בגלריות אם לא מכירים את האנשים הנכונים ומשוייכים לסגנון מסויים. אנחנו שמים דגש על פתיחות ושקיפות, כל מי שרוצה להציג את העבודות שלו/ה, י/תקבל את המענה והנכונות להיפגש.
השורה התחתונה היא שאנחנו לא מחוייבים לאף מוסד. אנחנו יכולים ליצור שיתופי פעולה בין אמנים שאף מקום אחר לא היה חושב להציג אותם יחד. זה דורש אומץ. זו זכות גדולה שהמקום עצמאי לחלוטין ואנחנו לא מקבלים תמיכה מאף גורם חיצוני. אנחנו מאמינים שיש שוק שרוצה אמנות ושוק שמייצר אמנות ולדברים האלה יש מספיק כוח לחיות אחד עם השני. חלק מהמטרות שלי זה שאנשים ירגישו בנוח לחיות עם אמנות, זה מעשיר את החיים. כשאני רואה בתים מעוצבים עם קירות ריקים זה נראה לי דל ועצוב לכן אני תמיד שמחה לייעץ לאנשים פרטיים ולמעצבים שרוצים לרכוש אמנות ולא יודעים איך לגשת לנושא.
מהי התערוכה הנוכחית?
בימים אלה מוצגת בגלריה התערוכה "ניסיתי להערים על שומרי המחסומים" של האמנית יפעת בצלאל. התערוכה מציגה עבודות רישום יפהפיות בעיפרון. יפעת עוסקת בנושאים של אהבה, רוח וחומר, ותפקיד האמן בעולם כמוביל אינפורמציה ממקומות רוחניים עליוניים. הטכניקה שלה מפעימה ביחס לעבודות רישום בארץ ובעולם. היא מחזירה את הצופה לחוויה של מבט משתאה מול עבודות אמנות כמו בתקופת הרנסנס, והמאסטרים הגדולים – בצלאל היא מאסטרית עכשווית. בין היתר הציגה ב- Tate, Victoria & Albert museum, זכתה בפרס רפפורט לאמן צעיר ועוד.
ספרי לנו על תערוכה זכורה במיוחד.
הייתה אצלנו תערוכת יחיד של אולה קרבצ'נקו שעשתה הרבה רעש בעיתונות וברשת. אולה ידועה בשם א.ק. בהקשר לפרשת תאיר ראדה. בן הזוג שלה בזמנו האשים אותה ברצח, ומאז חרב עליה עולמה. היא נוקתה מכל אשמה, והיא אמנית מדהימה אבל אף אחד לא רצה לקחת חלק באמנות שלה בגלל הסיפור שהיא נקשרה אליו. רועי ראה את העבודות שלה ולא הכיר את הסיפור סביבה, פשוט ראה את הרגש בתוכן. התערוכה אצלנו פתחה לה דלתות והיא הצליחה להתפרנס מהמכירה של העבודות. זה הוכיח לנו כנגד כל הציפיות שכשאנשים רואים משהו טוב הם יודעים להעריך אותו. אנשים פשוט הרגישו את הרגש ביצירה של אולה.
מה מתוכנן הלאה?
השם פרטר- זה על הקרקע. הרעיון הבא ברשימה הוא ליצור שלוחה שתציג את האמנות בטבע, בתקווה שהשלב הזה ימשיך וישתלב עם התערוכות ועם פעילויות התרבות של הגלריה.
מילה לסיום לסטודנטיות/ים שלנו?
בתור מעצבות/ים מכל תחום שהוא, חשוב לבקר בתערוכות ולהיחשף לאמנות כי זה המקום שבו הדברים משוחררים מפונקציות והדמיון עובד, וזה מקום נפלא לקבל בו השראה. לא לפחד אם אבין או לא אבין, פשוט ללכת ולחוות חוויה, זה מהדהד את עצמו בעיצוב שלנו.
החשיבה שלנו יותר יצירתית ויותר מעניינת כשאנחנו מחברים בין תחומים ולא נשארים בתחום אחד. חשוב לשלב את העיצוב עם עוד תחומים. אנחנו חיים בעולם משתנה – הגבול בין התחומים מטשטש ואנחנו צריכים להסתגל לשינויים האלה, מה שיהפוך את החיים למעניינים יותר.
גלריה פרטר
פרישמן 37 תל אביב, בחצר הפנימית.
שעות פתיחה: רביעי חמישי 11:00-18:00
שישי שבת 11:00-14:00
אתר: https://www.parterreprojects.com
פייסבוק: https://www.facebook.com/parterreprojects
אינסטגרם: https://www.instagram.com/parterreprojects/
