לא מהעולם הזה! תכירו את ענבר לוי – צלמת ויוצרת עולמות פנטזיה. בראיון בלעדי לוי מספקת לנו הצצה לתהליך היצירתי של דמות צעירה ובועטת, מהפכנית, צבעונית ומעוררת השראה.
טל שאולי, תקשורת חזותית
ענבר לוי, בת 26, במקור מהקריות וכיום מתגוררת בתל אביב היא צלמת בהגדרה, אך במקרה שלה יותר נכון לומר יוצרת. כעקרון, לוי לא מאמינה בהגדרות מגבילות. היא מעולם לא למדה במסגרת רשמית, ובכל זאת כבר בגילה הגיעה ליצור עשרות פרויקטים עבור חברות וסלבס מהשורה הראשונה. עם דמיון מפותח, חשיבה על הפרטים הכי קטנים והמון כישרון, היא יוצרת עולמות פנטזיה מוטרפים ומופלאים.
מתי הבנת שאת אוהבת צילום?
במסע לפולין בכיתה י"א, שכלל סיטואציות לא פשוטות, הבאתי איתי מצלמה. הצילום היווה עבורי מפלט ודרך התמודדות עם הרגשות שהציפו. כשחזרתי הביתה ופרקתי את החומרים שמתי לב שיש דברים ממש טובים. התחלתי לשחק קצת בפוטושופ ולערוך. זה היה הניצוץ הראשון שחיבר אותי לעולם הזה. היו לי אז שני חברים שעסקו באופן מקצועי בצילום לילה ועבדו בפאב בקריות. התעניינתי, באתי והתנסיתי דרך המצלמה שלהם.
בזמנו לא הבנתי למה, אבל הם מאוד התלהבו מהצילומים שלי ואחרי כמה זמן נתנו לי את ציוד הצילום שלהם לעבודה בפאב. יש דברים שפשוט צריכים לקרות. התחלתי משכר מאוד נמוך שעם הזמן עלה, וככה חסכתי כסף וקניתי את המצלמה הראשונה שלי.
איך הצלחת להתמקצע בלי ללמוד במסגרת מסודרת?
אני מאמינה שלכל אדם יש את הדרך הנכונה לו ללמוד. מאז שאני מכירה את עצמי, כששמים אותי במסגרת אני רק חושבת איך אני יכולה לפרוץ אותה. הבנתי שהכי נכון לי ללמוד מתוך תשוקה. אם יש לי איזשהו ויז'ן מוטרף, הדחף להגשים את הויז'ן הזה גורם לי ללמוד בצורה הכי טובה. ככה למדתי פוטושופ: לבד, ביוטיוב, צעד אחרי צעד. כל פעם חיפשתי משהו ספציפי שרציתי ללמוד ועל הדרך למדתי עוד דברים בתוכנה. היום יש לי ידע ברמה מאוד גבוהה בפוטושופ.
מהו תהליך העבודה שלך מבחינה רעיונית?
זה תמיד מתחיל מאיזשהו ויז'ן שעולה לי, לפעמים אפילו בחלום – גרעין של תשוקה שמתפתח. אני מדמיינת אותו במפורט ומתחילה ליצור את הדימוי המרכזי. תוך כדי תהליך העבודה אני חושבת גם על הרקע ועל אלמנטים גרפיים. אני מאוד אוהבת לשמח אנשים ופחות ממוקדת בלהעביר ביקורת. המטרה שלי היא לגרום לצופה לחייך ולצאת עם הרגשה טובה. חוץ מזה, אני מאוד אוהבת לעשות "דווקא" בעבודות שלי וליצור דיסוננס. למשל, ביום ההולדת שלי היה לי חלום בו ראיתי את עצמי בשמלת בלונים, והחלטתי לעשות מזה הפקה. רציתי שהבלונים בשמלה שלי לא יהיו מנופחים, ובכל זאת אני אהיה באוויר.
ואם העבודה היא עבור לקוח, התהליך שונה?
הלקוח מעביר לי בריף קצר, בדרך כלל לא יותר משורה כמו: "אנחנו רוצים שזה יהיה בצבעים של המותג וברוח המותג, יעביר רוח צעירה" וכמובן, מה המגבלות בפרויקט. אני שולחת את מה שיצרתי וזה מתפתח, אין תהליך קבוע. הציפייה ממני זה להביא את הרעיון המגניב, אבל בדרך כלל אי אפשר לחרוג יותר מדי מהבריף. אני עושה דברים מאוד חדשניים, קצת משוגעים. זה מיוחד, וזה תופס. בהתחלה הלקוח עף על זה, כי כולם רוצים להיות חדשניים, אבל לפעמים רגע לפני הישורת האחרונה הם חוטפים רגליים קרות ומתקפלים.
ומהו תהליך העבודה שלך מבחינה טכנית?
אני מתחילה תמיד מהרקע. אני לא משרטטת את הקומפוזיציה הסופית, אבל אני מדמיינת אותה. מבחינתי דווקא יש משהו בחוסר הידיעה שמפתח ופורץ דרך. רוב הדימויים שמרכיבים את הרקעים שלי הם אילוסטרציה או מודל תלת מימד, כי מדובר על פנטזיה, אז הרבה פעמים אלו דברים שלא קיימים במציאות. כשהרקע מוכן אני ניגשת לצילום, החלק הקטן והסופי ביותר. אני קודם כל עושה טסט, צורבת בפוטושופ במהירות לראות שזה עובד לי מבחינת הזוויות – ורצה על זה.
אם אני עושה הפקה עם עוד אנשי מקצוע – שיער, איפור, סטיילינג- אני מכתיבה את הקונספט הראשי, שולחת להם את הרקע לפני כדי שיוכלו לתכנן ונותנת לכל אחד להתפרע בתחומו. ככה הם גם מביאים את הדברים הכי טובים. אם זו הפקה שלי אני כמובן מנחה את המצולם ומסבירה לו את הדמות.
איך נראה סדר היום שלך?
סדר יום של עצמאית. יש ימים שאין בהם כלום ויש ימים שהכל מתנקז לתוכם, ימים עמוסים של צילום ועריכה. אבל אני לא מגיעה למצב שאין לי מה לעשות. תמיד יש לי משהו בקנה. אם אין לי עבודה כרגע, אני אשב על המחשב, אחפש רפרנסים, כיווני השראה, אינסטגרם, אנסה לדבר עם אנשים וליצור כל מיני שיתופי פעולה.
יצא לך לעשות עבודה לפי רפרנס?
בשנה שעברה ראיתי עטיפה לתקליט עם דימוי של בחורה עטופה בניילון. זה נתן לי השראה ליצירה אבל לקחתי את זה לכיוון אחר לגמרי, של חג פורים. אני דמות מאוד צבעונית ביום יום, משקיעה בכל פרט בלוק שלי, שמה מיליון מסיכות. אז דווקא בפורים אהיה בלי שום מסיכות, עירומה לגמרי. לעבודה הזו יש המון מסרים ופרשנויות. אני הכי אוהבת שאנשים פונים אלי ומספרים לי לאן זה לקח אותם, כל אחד והפרשנות האישית שלו.
מי הם כמה מהצלמים והאמנים שמהווים לך השראה ומשפיעים עלייך?
אוהד רומנו, צלם ישראלי שהתלוויתי אליו שנתיים בתור אסיסטנטית כדי ללמוד את התאורה. היחס שלו לצילום ולאור מדהים בעיני, פשוט אומנות בתאורה.
דיוויד לה-שאפל (David LaChapelle). אני לומדת ממנו את תשומת הלב, החשיבה וההשקעה בפרטים הכי קטנים. זו גם הסיבה שאני מפצלת את התמונות שלי באינסטגרם, כדי לגרום לאנשים להביט מקרוב ולתת לכל פרט את הכבוד המגיע לו.
אדריאן סומלינג (Adrian Sommeling), שמצלם את הילדים שלו ואת עצמו. גם הוא עושה 90% פוטושופ אבל רוב האלמנטים הם צילומיים ולא תלת מימדיים.
מתי הבנת שאת רוצה ללכת לכיוון יצירת אמנות פנטזיה?
כשעברתי לתל אביב עשיתי המון נסיונות בסטודיו בבית, יצרתי המון והתחלתי לקחת את זה למקומות חדשים.
הבנתי שגבולות תחום הצילום מאוד צרים, וזה כבר לא הספיק לי. אני רוצה ליצור דברים שלא קיימים, אני מדמיינת דברים שפשוט לא קיימים במציאות. פחות מעניין אותי לתפוס את הרגע, אני רוצה ליצור את הרגע.
איך הגעת לשיתופי פעולה עם סלבס כמו דנה פרידר ומייקל לואיס?
האינסטגרם שלי הוא כרטיס הביקור שלי והדרך שלי ליצירת קשרים. היום זה מודל פרסומי לכל דבר וחובה שיהיה לכל חברה עמוד דופק ומתקתק. אני פונה להרבה אנשים, בעיקר לשחקנים, שיותר משחשוב להם לצאת יפה הם מבינים שזה לשם האמנות. מי שזורם אני בונה פרויקט שמתאים לו. אבל מעבר לאינסטגרם זו גם התערבבות שלי עם אנשים, קשרים, שיתופי פעולה, פרויקט שמביא לפרויקט שמביא לפרויקט.
איזה טיפ תוכלי לתת ליוצרים שמתעניינים בהפקות?
לעשות הרבה שיתופי פעולה. יש המון קבוצות שת"פ בפייסבוק, ואפשר למצוא אנשים אפילו ברחוב… בתל אביב זה כל כך קל. מכל הפקה כזו את גם יוצרת קשרים וגם לומדת לתקשר עם אנשים, לעבוד איתם, להפיק בזמנים – זה בית ספר.
מסר לסיום?
ללכת עד הסוף עם התשוקה, הגרעין הזה שנמצא בלב, ופשוט לעשות. השגרה והדאגות האינסופיות של העולם מורידים אותנו מהחלומות. פחד זה הדבר הכי קשה שכולנו מתמודדים איתו, והוא הרבה פעמים גם מגיע ממה שהסביבה חושבת. אבל תשוקה חזקה גוברת על הכל. ברגע שאנחנו לא מוותרים לעצמנו, שוברים קירות כדי לעשות את מה שאנחנו רוצים – התחושה היא וואו. זה עילאי. והכיף הזה יוצר עוד כיף, תשוקה ומוטיבציה.
*כל התמונות בכתבה באדיבות ענבר לוי, צולמו על ידיה ונוצרו בהפקתה.
ליצירת קשר: טל שאולי
