הילד שידע לצייר

דור בלייר סיים את לימודיו במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר לפני כשנתיים. לאחר שעבד כמאייר בטיים אאוט, עיצב כרזה לעצרת רבין ועבד בהייטק עם רובוטים, דור ובעלו ירין מוכנים לצאת לדרך חדשה ולחיות את החלום באמסטרדם. ראיון עומק

עדי אשכנזי, תקשורת חזותית

דור בלייר סיים את לימודיו במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר לפני כשנתיים. לאחר שעבד כמאייר בטיים אאוט, עיצב כרזה לעצרת רבין ועבד בהייטק עם רובוטים, דור ובעלו ירין מוכנים לצאת לדרך חדשה ולחיות את החלום באמסטרדם, בתקווה להיות הורים ולעבוד בתנאים קצת יותר שפויים.

גילוי נאות, אני ודור מכירים כבר שנים, עוד מהימים שהיינו תלמידים בבית הספר החקלאי כדורי. מאז ומעולם דור היה ידוע בתור הילד המוכשר וזאת לא הייתה ממש הפתעה כשהוא מצא את עצמו בשנקר. ריתק אותי לדעת איך הפך דור למעצב עם קו ייחודי שעומד לכבוש את העולם.

מתי התחלת לאייר? אני זוכרת שתמיד היית מצייר אבל מתי ממש התחלת להתעניין ולעסוק בזה?

כן, תמיד ציירתי, הייתי הילד המצייר- זה היה הקטע שלי. אני חושב שבחטיבת הביניים התחלתי לגלות שיש דבר כזה “באמת”. עד גיל 15 חשבתי שאני אהיה צייר ואז התחלתי להיחשף לזה שיש מקצוע כזה, הרבה, בעיקר דרך עולם הבלוגים שהיה אז להיט, ישראבלוג וכו’. שם למדתי פוטושופ ויסודות בעיצוב דרך מדריכים מצולמים. באותה תקופה התחלתי לכתוב HTML ובניתי לעצמי אתרים, כשכל זה תמיד היה סביב איור. היום אני לא זוכר אפילו איך מתחילים לכתוב קוד. בתיכון התחלתי לעקוב אחרי מריאנה רסקין שהיא בוגרת שנקר וממנה למדתי בכלל שיש תואר כזה. כשהגעתי בשנה א׳ לשנקר, בזכותה ידעתי מראש על 50 אחוז מהתרגילים שנתנו לנו אז באתי כאילו מוכן אבל שום דבר לא באמת מכין אותך לטרפת.

הילד שידע לצייר

תמיד ידעת שאתה רוצה להתעסק באיור?

לא ידעתי לעשות שום דבר אחר. כשהייתי צריך לבחור את המסלול ידעתי ממש בחודש הראשון של שנה א׳ שאני הולך לבחור במסלול איור. בדיעבד יכול להיות שזו הייתה הבחירה הקלה כי ידעתי שבזה אני אסתדר אבל זו גם הייתה הגישה של המחלקה. אם אתה לא חושב שתצליח במשהו, עדיף שתבחר משהו שאתה טוב בו. בדיעבד למדתי לבד הרבה דברים אחרים. כשמגיעים לפרויקט גמר מבינים שאי אפשר להיות רק מאיירים, צריך להכיר עוד דברים מעבר לזה. במבט לאחור, תכננתי להיות מאייר שיודע לעצב והפכתי להיות מעצב שהכלי המרכזי שלו זה איור.

לבחור משהו שאת/ה טוב/ה בו

ספר על פרויקט הגמר שלך.

כתבתי ועיצבתי ספר שמבוסס על סיפור החיים של סבתא של בן הזוג שלי. מילא לכתוב ספר, שזה רק אני אשם, אבל פתאום גם לעצב אותו? ההתמודדות עם טקסט מאוד ארוך, עימוד וכו’ אלו דברים שסטודנטים שלמדו print ידעו שנתיים לפני ואני למדתי תוך שלושה חודשים. זו הייתה חוויה מדהימה.

להתמודד עם דברים חדשים

איך אתה מסכם את החוויה בשנקר?

זה מאוד מורכב. זו חוויה של ארבע שנים, וזה המון מה שאת עושה ממנה. כבר בשנה א׳ ראיתי אנשים שמנסים להגיע למשהו מושלם והם רחוקים מזה, כי הם הרגע נכנסו לתחום הזה, והם מלקים את עצמם בטירוף. זו הייתה החלטה שאני קיבלתי בשנה א׳: אני לא עשיתי לילות לבנים, גם לא בפרויקט גמר. עבדתי שלושה ימים בשבוע במשך כל התואר. זו הייתה בחירה מודעת וידעתי שיהיה לזה מחיר. יכולתי כנראה לעשות דברים יותר גדולים, אולי להגיע לציונים טובים יותר אבל ידעתי שאני לא אשרוד את זה.

בלי לילות לבנים

איפה עבדת בזמן התואר?

בשנה ב׳ התחלתי לעבוד בבית קפה. בשנה ג׳ חברה טובה שלמדה איתי במחלקה הציעה לי להתחלק איתה בשעות במגזין טיים אאוט בתור ׳חותך תמונות׳. את לא תאמיני כמה מדויקת הכותרת הזו: העבודה הייתה פשוט לשבת ולחתוך תמונות בפוטושופ לגדלים שונים בשכר מינימום. מסתבר שזו הייתה הבחירה הכי נכונה שעשיתי. ברגע שהעורך ראה שאני מצייר בזמן הפנוי בעבודה הוא אמר לי ׳ סבבה, בשבוע הבא יש גליון חזרה ללימודים, בוא תצייר לנו כפולה׳. זו הייתה הזדמנות מטורפת, ושם גם גיליתי איך נראים החיים האמיתיים בעבודה הזאת. ממש לא כמו בלימודים: לא תמיד יש סקיצות, לא תמיד יש שלב של בריינסטורמינג עם העורך. במקרה הזה הוא ראה ואמר ׳מעולה, תביא לי את זה ב-PDF׳ . משם זה התגלגל והמשרה גדלה ונהייתה משרה אחרת. עבדתי שם שנתיים ואז הלכתי לחפש את עצמי.

הזדמנות שנולדה מציור בזמן הפנוי

לדמויות שלך יש אפיון מאוד ייחודי. גם כשאתה עושה דברים שונים עדין מרגישים את הקו המזהה שלך.

נדמה לי שבעיקר מהצד אפשר לזהות את זה, כשאתה בתוך הסיטואציה מאוד קשה להסתכל על עצמך.
אני חושב שהסוד הוא להיות מושפע מעצמך. אני רואה את עצמי בדמויות שלי, בייחוד בשנים האחרונות. כשאני מצייר אני חושב על עצמי ועל הסביבה שלי והמשפחה שלי וזה מופיע הרבה בדמויות שלי. למשל, אין אצלי הרבה דמויות דקיקות וקטנות, אנשים אצלי הם תמיד גדולים תמיד עגולים. נדמה לי שזה הדבר שאנשים קוראים לו קו מזהה. הסיבה האמיתית שאני מאייר בצורה כל כך נאיבית וחסרת פרופורציות זה שאני פשוט לא יודע. למדתי רישום וקיבלתי 71 בקורס. אני לא יודע לצייר ריאליסטי. כשהייתי צריך לאייר את רבין לא הייתה לי ברירה והייתי מוכרח למצוא דרך. השם שלי לא היה רשום על זה ועדיין קיבלתי הודעות מאנשים ששואלים אם זה איור שלי.

השראה מהמשפחה והסביבה

מה עשית מאז שסיימת את הלימודים?

כאמור עבדתי בטיים אאוט, עשיתי תקופה קצרה של פרילנס ואז הגיעה ההזדמנות לעבוד במערכת הבחירות של 2019 בעמותה פוליטית לא מפלגתית ודרכה מצאתי את עצמי בסטודיו של יואב עינהר. שם הגיע לידי הפרויקט של עצרת רבין, וזה סיפור די מצחיק: עיצבתי את העצרת, איירתי את הפרוטרט של רבין ועזבתי את הסטודיו שבוע אחרי זה. לא הספקנו לשבת על זה לפני העצרת והייתי בטוח שהכל ישתנה ואפילו לא הלכתי לעצרת. פתאום ראיתי את האיור שלי בענק בחדשות. זו הייתה חוויה מטורפת. משם המשכתי לעבודה בחברת הייטק בה הייתי מעצב מותג. היינו הראשונים שנפגעו מהקורונה ורוב הצוות הלך. כרגע אני בבית, עושה דברים בשביל עצמי. היום, שנתיים אחרי הלימודים, הרגשתי שאני צריך לחזור ללמוד. אני עומד לסיים בקרוב קורס עיצוב מוצר דרך שגיא שרייבר, יועץ בחברת גוגל.

עבודה על קו ריאליסטי

אחרי אילו מעצבים אתה עוקב באינסטגרם?

זה לא פופולרי לומר אבל אני מכור לאינסטגרם. אני עוקב אחרי המון אנשים. Matthew the Horse למשל הוא מאייר מדהים, עם קו משוחרר בטירוף. הוא נתן לי הרבה השראה בתקופת העבודה על פרויקט הגמר, בעיקר העיצוב של הספר השירה שהוציא בו אייר כל שיר וגם עבד על עיצוב הספר שהוא לא סטנדרטי בכלל. אחרי שסיימתי את התואר הייתי בלונדון בחנות ספרים ובתוך ארגז מתחת למדפים מצאתי את הספר שלו. רצתי לשלוח לו הודעה והוא ענה תשובה פלצנית אבל אני חושב שככה זה מאיירים ומשוררים, הם אוהבים להתפלסף.

השראה לפרויקט הגמר

מה הפרויקט שהכי נהנית ממנו?

בכל פרויקט יש דברים מדהימים שאני נהנה מהם ודברים שיכולים להיות סיוט. זה תמיד רכבת הרים אצלי. אני חושב שהפרויקטים בתקופה שלי בטיים אאוט היו לי הכי כיפים, גם אם לא בהכרח הכי טובים. קיבלתי שם חופש מושלם וזה תמיד התקבל ב-200%.

פרויקט זה כמו רכבת הרים

מה החלום הבא?

אני ובן זוגי מתכננים מעבר לאמסטרדם. יש הרבה סיבות, אבל הסיבה העיקרית היא שאנחנו רוצים להיות הורים ופה בארץ זה לא יכול לקרות. אנחנו מתכננים להתחיל תהליך אימוץ, זה הרבה שנים אבל אנחנו מתחילים. מעבר לזה אני גם מרגיש שיש בישראל קצב מטורף. אם השעות שלך הן 09:00-19:00 אז מצופה ממך להישאר עד 20:00 ואם צריך אותך עד חצות אז תשארי. ואם מתקשרים אליך ב-23:00 בלילה את צריכה לענות. אני יודע שבאמסטרדם זה לא מתקבל יפה.

לנסות לעבוד בשעות שפויות

במה היית רוצה לעבוד שם?

אני מנסה עדיין להבין את האפשרויות שלי, כי השוק מאוד שונה מהשוק בארץ וההגדרות מאוד שונות. אם פה מאוד ברור בחברות הייטק מה התפקידים למעצבים, שם זה לא לגמרי עובד ככה. הרבה חברות מערבבות מקצועות ודורשות דרישות שונות. לכן אני עדיין לא בטוח איך אני הולך להשתלב שם, אבל לא משנה מה אני אעשה האיור תמיד מוצא את הדרך שלו.

מעצב שיודע לאייר

מה הטיפ שלך לסטודנטים לעיצוב, למי שרוצה להיכנס ללימודים או בדיוק מסיימ/ת מהלימודים?

אני ממליץ לבוא עם המון מודעות ולהבין את המקום שלך בכל שלב בו את/ה נמצא/ת. אם את לא מודעת לחוזקות שלך, את לא יודעת במה חשוב שתתמקצעי בו. צריך לדעת איך ללמוד מהמרצים ולא להיות שחצן.
אני ממליץ גם לא לחכות שנתיים ללמוד משהו חדש, ללמוד כל הזמן. זה שווה את זה. הלימודים בשנקר מדהימים ומאוד מקיפים אבל את מקבלת טעימה מהכל. אם את רוצה להיות מומחית במשהו את צריכה ללכת וללמוד את זה במשך לפחות שלושה חודשים מרוכזים. זו הדרך היחידה בעיניי.

לא גן של שושנים

הטיפ השני זה להיות סלחן עם עצמך. ראיתי אנשים שהיו קשים עם עצמם לאורך כל התואר וזה לא עזר בכלום. ראיתי אנשים שנקרעים ובוכים. זה סבבה לבכות, אני בכיתי בשנקר, אבל לא להקשות על עצמך עוד יותר. ביום הראשון בלימודים אמרו לנו להיפרד מבני זוג ולעזוב את העבודה. אם לא הבנת את הרמז אז אתה בבעיה גדולה. אני לא מסכים עם זה. בסוף הלימודים זה משהו שאתה משלם עליו הרבה כסף ואתה נותן לו את השנים הכי טובות שלך. אם אתה לא נהנה בכלל זה לא שווה. ראיתי הרבה אנשים שסיימו את הלימודים והלכו לעבוד במשהו אחר כי היה להם רע. קל להאשים את בית הספר שצילק אותם, אבל אף אחד מעולם לא הבטיח שהלימודים האלה זה גן של שושנים ושיהיה רגוע וכיף.

תודה רבה דור. שיהיה המון בהצלחה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *