תרגיל מתכת בשנה ב' במחלקה לעיצוב תעשייתי נושא עימו מסורת עתיקה. הוא עוטף, אינטנסיבי, מפתח, חוויתי וגם יקר – כל מה שנדרש מתרגיל בקורס העיקרי שלנו, קורס הסטודיו.
מאת: ערן זרביב, עיצוב תעשייתי
ראיינתי את טל צור, מרצה בכירה במחלקה לעיצוב תעשייתי, וכן שני סטודנטים משנה ב' שיצרו שניים מהתרגילים המוצלחים של הסמסטר – עומר ביגל ועומרי פולישוק.
המרצה בקורס, טל צור:
החומר ממנו עשוי המוצר הינו עמוד תווך המשפיע כמעט על כל אספקט מוצרי אחר – מחווית השימוש בו, דרך מאפייניו ההנדסיים והמכניים, ועד הקשרים התרבותיים. בתהליך העיצוב נרצה לעשות שימוש מושכל ככל הניתן בחומריות הנבחרת. בתרגיל מתכת בשנה ב' מאפייני החומר היו לעוגן אותו חקרו הסטודנטים/ות ועיצבו תוך התחשבות בו.
אי אפשר לעסוק בחומר מבלי להתייחס לטכנולוגיית הייצור, שגם היא אלמנט מהותי בעל השלכות מרחיקות לכת על תפקוד המוצר, מראהו ועוד.
השאלות שהנחו את הסטודנטים/ות בתהליך היו: באיזו מידה מנצל המוצר את תכונות החומר ממנו הוא עשוי? האם המוצר מתוכנן מתוך מחשבה על ייצור בטכנולוגיה ספציפית? באיזו אופן מתאימים החומר והטכנולוגיה הנבחרים אחד לשני?
מטרה נוספת של התרגיל היתה להתנסות בעבודה מול בעל מקצוע בכדי לעצב מוצר מתכת הכי קרוב למציאות. נשאלות היום הרבה שאלות על הרלוונטיות של עבודה מול מעט בעלי המקצוע שנשארו. מבחינתנו המרצים, כל עוד יש את האפשרות, הכי נכון לסטודנטיות/ים לעבוד עם אותם מומחים לטכנולוגיה, במיוחד אם ניתן עוד ללכת לסדנא שלהם, לצפות בהם, לעבוד איתם ולהיות איתם בשיח.
התנסות זו מאפשרת את הדיאלוג בין המעצב/ת לבעל המקצוע, מובילה למתיחת הגבולות המוכרים, ומפגישה את הסטודנטים/ות עם העולם האמיתי. יש כאן הזדמנות לעצב ולייצר מוצר אמיתי, שניתן אף לפתח ולהוציא למכירה (מה שקרה לא פעם בתולדות התרגיל).
הצצה לכמה פרויקטים נבחרים:
עומר ביגל
הפרויקט של עומר הוא דוגמה מעניינת לשימוש בטכניקת הלחצנות, ומעניינת לא פחות העבודה שעשה עם בעל המקצוע בתהליך.
הפרויקט הוא סדרה של ואזות "מיקס אנד מאצ'". כל אחת מהואזות היא חיבור של שני חלקים שיוצרו בטכניקה של לחצנות: הם יודעים להינעל אחד על השני ומייצרים מיכל אטום.
עומר בחרה לעבוד עם תבניות קיימות שהיא מצאה אצל בעל המקצוע, והתמקדה בפרט החיבור בין שני החלקים. הבחירה בוואזה אפשרה משחק של קומפוזיציות שונות עם דרישות נוחות יחסית.
ההסתכלות על מלאכת העיצוב גם כסוג של אוצרות היא מעניינת,
הנסיון לעבוד בתוך תבניות קיימות ולהוציא מהן משהו חדש יוצר תוצאה מרעננת. עומר יצרה סוג של משחק, תוצאה משמחת שלדעתי תפתיע אפילו את בעל המקצוע עצמו.
עומר, ספרי לנו על התרגיל
נהניתי מהתרגיל מאוד, אהבתי את התוצרים ואת המשחק ביניהם שהלך וגדל. עבדתי מול אנשי מקצוע וזה היה מאתגר לפעמים, אבל זו הייתה חוויה מלמדת מאוד.
ממה הכי נהנית בתרגיל?
בלחצנות יש תוצר מאוד מהיר. זה נחמד לצאת בידיים מלאות ומיד לבדוק את החיבורים בין החלקים. אפשר ככה לדמיין איך צריכה להראות הואזה הבאה מבחינת הקומפוזיציה שלהם.
איך את מרגישה בידיעה שעשית תרגיל מוצלח?
זה כיף ומחמיא, התגובות מהסביבה היו מעולות וכולם רצו לשחק עם זה ולבדוק את כל האופציות בין החלקים. זה שימח אותי וגרם לי להבין שיש פה קונספט טוב. יש לציין שהרבה מהפיתוח של הקונספט היה בעזרת המרצים שלי, שאול כהן וטל צור, שנתנו לי הכוונה מדוייקת לאורך כל התרגיל ואני מודה להם על זה מאוד.
האם תרצי להמשיך בכיוון הזה מתישהו?
אני לא פוסלת, ואני חושבת שזה יכול לגדול ולהתפתח עוד הרבה.
עומרי פולישוק
עומרי מציג פרויקט חומרי אשר בודק שילוב בין חומרים (פליז וברזל שחור) לצד חקירה טכנולוגית ליצירת מחבר חדש.
המחבר הקר שיצר עומרי חושף מתכת כחומר רך, לצד החוזק שלה והיכולת שלה להצמד למתכת אחרת. הקיפולים שנוצרים על ידי לחיצה מוציאים את המתכת מההקשר המוכר ומקנים לה אופי ומראה טקסטילי.
הפרויקט כולל מודלים רבים שמציגים ירידה לפרטים הקטנים, חדוות עשיה, מתיחת גבולות החומר וחיבור מפתיע בין החומרים השונים.
עומרי, איך נולד התרגיל שלך?
התרגיל התחיל מרעיון ליצור מחבר על ידי מעיכה של צינור פליז וקבלת נעילה בנקודות ההחסרה באובייקט. פליז הוא חומר רך ביחס למתכות אחרות, והמעיכה בו יכולה להיות נשלטת. אחרי נסיונות רבים הצלחתי להגיע לג'יג שמאפשר שליטה כמעט מלאה אך זה לא הספיק. נאלצתי לחמם נקודתית את הצינור לפני המעיכה וכך הצלחתי להגיע לשליטה המקסימלית בחומר.
התרגיל היה לי מאתגר וכיף. הוא הצריך ממני לבלות שעות ארוכות בנסיונות עם מכשיר הפרס. היו לי הרבה מאוד ספקות בתחילת התרגיל אם בכלל אצליח, עד לשלב מסויים בו התהליך התחיל לנוע לאט לאט עד למוצר המוגמר.
ממה הכי נהנית?
הכי נהניתי מהמשחק עם החומרים והפעלת כל מניפולציה אפשרית עליהם עד שרעיון אחד תפס.
מאז ומתמיד אהבתי לשחק ולעבוד עם חומרים, במיוחד עם ברזל, וכאן הייתה לי הזדמנות להוציא לפועל כל רעיון שעלה לי לראש. נהנתי מאוד לראות איך המחבר – ואני יחד איתו, מתקדמים משבוע לשבוע, עד שהשליטה שלי בו הייתה מלאה.
איך אתה מרגיש בידיעה שעשית תרגיל מוצלח? האם תרצה להמשיך בכיוון הזה מתישהו?
תמיד כיף לדעת שדבר שאתה משקיע בו כל כך מצליח בסופו של דבר, אבל מטבעי כחצי פולני אני לא נותן לעצמי אף פעם לנוח גם אחרי ביקורת טובה או בסוף תרגיל טוב.
המרצים שלי, טל צור ושאול כהן, כל הדרך דחפו אותי וכיוונו אותי להגיע עם הפרויקט הכי גבוה שאפשר והיו קשובים לכל בעיה שהייתה בדרך, אז מגיעה להם תודה גדולה על הפרויקט הזה.
לגבי ההמשך, אני מאוד אשמח להמשיך עם הכיוון הזה כפרויקט גמר או בכל פרויקט שיהיה נכון להשתמש בטכניקה הזו. אני חושב שאם בחודש וחצי הגיעה כזאת תוצאה , בסמסטר שלם מה שיצא יכול להיות עוד יותר מעניין.
