ניגודים רבים ישנם בטאיוואן: מסורת עתיקת שנים לצד תעשיית היי-טק, מזג אוויר חם וגשום גם יחד. אבל ניגודים אינם פוסחים גם על העיצוב הישראלי: ריבוי זהויות, מסורת ומנהגים לצד קדמה טכנולוגית. לכן בחרנו לקרוא לתערוכת הפקולטה לעיצוב של H.I.T בטאיפי "High contrast".
רותם בנאי, עיצוב תעשייתי
[/column] [column]טאיוואן. מדובר במדינה הממוקמת באי קטן ויפהפה (לא גדולה בהרבה מישראל…) קרוב לסין. טאיוואן שייכת לתרבות הסינית המסורתית, למרות שיש בה מאפיינים מערביים לחלוטין כמו דמוקרטיה ופתיחות תרבותית. מדינה עם תעשיית היי-טק מפותחת לצד מסורות ומלאכות עתיקות. זה בערך מה שידענו עליה כשהגענו לשם להקים את התערוכה של הפקולטה לעיצוב ב-H.I.T.
[caption id="attachment_5080" align="aligncenter" width="750"]
אפי, גיא ובן (מפיק התערוכה) מבלים בטייפון (צילום_ אפי גנור)[/caption]
התערוכה הוצגה במסגרת "שבוע המעצבים של טאיפיי", אירוע עיצוב פופולרי המתקיים פעם בשנה, קצת כמו "צבע טרי" בתל אביב. השנה בחרו מארגני האירוע להקדיש תערוכה שלמה לעיצוב ישראלי עכשווי. בתערוכה הציגו 42 עבודות של מעצבים הכוללים סטודנטים, בוגרים ומרצים מהפקולטה לעיצוב משלושת המחלקות. העבודה על התערוכה, כולל גיבוש הקונספט, אוצרות ותכנון, נעשתה על-ידי צוות סטודנטים בהנחייתו של איתי אהלי שהתקיים לאורך הסמסטר הקודם. אבל לפני התערוכה עצמה, קצת רקע על טאיפיי.
טאיפיי – החיים כדמפלינג
טאיפיי היא עיר הבירה של טאיוואן. עיר מערבית ותוססת עם אקלים חם ובעיקר – לח. ההיגיון שלנו כישראלים, אומר שבקיץ יש שמש ובחורף יש עננים וגשם, לא ממש תופס בטאיוואן. היו לנו ימים חמים ובהירים עם לחות מטורפת, והיו ימים חמים וגשומים עם לחות מטורפת והיה גם יום אחד של טייפון משוגע, שאי אפשר היה לצאת החוצה בגלל הרוחות והגשם – וגם אז היה חם עם לחות מטורפת.
[caption id="attachment_5085" align="aligncenter" width="750"]
ככה נראה אושר. צילום: אפי גנור[/caption]
הלחות הזאת היא כנראה מקור ההשראה המרכזי לעולם הקולינרי הטאיוואני. המטבח הטאיוואני מאופיין במנות המבושלות במרק, ומאכלים מאודים שבראשם הדמפלינגס. פיסות קטנות של אושר מאודה (אנחנו מכירים אותם כדים סאם). ככלל, האוכל הוא עניין מרכזי בטאיפיי, רואים ומריחים אותו בכל מקום. כל חנות שניה היא מסעדה או דוכן אוכל ובערב כל העיר מבלה בשווקי הלילה שבהם יש אוכל שנע על הסקאלה שבין דברים מוכרים ולגיטימיים ועד למה-זה-הדבר-הזה-אין-מצבבבב!.
[caption id="attachment_5082" align="aligncenter" width="750"]
הכל חמוד ומחייך. בובות בדמות דמפלינג וכלי אידוי במסעדה מקומית. צילום: נעמה דמארי[/caption]
כשמסתובבים בטאיפיי שמים לב מהר מאוד שהכל מחייך לקראתך. הרחובות מלאים בשלטים צבעוניים עם דמויות מצויירות מחייכות, על כל אריזה, ולא משנה של איזה מוצר, מתנוססת דמות מחייכת וחמודה. וגם במסעדות לרוב יופיעו איורים של שרימפסים ודמפלינגס מחייכים ומבסוטים על החיים. האוירה המחוייכת משתקפת גם באנשים עצמם, הטאייוואנים הם עם לבבי וחייכני והם תמיד יעשו הכל, אבל ממש ה-כ-ל בשביל לעזור, עד כדי כך שחשבנו פעמיים לפני כל פעם שביקשנו עזרה ממישהו ברחוב, כי ידענו שיש סיכוי שהוא מפנה את לוח הזמנים שלו לשעה הקרובה על מנת לעזור לנו.
קונטרסטים גבוהים
להביא עיצוב ישראלי לטאיפיי זה לא מובן מאליו. ישראל לא נמצאת בכותרות בטאיוואן, ולרבים מהטאיוואנים יש מושג קלוש בלבד לגבי ישראל. כשחשבנו על הקונספט של התערוכה רצינו שהתערוכה תשקף תמונת מצב של העיצוב הישראלי העכשווי, שדרכה יהיה אפשר להרגיש את הלך הרוח העיצוב הישראלי. השאיפה הייתה שדרך העבודות, המבקרים יוכלו להיחשף לשאלות של זהות, תרבות, מסורת ומציאות יומיומית בישראל.
[caption id="attachment_5084" align="aligncenter" width="750"]
חלל התערוכה. צילום: Jason Yeh[/caption]
בחרנו לקרוא לתערוכה "High contrast" כדי לבטא את הניגודים הרבים שבתוכם פועל המעצב הישראלי. ניגודים של זהויות, שנובעות מריבוי העדות בישראל, ניגודים הקשורים לרצון לשמר מסורות ומנהגים ובו בזמן לשאוף לקידמה תרבותית וטכנולוגית, וניגודים של המציאות של חיי היומיום בישראל שכרוכים במתחים על רקע בטחוני, כלכלי ופוליטי. התערוכה לוותה בגרפיקה צבעונית וחזקה והפודיומים נבנו מקורות עץ פשוטות. השילוב של כל המרכיבים יחד יצרו תערוכה מאוד בולטת ויוצאת דופן במרחב.
[caption id="attachment_5086" align="aligncenter" width="750"]
מגלים התעניינות. מבקרים בתערוכה. צילום: Jason Yeh[/caption]
בעשרת ימי התערוכה ביקרו בה מבקרים רבים, רובם מקומיים. הדבר שבלט ביותר בתגובה של המבקרים בתערוכה היה שהם צילמו, והרבה. עמדנו מהצד והסתכלנו איך הם נעצרים ליד עבודות, מחייכים, בוחנים מקרוב את המוצרים, ומדברים על העבודות אחד עם השני בשפה שאנחנו לצערנו לא מבינים. בנוסף, בכל יום הזדמנו לכל אחד מאיתנו כמה שיחות מעניינות עם מבקרים בתערוכה שביקשו לדעת יותר ולשמוע על העבודות ועל ישראל. נדמה שהטאיוואנים הרבה יותר סבלניים, או לפחות פחות תזזיתיים מאיתנו, כמעט ולא ראינו מבקרים שעברו על התערוכה במהירות, בהיסח הדעת.
[caption id="attachment_5083" align="aligncenter" width="750"]
הכניסה לתערוכה. צילום: Jason Yeh[/caption]
התערוכה זכתה לביקורות ולסיקור במדיה המקומית והתפרסמו כמה כתבות בעיתונות, ברדיו ובאינטרנט. רגע השיא מבחינתנו היה ערב הפתיחה של התערוכה, בו השמענו מוזיקה ישראלית והכרנו לטאיוואנים את האוכל הישראלי כולל חומוס, פלאפל, סלט ועוד. הטאיוואנים ממש התלהבו מהאוכל ומהאוירה, והרגשנו שהצלחנו להביא פן נוסף של ההוייה הישראלית.
[caption id="attachment_5081" align="aligncenter" width="750"]
ההכנות לקראת הסדנה – כל חומרי הגלם מסודרים על הרצפה. צלם: Jason Yeh[/caption]
בנוסף, העברנו סדנה לסטודנטים לעיצוב שעסקה בעיצוב דרך אלתור, שהייתה מורכבת מהרצאה על המקום של אלתור בעיצוב בישראלי וסדנה מעשית, שמטרתה הייתה לתת לסטודנטים להתנסות בעיצוב מתוך אלתור. הסטודנטים התבקשו לעצב גוף תאורה שישתמש בטלפון הנייד כמקור האור ולצורך כך עמדו לרשותם חומרי גלם רבים ומגוונים. תהליך הפיתוח של המודלים היה מתוך עבודה בלתי אמצעית עם החומרים השונים. הסטודנטים שיתפו פעולה והתלהבו, והייתה תחושה שהם מתנסים בפעם הראשונה במתודת עיצוב שהם לא מכירים.
[caption id="attachment_5087" align="aligncenter" width="750"]
משתתפי הסדנה – סטודנטים לעיצוב מטאיוואן בשלב גיבוש הרעיונות. צלם: Jason Yeh[/caption]
כשהתערוכה הסתיימה יכולנו לומר בבירור שהיה מוצלח מאוד, מעין win-win קלאסי, שבו גם המארגנים הטאיוואנים, המבקרים, וגם אנחנו יצאנו הכי מרוצים שאפשר. בנוסף, לנו, כצוות של סטודנטים שביום יום עסוקים בעיקר בפרוייקטים אישיים ובנסיון אינסופי לתמרן בין קורסי הסטודיו השונים. זאת הייתה הזדמנות חד פעמית לקחת חלק במשהו שהוא יותר גדול מאיתנו, ליצור יש מאין, ובסוף לזכות לראות אותו קורה, וזה באמת היה מרגש מאוד.
[caption id="attachment_5088" align="aligncenter" width="750"]
נציגי צוות התערוכה בערב הפתיחה. מימין לשמאל: אפי גנור, רותם בנאי, יעל רבוא, איתי אהלי, גיא בר סיני, עפרי ליפשיץ, נעמה דמארי. צילום: Jason Yeh[/caption]
רותם בנאי, בשם כל צוות התערוכה: אדווה דיין, אפי גנור, גיא בר סיני, גיא גולדברג, יעל רבוא, מאיה לילו, נעמה דמארי, עדי לוין, עפרי ליפשיץ, רותם בנאי, שי קסטל.
[/column]
נשמע מדהים! בא לי גם!!!