עכשיו קוראים
המקיימים

המקיימים

[column]

אנחנו המקיימים. קבוצת סטודנטים שהחליטו לקחת על עצמם את נושא קידום הקיימות במכללה שלנו. כולם כבר יודעים שקצב צריכה מוגבר מוביל לדלדול משאבים ויצירת כמויות גדולות של פסולת. אנחנו רוצים להתחיל שינוי תודעתי – ושינוי תמיד מתחיל קודם כל מבפנים. 
מיכל ברונפמן, תקשורת חזותית

[column]

תארו לעצמכם עולם שבו כל הדברים אותם אנו מייצרים, כל מה שאנו משתמשים וצורכים, מזין את הטבע ואת התעשייה כאחד. עיצוב הוא אחד הסממנים החומריים והחזותיים העתיקים ביותר בתרבות האנושית, והשפעתו עלינו ניכרת בכל רגע ורגע. בתור מעצבים בתחילת דרכינו, בין אם תעשייתיים, חזותיים או מעצבי/ות פנים – אנחנו מכתיבי המגמות ומשני התודעה. אנחנו נהיה מקור ההשפעה על איזה מוצרים יצרכו יותר, איך ייראו האריזות שלהם, איך ייראה החלל סביבם ועוד כל כך הרבה מעגלי השפעה. מה אם חלק ממערך העקרונות שלנו כמעצבים יכלול גם שימוש בחומרים ירוקים יותר, סביבתיים יותר, וחשיבה על ההשלכות האקולוגיות של העבודות שלנו? 

אנחנו המקיימים: קבוצת סטודנטים וסטודנטיות שהחליטו לקחת על עצמם את נושא קידום הקיימות במכללה שלנו. כולם כבר יודעים שקצב צריכה מוגבר מוביל לדלדול משאבים ויצירת כמויות גדולות של פסולת. אנחנו רוצים להתחיל שינוי תודעתי – ושינוי תמיד מתחיל קודם כל מבפנים. 

אנחנו מאמינים שאם נמצא אלטרנטיבות ירוקות, אנחנו נשפיע לא רק על הסביבה הקרובה אלא ניצור מעגלי השפעה רחבים מכפי שאפשר לדמיין. 

אז בואו נכיר!

המקיימים

מאי גרינברג, עיצוב תעשייתי, שנה ב’ 

בטיולים שלי במזרח, קניתי כל יום בקבוקי מים מינרליים, לפחות שניים ביום. במקביל, במהלך הטיולים ראיתי בעיני פשטות מה היא, מה פירוש לצרוך פחות מהעולם, והתחלתי להבין יותר מה העבר ומה העתיד של כל דבר שאני צורכת. הניגודיות מאז אני מרגישה שאני מחפשת את האיזון בין להיות בת אדם בחברה מערבית צרכנית לבין הפשטות והזמניות שלי כאן. אנחנו מתכלים הרבה יותר מהר מרוב מה שאנחנו מייצרים וצורכים.

גלעד קצנשטיין, תקשורת חזותית, שנה א’

אני גר כרגע בראש העין. אני בא מבית ושכונה שעניין הסביבה מאוד מרכזי בהם. אני מאמין שהשינוי צריך לקרות כמה שיותר מהר, לא בשביל צבי הים כמו שהרבה חושבים, אלה פשוט בשביל שאנחנו נוכל להמשיך לחיות פה. 

אור גרינברג, עיצוב תעשייתי, שנה ב’ 

בקיץ לפני שנה וחצי, הלכתי לשחק מטקות בחוף בתל אביב ולאחר מכן נכנסתי לים להתרעננות. פתאום הרגשתי הרגשה נוראית שאני עטוף במלא חתיכות קטנות של פלסטיק. שם הבנתי שמשהו ממש לא בסדר, וזה כבר כאן, ונוגע בנו. החלטתי לעשות שינוי קטן, ולחשוב קצת יותר על הצעדים שלי שיכולים לעזור סביבתית. 

חלי בן דיין, עיצוב תעשייתי, שנה א’

אני חלי, עוסקת בחינוך בבת ים כשלוש שנים וכיום עוזרת להוביל את התא הגאה בעיר. בין לבין גם מיחזוריסטית בקטנה, בעיקר מנסה להפוך דברים שמילאו את יעודם למוצר או לאחד מחומרי הגלם בהם אשתמש בעבודות. כשהייתי קטנה לא הייתה לי מודעות לסביבה (מצטערת להגיד שזרקתי שקיות על הרצפה). במהלך השנים הבנתי את החשיבות של מיחזור ושמירה על הסביבה. זה גם הרבה יותר כלכלי- יש כל כך הרבה חומרי גלם לעבוד איתם, אז למה להוציא כסף על חומרים חדשים? 

מה עם הכתבה הזו?

נופר זיידנשניר, עיצוב תעשייתי, שנה ב׳ 

בעולם שמשתנה מרגע לרגע והטכנולוגיה בו רק מתקדמת, גם הפגיעה שאנחנו יוצרים בסביבה מתחילה להראות את פניה. אם אנחנו יכולים לקחת חלק ולייצר שינוי קטן עם השפעה גדולה במקום שבו אנחנו יוצרים, זכינו.

מיכל ברונפמן, תקשורת חזותית, שנה ג’ 

בשנה האחרונה עבדתי בחוף פלמחים ברשות הטבע והגנים. עבודה סטודנטיאלית אידיאלית, יש זמן לעבוד על הלימודים ואחלה נוף לים. אבל מה ששבר לי את הלב כל פעם מחדש זה לראות את כמות הזבל שאנשים היו משאירים אחריהם בים. קצת אחרי השקיעה הייתי רואה שם צבועים, תנים, צבי ים ומגוון ענק של חיות שמופיעות רק כשבני האדם אינם. כל החיות האלו אוכלות את הזבל שאנחנו מייצרים על בסיס יומי, ולא פעם ראיתי צב ים מת מוטל על החול. בתור סטודנטית לעיצוב אני צורכת ומבזבזת ציוד אומנות רב, והייתי שמחה אם המכון היה מספק לנו אלטרנטיבות טובות וסביבתיות. 

מעוניינים לקחת חלק במיזם? או לשאול אותנו שאלות? 

מוזמנים לפנות אלינו במייל orgrinberg64@gmail.com

תגובות

כיתבו תגובה

Your email address will not be published.