הסתגלות | חילופי סטודנטים ליסבון-פורטוגל | כתבה ראשונה בסדרה

היי!
אני נוגה, בת 25, סטודנטית בשנה ג' לעיצוב פנים בפקולטה לעיצוב ב-HIT.
עיצוב ואמנות מלווים אותי מגיל צעיר ולוקחים חלק משמעותי בחיי. אחרי כמעט שלוש שנים בלימודים, בכל מקום שאני חווה אני חושבת עיצוב, מפעילה את הראש ומתבוננת, גם בדברים הכי פשוטים בחיים.

נוגה קאוון, עיצוב פנים

מתוך סקרנות ומהרצון לטייל ולראות עולם יצאתי לחוויה מיוחדת, חילופי סטודנטים בפורטוגל. אני כותבת לכם מליסבון, עיר הבירה של פורטוגל. אני לומדת כאן באוניברסיטת ליסבון במחלקה לעיצוב ואמנות (Belas Artes), במסגרת התכנית לחילופי סטודנטים בה נוסעים לסמסטר אחד בחו"ל ומגשימים חלום. בסדרת הכתבות שלי למגזין "כולעיצוב" אשתף אתכם בתהליך ההסתגלות למדינה חדשה, בחווית הלימודים וכמובן בעולם העיצוב והאמנות המקומי. אני מאמינה ביציאה מאזור הנוחות, בחקירה ובמפגש עם תרבויות, נופים ואנשים שונים. לחיות בחו"ל זו אחת הדרכים לקבל השראה וללמוד תחומים חדשים. מוזמנות.ים לקחת חלק במסע שלי.

ליסבון היא העיר הגדולה ביותר בפורטוגל והיא ממוקמת על גדות נהר הטאגוס (Tagus) שמקורו בספרד, הנשפך אל האוקיינוס האטלנטי. המרכז ההיסטורי של העיר מתפרש על פני שבע גבעות, מה שיוצר המון עליות וירידות תלולות. זו הייתה הפתעה גמורה. מי שמתכנן.ת להגיע – כדאי לעבוד על הכושר כדי לסיים את העליות עם אוויר. העיר בנויה קומות קומות, אפשר לעמוד ברחוב אחד ומתחתיך או מעליך משקיף רחוב נוסף. ישנם גשרים ומעליות המקשרים בין האזורים השונים אך לפעמים אין ברירה אלא לעלות באיזו עליה בלתי נגמרת ולסיים אותה עם התכווצות שרירים.

הכל קטן, מקומבן ושונה.

בתור סטודנטית לעיצוב פנים, סגנון הבניה המאולתר של הפורטוגלים מיד תפס את תשומת ליבי. זה חלק מהקסם של המקום, ויש איזו חוקיות בכאוס אבל היא לא כוללת דברים כמו גובה ראש תקני, או תקן של מדרגות ומעברים. העיר עתיקה מאוד וחלק מהמבנים הישנים עוברים חידוש ללא פיקוח, כך שנוצרים מצבים מוזרים ומאולתרים. לפעמים נדמה כאילו העיר תוכננה במיוחד עבור אנשים קטנים ונמוכים: המדרכות צרות, המעברים בסופר צרים, וגם ברוב הדירות שיצא לי לראות הכל קטן ומצומצם.

לא אירופה הקלאסית

רחובות ליסבון מלאים במבנים צבעוניים (מומלץ לאוהבי ורוד!) המעוטרים באריחי קרמיקה מיוחדים, היוצרים תחושה שונה לחלוטין מאירופה הקלאסית. אריחי הקרמיקה הפורטוגליים נקראים אזולז'ו (Azulejo) והם חלק משמעותי מהתרבות המקומית. דרכם אפשר ללמוד רבות על הסיפור ההיסטורי והתרבותי של פורטוגל, מעצמה שגילתה/כבשה מדינות חדשות מעבר לים, ולכן מלאה בסגנונות שונים שיובאו מרחבי העולם. ציורי האריחים מאופיינים במוטיבים גיאומטרים, צמחים ופרחים ואף סיפורי קדושים. לאריחים תפקיד כפול: עיטור וקישוט וגם ויסות הטמפרטורה בבתים.

הכל לאט
תלמדו לנשום.

החיים פה מאוד משוחררים ואיטיים, ואין כאן יום ללא סיאסטה. העסקים פתוחים בזמנים מוגבלים והכל מתנהל ללא לחץ ומהירות. התחושה היא שאם לא אספיק משהו היום אז יש את מחר והכל בסדר, לא ממהרים. זה קצב מאוד שונה מהחיים המהירים והלחוצים שאנחנו רגילים אליהם בארץ. יש תחושה שלווה, האנשים פה נחמדים ורגועים, ותמיד מוכנים לעזור לזרה שלא יודעת את השפה הפורטוגזית. אפרופו פורטוגזית, לאוזן ישראלית השפה יכולה להישמע כמו שילוב של רוסית וספרדית.

לימודים
גישה אחרת.

כשהגעתי ליום הראשון שלי באוניברסיטת ליסבון חשבתי שנכנסתי בטעות למוזיאון: מבנה ישן, תקרות גבוהות, עיטורים ופסלים בכל מקום. עבודות הסטודנטים.ות מוצגות במסדרונות, ובקומות השונות המון חדרי סדנאות וכיתות. לכל המתעניינות.ים, כדאי לדעת שהלימודים כאן מתקיימים בפורטוגזית. בהתחלה זה מוזר וקשה אבל תמיד תמצאו סטודנט נחמד שיתרגם או מרצה שתסביר בקצרה באנגלית.

בליסבון כמו בליסבון, אחד הדברים המשמעותיים בחוויה הלימודית הוא הקצב. הכל איטי, הגישה שונה ואף הפוכה מהלימודים בארץ. הכל מתנהל אחרת. הדרישה היא עבודה בזמן השיעור תוך כדי הנחייה או שיחה אישית עם המרצה. ישנם שיעורים המתנהלים כהרצאה בה נלמד תוכן או טכניקה ספציפית. באופן כללי הכל פתוח, הכל אפשרי. אין הגדרה של תרגיל או דרישה מכוונת נושא או קונספט. את צריכה לבחור כיוון בעצמך ולגבש אותו לפי תחומי העניין או האג'נדה האישית שלך. ברגע שיש בסיס עוזרים לך לקדם אותו. בשיעורים הראשונים היה לי קשה לתפוס את הגישה הזו: אני רגילה לפרויקטים שמגבילים וממקדים אותך ופתאום כשהכל פתוח ויש את כל האופציות שבעולם- זה קצת מערער. ובכל זאת, די מהר מבינים איך לנווט ולהנות מהאפשרויות האינסופיות שביצירה.

מוזמנות.ים להמשיך איתי את המסע בגילוי האדריכלות והעיצוב בפורטוגל!

כל התמונות: נוגה קאוון