טיסה ארוכה, מסכות, אלכוג'ל, המון חוסר וודאות ונחיתה בעיר ענקית, יפייפיה ומוארת בצד השני של כדור הארץ.
עדי מעוז, עיצוב תעשייתי
כך התחילה אחת התקופות היפות בחיי, יחד עם השותפות המושלמות לחוויה וחברותיי למחלקה לעיצוב תעשייתי ב-HIT, שי ליכט ודורון אזולאי.
פלאשבק לחודש ינואר 2020: עוד שבועיים אנחנו עתידות לטוס להרפתקת חיינו, חילופי סטודנטים באוניברסיטת Shih Chien בטיוואן בסמסטר ב' של השנה.
בום. קורונה. בום. הטיסה מתבטלת. בום. הסמסטר נדחה. מיליון סימני שאלה באוויר ואינספור אנשים שמנסים לשכנע לוותר על הטיסה לטיוואן, שגובלת בסין, בטענה שזו כנראה ההחלטה הכי מטופשת שאפשר לקבל כרגע.
תחילת פברואר: קונות כרטיס ברגע ומחליטות לטוס בכל זאת ומה שיקרה, יקרה.
טיסה ארוכה, מסכות, אלכוג'ל, המון חוסר וודאות ונחיתה בעיר ענקית, יפייפיה ומוארת בצד השני של כדור הארץ.
כך התחילה אחת התקופות היפות בחיי, יחד עם השותפות המושלמות לחוויה, שי ליכט ודורון אזולאי, שלושתינו מהמחלקה לעיצוב תעשייתי ב-HIT.
מהשדה נסענו היישר לדירתנו הקטנה בלב טייפה, ומיד התחיל המסע הקולינרי המרתק בארץ האוכל הבלתי נגמר, ויחד איתו הלימודים במקום שהיה נראה לנו כמו חלום של כל סטודנטית לעיצוב. אוניברסיטה גדולה, מרשימה ומעוצבת, המוכרת במיוחד בשל מחלקות העיצוב התעשייתי ועיצוב האופנה שבה. פינת עבודה לכל סטודנט/ית, סדנאות עבודה גדולות ומאובזרות, ואווירה של עיצוב באוויר.
טייפה היא עיר הבירה של טיוואן, וגרים בה כשלושה מיליון אנשים. יש בה את מערכת התחבורה הציבורית מהטובות בעולם, ובגדול אם תבקשו להגדיר את טיוואן במילה, התשובה תהיה בConvenient. חנויות נוחות כמו Family mart ו-7\11 ממוקמות כל כמה מטרים ויחד איתם גם דוכני באבל-טי מעוצבים להפליא. עשרות שווקי לילה ושלל חנויות וקניונים עצומים בכל פינה. המוזיאונים מרשימים ומרהיבים ביופיים והכניסה לרובם היא בחינם על מנת לעודד צריכה של תרבות. מכל עבר אופניים ואופנועים להשכרה לסיבובים בעיר, תחנות מטרו פזורות ופארקים ירוקים, גדולים, שמכניסים את הטבע למטרופולין. לאן שלא תסתכלו, העיר כולה מעוררת השראה. עם או בלי קשר, ההתמודדות של המדינה עם הקורונה הייתה מדהימה, כך שכל המקומות נותרו פתוחים לכל אורך התקופה ואנחנו הרגשנו בתוך סרט שלם בו העולם עצר מלכת ואנחנו בשלנו. ללא ספק, המזל היה לצידנו.
הלימודים בטיוואן מתנהלים קצת אחרת מהלימודים בארץ. במהלך הסמסטר לקחנו קורסים שונים ביניהם ריינו, סטודיו, ציור, סינית וסדנת עיצוב בינלאומית בת מספר ימים עם סטודנטים לתואר שני. קורסי הסטודיו נעשים במתכונת של אחד על אחד עם המרצה, כאשר השעות של השיעור הן בגדר המלצה בלבד. אחד משיעורי הסטודיו התנהל ביום שישי החל משבע בערב ולעיתים נמשך גם עד אחת בלילה, כי זה מה שהתאים למרצה. הסטודנטים, כיאה לטיוואנים, לא נוטים להתלונן. בשונה מאצלנו, ההגשות הסופיות של הסטודיו נעשות בפורמט של תערוכה. הסטודנטים תולים את העבודות ויוצאים, המרצים מסתובבים וכותבים ביקורות, אותן יתנו באופן אישי בשיעור שלאחר מכן. למרות שלרוב השיעורים מתנהלים בסינית, השיעור הפרונטלי היחיד שהיה לנו, ריינו, התנהל באנגלית במיוחד עבורנו.
נחזור שוב לאוכל לרגע. היות וטיוואן היא מדינה בה מטבח בכל דירה הוא לא דבר מובן מאליו ולאכול בחוץ משמעותית יותר משתלם מלבשל, מדובר ללא ספק במוקד קולינרי מדהים. כמות סוגי האוכל היא בלתי נתפסת ולמרות שהשתדלנו לטעום מאכל או ממתק חדש בכל יום, הרשימה של המטעמים שטרם ניסינו עוד ארוכה למדי. שווקי הלילה מלאים מאכלים טעימים ומיוחדים, ולצידם מאכלים בלתי ניתנים לזיהוי ומגוון רחב ביותר של משחקי ארקייד שונים לילדים ומבוגרים כאחד.
מערכת המחזור באי היא מן המרשימות בעולם וכמובן שאי אפשר להתעלם מאחת האטרקציות הגדולות – טקס הפרדת הזבל. פעמיים בשבוע, בימים ושעות קבועים ומדוייקים (21:10 בשכונה שלנו) מגיעה משאית זבל שמנגנת מנגינה של אוטו גלידה, אליה אפשר לזרוק את כל מה שאי אפשר למחזר בתוך שקית כחולה ויעודית. אחריה מגיעה משאית נוספת, משאית המחזור. ממנה נפרסים שלל פחים ושקיות ייעודיות למחזור והאנשים כולם, ללא יוצא מן הכלל, ממיינים את האשפה שלהם – קלקר, זכוכית, שקיות וניילונים, נייר וכמובן קומפוסט. מעורר השראה (וגם קצת קנאה?).
מבחינתנו הלימודים לא הוגבלו לכתלי האוניברסיטה וחלק גדול מהזמן בילינו בטיולים לאורכה ולרוחבה של המדינה הקסומה. טסנו, הפלגנו לאיים אחרים, צללנו, רקדנו, טירקנו והזענו המון (בכל זאת, מזג אוויר טרופי ולח עד מאד). הזמנו הדפסות תלת מימד מסין, למדנו טכניקות של קליעה בבמבוק, למדנו לבשל מטעמים מקומיים, השתתפנו בשבוע תחרות עיצוב מקומי של השבטים הילידים של טיוואן ובעיקר היינו סקרניות לכל מה שהתרחש סביבנו.
הנוף הירוק והג'ונגלים הבלתי נגמרים בשילוב הים המקיף את המדינה, האנשים המדהימים שפוגשים בדרך, הלימודים עצמם והחיים שמרגישים כמו בפלנטה אחרת, ללא שום דאגות על הראש, שואבים אותך פנימה ואי אפשר שלא להתאהב. זו הייתה אחת החוויות המעצבות, מלמדות, מסקרנות, טעימות ומרגשות בחיי, והמתנה הכי גדולה הייתה לחוות את כל התקופה הזו ביחד עם שי ודורון שהפכו למשפחה שלי לכל דבר בחצי השנה בה היינו בעולם שלנו, אי שם מעבר לים. אני מלאת תודה על ההזדמנות, על התזמון ועל החוויות שניקח איתנו עוד שנים קדימה.
אז לכל המתלבטים על חילופים, אם זה מרגיש נכון בלב שלכם, לכו על זה, עופו על זה. זה בכלל לא משנה איפה בעולם, העיקר לצאת קצת מאזור הנוחות, להכיר אנשים חדשים, להיות פתוחים וסקרנים ולדעת לקבל השראה מכל מה שיש לעולם להציע.
תוהים אם טיוואן מתאימה לכם? מוזמנים לדבר עם כל אחת מאיתנו בשמחה.
צילום: דורון אזולאי, שי ליכט ועדי מעוז.
[/column]
