מה דעתכם על מגורים בחלל, במאדים או בתחנת חלל? הכירו את מיכל זיסו: אדריכלית בוגרת הטכניון, מרצה, בעלת סטודיו ZISO, ויזמת השואפת להגיע לחלל. ביומיום היא מתכננת מגדלים אך מתכננת להגיע לחלל (בעתיד הקרוב) במטרה לתכנן מרחבי מחייה שיווניים.
ניקול קצב, עיצוב תעשייתי
מה דעתכם על מגורים בחלל, במאדים או בתחנת חלל? נשמע קצת כמו סרט מדע בדיוני, אבל נראה שהעתיד הזה קרוב יותר ממה שאתם חושבים. הכירו את מיכל זיסו: אדריכלית בוגרת הטכניון, מרצה ובעלת סטודיו ZISO. ביומיום היא מתכננת מגדלים אך מתכננת להגיע לחלל (בעתיד הקרוב) במטרה לתכנן מרחבי מחייה שיווניים. ישבתי לראיון עם מיכל כדי להכיר קצת יותר לעומק את תחום אדריכלות החלל ההולך ומתפתח.
נתחיל בהתחלה. מה היא אדריכלות חלל?
אדריכלות חלל פירושה תכנון מרחבי מחיה עבור בני אדם בחלל החיצון, למשל תכנון מרחב מחיה בתחנת חלל או בחללית שיש בה מיקרו-גרביטציה (בתחנת החלל שמסתובבת 16 פעמים ביממה סביב כדור הארץ, מה שנוצר זה מצב של נפילה חופשית, מצב שבו נעלם כוח המשיכה). תחנת החלל היחידה שקיימת הוקמה בשנות ה-90, תוכננה בשנות ה-80 ועדיין נמצאת בשימוש. אדריכלות חלל יכולה גם להיות עיצוב של חלליות למסע למאדים האורך בין חצי שנה לשמונה חודשים. אפשרות אחרת היא תכנון של מרחבי מחיה (habitat) על גרמי שמים, נכון לעכשיו על הירח או על מאדים. בכל מקרה אנחנו יוצאים כאן מההגדרה הרגילה של אדריכלות. מדובר באדריכלות לכל דבר, המשלבת בין היתר תחומים כמו עיצוב תעשייתי עם עיצוב פנים, באופן הדוק והוליסטי, במטרה להמציא ולהגדיר מחדש את כל מרחב המחיה האנושי.
למה בחרת ללמוד אדריכלות? זה משהו שהגיע מהבית?
כל חיי נמשכתי למקומות אורבניים. כשהייתי קטנה גרנו בניו יורק, וההורים היו תמיד לוקחים אותי ואת אחי לטייל בטבע, מחוץ לעיר. הייתי אומרת להם שזה לא מרגש אותי ושיקחו אותי בחזרה לעיר. תמיד היה לי את הצד האנליטי וגם את הצד היצירתי: מצד אחד תמיד הייתי בוועדת קישוט, אבל מצד שני למדתי מחשבים ומנהל עסקים, ובצבא שירתתי ב-8200. אחרי השחרור נפל לי האסימון שאדריכלות משלבת את שני העולמות האלה, האנליטי והיצירתי. זה מקצוע קשה ומשוגע, אבל אני מאוד שמחה שבחרתי בו.
רק לאחר שהתקבלה ללימודים והתחילה ללמוד, אביה סיפר למיכל שזה היה החלום שלו ללכת ללמוד אדריכלות בטכניון.
איך הגעת לעסוק באדריכלות חלל?
הגעתי לתחום בלי כוונה. זה לא משהו שתמיד חלמתי עליו, אני לא איזו חובבת חלל גדולה, אבל זה התגלגל בצורה מאוד אורגנית שלא צפיתי. לפני שלוש שנים בערך פתחתי את הסטודיו שלי, ZISO במטרה לשלב אדריכלות עם שוויון מגדרי. הניסיון המקצועי שלי הוא פרויקטים אורבניים בקנה מידה גדול כמו מגדלים, אבל היה קשה להסביר ליזמים בתחום את הזווית המגדרית ומצאתי את עצמי בלי הרבה עבודה ועם זמן פנוי.
התחלתי לחפש תחרויות שיכולות להתאים לי. חודש וחצי לפני הגשת הדד ליין מצאתי את "Marstopia", תחרות שמטרתה תכנון התיישבות במאדים. ניגשתי למלאכה: שילבתי ידע ממחקר קודם שערכתי על שוויון מגדרי באדריכלות והתחלתי לשחק עם מבנים טבעתיים. זו הפעם הראשונה שעסקתי במשהו שקשור לחלל. חשבתי: איזה מגניב, נעשה אדריכלות שוויונית על מאדים, נתכנן הכל מאפס. ככל שלמדתי על מאדים זה הלהיב אותי יותר. לא זכיתי בתחרות בשום צורה, לא בציון לשבח, כלום, שום דבר. אבל התחלתי לדבר על זה, על מה שעשיתי בתחרות. בעקבות התחרות הוזמנתי לשיחת TED בארץ בדצמבר 2018, שם סיפרתי על הקונספט של הפרויקט ומה היו המסקנות שלי בעקבותיו. הרבה אנשים מאוד התעניינו, ובאופן אירוני מי שמאוד רצה לשמוע עוד היו דווקא גברים. לפני כן לא הצלחתי לגרום לגברים להקשיב לי בהקשר של אדריכלות שוויונית. פתאום, כשהתחלתי לדבר על זה בהקשר של החלל והעתיד, לא בהקשר של כאן ועכשיו על כדור הארץ, הם מאוד שמחו לשמוע ולהצטרף לשיח. באופן לא צפוי מצאתי את החוליה המקשרת שחיפשתי כל הזמן.
איך המשכת להתפתח בתחום?
אחד הצעדים הראשונים שלי היה להקים מיזם חברתי בשם "Mars is More", במטרה להנגיש את עולם החלל להמונים, כדי שתהיה לכולם יכולת להשפיע. חשוב לי שלא יקרה מצב בו רק קבוצה קטנה ומצומצמת של אנשים בתעשייה תחליט על מה שיקרה בעולם הזה בעתיד. יישוב החלל נמצא ממש מעבר לפינה- מי שלא בתוך התעשייה לא מודע לכמה שזה קרוב אלינו. לי חשוב שלכולם/ן תהיה דרך להשפיע, וזה לא יוכל לקרות מבלי להנגיש את התחום ולפתוח אותו מעבר לתעשייה הקטנה שקיימת סביבו כרגע. ניגשתי עם המיזם "Mars is More" לסדנת יזמות בסוכנות החלל הישראלית. המנטורים היו בין היתר מנאס"א וגם מסוכנות החלל האירופאית. שם פגשתי את ראש נאס"א לשעבר צ'ארלס בולדן (Charles Bolden) ודיברנו על הפרויקט. שנה לאחר מכן הגעתי להשתתף כמרצה באותה הסדנה וגם צ'ארלס היה שם וזכר אותי ואת הפרויקט.
ממה שידוע לי, אני היחידה שפועלת בנישה הספציפית של אדריכלות חלל בהקשר של "Human Experience" מתוך צורת חשיבה חברתית שיוויונית. כאמור, הגעתי לעסוק בזה בעקבות מחקר שעשיתי שעסק בשאלה: האם כדור הארץ תוכנן עבור כולם, לכלל המשתמשים שלו? הזווית ממנה המחקר יצא היא זו של שיוויון מגדרי, ומתוך החוויה החוזרת שלי בתור האישה היחידה בחדר או באתר הבנייה. המסקנה החותכת היא שהעולם תוכנן על ידי גברים ולכן לא תוכנן בצורה אופטימלית עבורי כאישה. זה לא נגמר באספקט המגדרי, אפשר להמשיך ולשאול איך זה משפיע על כלל המשתמשים כמו אנשים בעלי מוגבלויות, אנשים בגילאים שונים, רקע תרבותי שונה וכו'.
איך חקר החלל עוזר לעשות את זה?
לפעמים מאוד קשה לנו לחשוב על פתרונות יצירתיים, כי אנחנו רגילים לאיך שדברים נראים ולאיך שמשתמשים בהם. קשה לנו לדמיין אחרת. במקרה של החלל, בגלל שהתנאים כל כך שונים אין ברירה אלא לחשוב אחרת. למשל הדברים הכי בסיסיים לנו כמו תקרה, רצפה וקירות- לא קיימים בחללית שיש בה מיקרו גרביטציה. זה מכריח אותנו להסתכל על דברים אחרת. דוגמה טובה נוספת היא דלת, שמשמשת בעצם למעבר בין חלל לחלל: בכדור הארץ אנחנו הולכים אז הדלתות בנויות לאורך כדי להתאים לגובה שלנו, אבל בחללית עוברים בדלתות לרוחב בכלל, במעין שחייה באוויר. בשלב מסוים הבנתי שאת כל מה שאנחנו פותרים מחדש בחלל, אפשר לייבא חזרה לכדור הארץ. זו הדרך לחדשנות, גם כתרגיל מחשבתי: כשאני מרצה ומעבירה סדנאות, אני נותנת את התרגיל הזה הרבה פעמים כדי לפתוח את המחשבה. תחשבו על מוצר שמיועד למאדים: איך תפתרו אותו כמעצבות/ים ואז איך תביאו אותו בחזרה לכדור הארץ? הרבה אנשים לא יודעים שכל מיני מוצרים יומיומיים שכולנו משתמשים בהם הומצאו במקור עבור אסטרונאוטים, כמו למשל סקוץ' (velcro) , אוכל מיובש או מוצרים ללא כבלים/חוטים (wireless).
בעצם מה שקורה היום בחלל מוגדר "New Space". לעומת החלל הישן שבו התחולל המירוץ של האדם לחלל בעיקר בין ארצות הברית ורוסיה, היום בעידן החדש יש הרבה חברות פרטיות ולא בבעלות ממשלתית כמו שהיה בעבר. החברות הללו עוסקות בשלב אחד מעבר, איך חיים בחלל. אמנם מדובר בחברות פרטיות אבל גם עכשיו השוק מאוד הומוגני מבחינת בעלי החברות ובעלי העניין בתחום, ואין מספיק מגוון. נדלקה לי נורה אדומה: אין מצב שעם כל המודעות החברתית והשיוויונית שיש היום, בסוף נחזור על כל הטעויות שעשינו כאן בכדור הארץ גם ביישוב החלל.
אז איך הופכות בפועל לאדריכלית חלל?
זה לא משהו שממש קיים, אי אפשר באמת ללמוד את זה בצורה מסודרת. המקום היחיד בעולם שמלמד את זה, למיטב ידיעתי זו תכנית לתואר שני באוניברסיטת טקסס שנקראת "Space Architecture", אבל היא מכוונת יותר למיומנויות של בניית חללית ברמת הקונסטרוקציה ובמבניות ולא ברמה העיצובית. באוניברסיטת החלל הבינלאומית בצרפת, שם הוזמנתי להרצות בנושא בעקבות ההרצאה שלי ב-TED בדצמבר 2018, הם קוראים לתחום " Human Experience", "Space Humanity".
כשרק נכנסתי לעולם הזה פגשתי את ורה מוליאני (Vera Mulyani), אדריכלית ויוצרת שהקימה את הפלטפורמה של "Mars City Design" שמוקדשת לתכנון אדריכלי במאדים. מוליאני מתייחסת לעצמה כ"מארסכיטקטית" ("Marschitect"). מאוד מעניין שכיום רוב העוסקות בתחום אדריכלות החלל הן נשים. יש אדריכלים וגם מהנדסים, אבל הם בעיקר בנאס"א ורובם בסביבות גיל ה-60, "הדור המבוגר" של החלל, ובאמת רובם גברים. הדור החדש של אדריכלות חלל, הן אדריכליות החלל. יש גם מעט גברים, אחד מהם הוא אלון שיקאר שהוא גם חבר יקר שתיכנן את ההביטאט " D-MARS" (ראשי תיבות של Desert Mars Analog Ramon Station) במצפה רמון.
מה את חושבת על אדריכלות חלל בקשר למגפות עולמיות?
אחת מהסיבות לדבר על יישוב מאדים היא שזו הפלנטה היחידה במערכת השמש שיכולה, בתנאים מסויימים, להתאים למחייה של בני אדם. זו מעין תכנית גיבוי לאנושות: זה רק עניין של זמן עד שמשהו יקרה לכדור הארץ בקנה מידה גדול ולא נוכל לחיות כאן יותר. זה יכול להיות עוד עשרות אלפי שנים אבל זה יקרה מתישהו. אילון מאסק, למשל, מדבר הרבה על זה שהאנושות חייבת לדעת לחיות בעוד פלנטות על מנת להבטיח את הישרדותה לטווח ארוך. כל זה רלוונטי כמובן למגפות וגם להתחממות כדור הארץ.
אסטרונאוטים שטסים לחלל נכנסים לבידוד של חודש לפני שהם טסים. המטרה היא לשמור על החלל ותחנת החלל כמקום סטרילי, ולא להעביר איתנו מזהמים כאשר נוחתים בחלל. אם נייבא חיידקים מכדור הארץ, הם יפריעו לנו לחקור ברמה הביולוגית. נניח שנגיע לחלל עם חיידק או וירוס ולאחר מכן ניקח דגימה מהקרקע ונראה את החיידק הזה: אנחנו עלולים לחשוב בטעות שגילינו חיים בחלל החיצון. כבר הרבה שנים שיש דגש על עניין הבידוד והבטיחות, ושמירה על כללים של היגיינה. בחלל אנחנו חיים במרחבי מחייה סגורים עם אטמוספירה מלאכותית. אלו מקומות שנשלטים בצורה מכנית לחלוטין, ברמת טמפרטורה ורמת הלחות וכו'. להגיע לחלל זה בעצם להגיע למקום עויין, אבל החשש הוא שזה יהפוך להיות גם המצב בכדור הארץ. אם מפאת בעיות אקלים חמורות לא נוכל לצאת החוצה, נצטרך לשלוט על האוויר שנכנס ויוצא מהפה שלנו, בדיוק כמו בחלל.
הדברים משתנים מהר מאוד. אפשר לראות את זה בשנה האחרונה שעברנו. אם מתכננים לעתיד של עוד 10 שנים, בפועל זה יכול להיות המצב כבר עוד 5 שנים או פחות. דרך חקר החלל אפשר להבין הרבה דברים על כדור הארץ. הרבה דברים שנוכל ליישם בכדור הארץ כדי לפתור בעיות בעתיד יגיעו מתוך חקר החלל. אחד הפרמטרים לכל סטארט אפ שעוסק בחלל זה שתהיה יכולת ליישם את הפתרון גם בכדור הארץ, למשל טכנולוגיה שאפשר ליישם בחלל עוד 10 שנים אך בארץ יהיה אפשר ליישם כבר בעוד 5 או 3 שנים. לכן חקר החלל מאוד חשוב לכדור הארץ.
איפה את רואה את עצמך בעוד 10 שנים?
בחלל. מקווה שפחות מזה!
