עכשיו קוראים
הפרינט לא מת

הפרינט לא מת

+42
View Gallery

לאחר סמסטר שלם בו עבדו הסטודנטים של שנה ב’ בתקשורת חזותית על עיצוב קטלוג אמן, נפגשנו להגשה שכבתית מרהיבה. הסטודנטים, שעד כה למדו בעיקר בצורה מקוונת, התנסו לראשונה בהוצאת ספר לדפוס והוכיחו לכולם שהפרינט לא מת.
סתו טפלא ועדי שלו, תקשורת חזותית

בפרויקט שלפניכם התבקשו הסטודנטים והסטודנטיות של תקשורת חזותית שנה ב’ לעצב קטלוג אמן או קטלוג לתערוכת נושא. תהליך העבודה כלל בחירת עבודות מייצגות המאפיינות את ייחודו של היוצר או של הזרם. הסטודנטים למדו את הנושא, ערכו מחקר, אספו חומרים כתובים וחזותיים ובהתאם לזאת עיצבו את הקטלוג כך שיבטא חזותית את האופי והתוכן של הנושא הנבחר. בסופו של הסמסטר נערכה הגשה שכבתית מרגשת בה ניתן היה לראות את הקטלוגים המודפסים של כולם. 

הגשה. צילום: סתו טפלא


שחר נשיא – תאלס
בחרתי לעשות את קטלוג האמן שלי על תאלס (שרון רפאל), אמן רחוב תל אביבי. הספר מתאר את חייו של שרון כאמן מתחילת דרכו ועד היום. תאלס משתמש בצבעים עזים ושמחים, ובדמויות שאנו מכירים מתרבות הפופ אבל באופן שונה ממה שאנחנו מצפים: כדמויות עם ראשי בניינים. דמויות הבניינים הן סימן היכר של תאלס, המאפשרות לנו לראות את הניגודים שיש בתוך החיים התל-אביבים. תאלס מצביע מחד על הצד הבוטה של תל אביב, ההרס העצמי, אכלוס היתר והזיהום. מצד שני, הדמויות הנוסטלגיות והצבעוניות של תאלס מראות את החיים התוססים, הגיוון והצבעוניות שיש בעיר. העבודות של תאלס מפוזרות ברחבי העיר, על גבי קרטונים ועצים ברחובות. בספר האמן שיצרתי, ניסיתי לעורר את אותה סקרנות שעולה למראה קרטון עם ציור ברחוב או דמות מצוירת על הקיר. בעקבות הדואליות של תאלס עצמו, ביקשתי להראות את הניגודיות בין הצדדים השונים של תל-אביב באמצעות הויזואליות החיצונית של הספר: הקרטון מול התוכן בפורמטים שונים, האותנטיות של הדפדוף. מקווה שתסתקרנו כמוני.

דמויות הבניינים הן סימן היכר של תאלס. צילום: שחר נשיא
פורמטים מגוונים. צילום: שחר נשיא
כריכת קרטון אחורית וקדמית. צילום: שחר נשיא

אופיר חמו – ארכיון אהבה להט”בית
מיכאל ליאני הוא אמן וידאו וסטילס ישראלי. הכרתי אותו לראשונה דרך הפרויקט שלו “ארכיון אהבה להט”בית” – אוסף צילומי פילם של זוגות להט”בים מרחבי הארץ בביתם.  הפרויקט התחיל בתקופת הקורונה כשכל העולם אפף תחושה אפוקליפטית, תהיה קיומית וחוסר ודאות גדול. רק טבעי שיעלה הצורך להתעסק בדבר שרובנו, אם לא כולנו, מוצאים בו נחמה, יציבות, חום וביטחון – אהבה. במהלך המחקר על ליאני ועל עבודותיו, גיליתי לא מעט קווי דמיון בינינו- להטב”ים שגדלו בפריפריה במשפחה שיש בה צד מסורתי ודתי, עם תחושת שונות מסוימת, שמצאה ביטוי באמנות וביצירה. עבור שנינו מרכז הארץ היא המקום בו הבנו את מי אנחנו אוהבים והבנו שזה בסדר. אנחנו חולקים רגישות ומשיכה לאחרות, ליופי שיש גם במוזר. יש גם את הרצון לתת ביטוי לשוליים, למשפחה, למזרחיות ולמסורות עליהן גדלנו. בבחירות שעשיתי בעיצוב הספר, רציתי לבטא את השפה החזותית של ליאני, שבאה לידי ביטוי בפרויקט האהבה הלהט”בית וגם בעבודותיו המוקדמות – מצולמים עם מבט ישיר, הבעה טבעית, תחושה ביתית חמה ונינוחה, לצד נוכחות חזקה, גאה ובטוחה בעצמה.

על הכריכה האחורית שמות המשתתפים בפרויקט. צילום: אופיר חמו
צילומי פילם של זוגות להט”בים מרחבי הארץ בביתם. צילום: אופיר חמו
כפולה. צילום: אופיר חמו

דניאל חיימוביץ – האנה הוך
את הקטלוג שלי בחרתי לעשות על האמנית האנה הוך (Hannah Höch). הוך הייתה אמנית פוטומונטאז׳ דעתנית ודומיננטית, ובכל עבודה שלה אפשר למצוא אמירה משמעותית וחזקה. בעיצוב שלי רציתי להעביר את האופי הקיצוני שלה ואת הטכניקה בה נהגה לעבוד- קולאז׳. שמתי דגש בעיקר על קונטרסטים בין גדלים ופונטים ועל חיתוך של תמונות ועבודה בשכבות. אני מרגישה שהפרויקט הזה לימד אותי המון, גם על האמנית שלא הכרתי לפני וגם על כל תחום הפוטומונטאז׳ים שהבנתי לעומק עד כמה הוא רלוונטי גם היום. בנוסף, הבנתי שפרינט זה עולם ומלואו וכמה אפשר להתפתח וליצור גם בפורמט שהוא יותר מוגבל כביכול. כל התהליך של הוצאה לדפוס ועיצוב לדפוס היה חוויתי מאוד. זה מאוד מספק לעבוד על פרויקט כל כך הרבה זמן ואז לראות אותו קם לחיים בבית דפוס.

כריכה קדמית, עבודה בשכבות. צילום: דניאל חיימוביץ
כריכה אחורית. צילום: דניאל חיימוביץ
כפולה. צילום: דניאל חיימוביץ

שלהבתיה שוורץ – מה אתה רואה
זה לא שיש לי איזה חיבור עמוק עם מבחן הכתמים של רורשאך… כמו רוב האנשים, הכרתי אותו בתור סוג של גימיק. אבל יש בו משהו, הסימטריה והתנועה של הדיו מהפנטת ובעיקר מסקרנת. מבחן הכתמים נכנס לנו לתודעה בשני רבדים. מצד אחד, הוא התחיל את דרכו בתור מבחן פסיכולוגי-רפואי אך מהר מאוד גלש לעולם האמנות. העבודה שלפניכם מציגה שתי נקודות מבט שונות על המבחן בצורה של דיאלוג. בין השכלי למופשט, בין שאלות לתשובות, בין שני חלקי הספר, בינינו לבין הכתמים.

מה אתה רואה – עולם הפוך ראיתי. צילום: שלהבתיה שוורץ
התחיל את דרכו בתור מבחן פסיכולוגי. צילום: שלהבתיה שוורץ
הסימטריה והתנועה של הדיו. צילום: שלהבתיה שוורץ

מואנס מחאגנה – אני והמקום מקום
הקטלוג שלי מציג את העבודות של האמן פריד אבו שקרה. אבו שקרה מתייחס אל הנוף, מכנס ומפרק אותו לגורמים רעיוניים ויזואליים כדי להעניק לו היבט אחר, פוליטי וחברתי. החורים, האורנמנט והמטוסים כוללים ביטויים אידיאולוגיים שונים: האדמה, המקום, המולדת, הגעגועים. כך המקום תופס נפח גדול ביצירותיו של אבו שקרה, מגוון ומשקף את הקשר שלו למקום ולפרטים הקטנים האינטימיים שלו. בדים, רקמות ודקורציה מסמלים את היחס אל המקום כעדות חומרית, תרבותית ורוחנית המדגישה את השייכות, עד שאבו שקרה והמקום הופכים להיות יחידה אחת. בקטלוג אני מראה תהליך טיפוגרפי של משחק בין השפה הערבית לעברית, שמתחיל בחוסר התאמה, בקונפליקט וחוסר שוויון בגודל, בצבע ובמיקום של האותיות. תהליך זה מסתיים בהתאמה וזרימה של שתי השפות יחד. אני מאמין שהדרך שאותה עברו השפות בקטלוג היא הדרך שאנחנו כבני אדם החיים במקום אחד צריכים לעבור, כדי לחיות ביחד בשוויון, אהבה ושלום.

משחק בין השפה הערבית לעברית. צילום: מואנס מחאגנה
דפדוף. צילום: מואנס מחאגנה
אני והמקום מקום. צילום: מואנס מחאגנה

נועה בראון – דאדא לנד
כשהתחלנו את הפרויקט זה עוד היה בתקופת ההפגנות פה בארץ. קולות המחאה שלחו אותי למחקר של תנועות התנגדות ומחאה והבחירה בדאדא הגיעה מיד לאחר מכן. הספר הוא מסע להבנת התמונה הגדולה – החל במה היא בכלל תנועת הדאדא ועד לכאן ועכשיו הישראלי, דרך עבודות של המעצב דוד טרטקובר שמסתבר שויזואלית וקונספטואלית לא רחוקות מאירופה של תחילת המאה ה-20.

שלושה פורמטים מאוגדים לספר אחד. צילום: נועה בראון
כפולת טקסט. צילום: נועה בראון
דפדוף. צילום: נועה בראון

נעם חורין – Dialogue Social Enterprise
הקטלוג שלי עוסק בתערוכה ״דיאלוג בחשיכה״ שנערכת ברחבי העולם תחת הכותרת ״Dialogue Social Enterprise“. בתערוכה, אנשים ללא מוגבלויות חווים חוויה דומה למה שחווה אדם עם מוגבלות בחיי היום-יום. התערוכה מתחלקת לשלושה נושאים: ליקוי ראיה, ליקוי שמיעה וזיקנה. בכל פרק אני מזמינה את הקורא/ת לחוות את החוויות השונות דרך הטיפוגרפיה ומנסה לעורר להזדהות. עניין אותי לעבוד עם חוויה חושית דרך מגע בקטלוג עצמו. דרך הטיפוגרפיה ניסיתי לשנות את התודעה של הקורא/ת שעובר/ת חוויה מבלבלת, כמו להיכנס לעולמם של בעלי מוגבלויות, ולשאול שאלות לגבי התחושות השונות.

חוויה חושית דרך מגע. צילום: נעם חורין
כפולה. צילום: נעם חורין
להעביר חוויה דרך הטיפוגרפיה. צילום: נעם חורין

דור סרור – עולמו הסודי של הייאו מיאזאקי
הקטלוג שלי מוקדש לארבעה סרטים של הבמאי האנימטור והמפיק היפני הייאו מיאזאקי (״לחישות הלב״, ״הנסיכה מונונוקי״, ״המסע המופלא״ ו״הטירה הנעה״). מיאזאקי מוכר לא רק בשל כשרונו אלא גם כבעל תובנות ואידיאולוגיה מיוחדת לחיים. מדובר באדם שמאמין בקיום של הטבע ובבני האדם שמסכנים אותו. אדם פציפיסט, פמיניסט ופרפקציוניסט שמצד אחד לא רוצה לבייש את עצמו ומצד שני רוצה שתראו את הסרטים שלו ותרגישו מאושרים. התייחסתי לעבודה הזאת משתי זוויות: אחת שמנסה לייצג את מיאזאקי במיטבו והשניה שמגשימה חלום ולראשונה מוציאה ספר לאור. הסרט הראשון של מיאזאקי שראיתי היה ״המסע המופלא״. הייתי בת עשר, ובדיוק עברתי לעיר אחרת ונותקתי מהחברות ומבית הספר הקודם, ממש כמו שגיבורת הסרט. יש קסם ואותנטיות בסרטיו של מיאזאקי שגורמים להזדהות עמוקה. אסיים בציטוט: ״אני מאמין שפנטזיה במשמעות של דמיון חשובה מאוד. אנחנו לא צריכים להיצמד קרוב מידי למציאות היומיומית אלא לתת מקום למציאות הלב, הנפש והדמיון.״

עולמו הסודי של הייאו מיאזאקי. צילום: דור סרור
פריימים. צילום: דור סרור
הנסיכה מונונוקי. צילום: דור סרור

נעם נוב – ארון המלכה
הפרויקט ״ארון המלכה״ מורכב משני חלקים – קטלוג וחוברת קטנה נוספת. הקטלוג עוסק באמנות הדראג דרך הצגה של חמש מלכות דראג. בחוברת הנלווית ניתן לקבל הצצה לתהליך ״מאחורי הקלעים״ של הדראג. בחרתי בנושא זה מכיוון שהצבעוניות, האופנה, חופש הביטוי והדמות הייחודית שכל מלכת דראג מבטאת באמצעות הסגנון האישי שלה מרתקים בעיניי, ומאפשרים ליצור קטלוג מעניין, מושך, מגוון ואסתטי.

כפולה. צילום: נעם נוב
הפרויקט מורכב משני חלקים – קטלוג וחוברת קטנה נוספת. צילום: נעם נוב
צבעוניות, אופנה וחופש הביטוי. צילום: נעם נוב

ניצן טוביה – כן לא שחור לבן
“כן – לא – שחור- לבן” הוא קטלוג בו מוצגים צילומיו של רוברט מייפלת’ורפ. דרך עבודתו של האמן הקטלוג מבקש  לתת מקום ומשקל למה שנתפס בחברה ובתרבות הסטרייטית כשולי, שונה, לא חלק מהחיים, לא שווה התייחסות ובעצם שקוף. לדעתי, הרקמה האנושית חייבת להכיל בתוכה גם חלקים פחות מוכרים ושאינם בקונצנזוס. מטרת הקטלוג, לתפיסתי, הינה לחשוף את הקהל לחלקים פחות מקובלים וידועים בתרבות, המתקיימים בשוליים. אני מוצא במבנה הקטלוג ועיצובו הזדמנות חשובה להרחיב את המנעד החברתי ולאפשר לקוראים לשאול שאלות, לחקור את סביבתם האנושית והתרבותית כמו גם את עצמם ברצף האנושי במארג חיי התרבות והחברה. הקטלוג לא אמור ליצור רוגע נפשי אצל המתבונן/ת אלא  לעורר סקרנות ואי נוחות שיביאו לפתיחות מחשבתית. שמו של הקטלוג משקף לא רק את המאפיין המרכזי בצילומיו של מייפלת’רופ אלא בא להעיד על מציאות חברתית תרבותית מגוונת. מבחינה זו, החיים אינם ״כן או לא, שחור או לבן״, אלא בעיקר אפור.

מה עם הכתבה הזו?

כן-לא-שחור-לבן. צילום: ניצן טוביה
להתחיל מהמקום השולי והלא מוכר ולתת לו חשיפה וביטוי. צילום: ניצן טוביה
החיים הם בעיקר אפור. צילום: ניצן טוביה

עתליה הורוביץ – מאה שנים של הלבשה תחתונה
את הקטלוג שלי בחרתי להקדיש להלבשה התחתונה במאה השנים האחרונות ולנשים שלבשו אותה. הקטלוג סוקר עשרה עשורים ומספר את ההיסטוריה של ההלבשה התחתונה, מהשמרנית ועד הסליזית ביותר, ומקיף את האופנות והטרנדים הכי חמים בזמנם. בחרתי לספר את סיפורי התקופה בעזרת אופנת ההלבשה התחתונה, כשבכל עשור התמקדתי בסיפור פמיניסטי מרכזי אשר ניתן ללמוד דרכו על מעמד הנשים באותה התקופה ועל מידת שילובן בחברה; לעתים זו תנועה מרגשת של נשים חזקות ולעתים פמיניסטיות איקוניות שפעלו בשביל ולמען נשים. בתהליך העיצוב שאבתי השראה מפנזינים ישנים ומספרי אופנה, בנסיון להעניק לקטלוג מראה אגרסיבי ומצד שני מהודק, שיבטא תחושות של נשיות מתפרצת ועוצמתית לצד רכות וחוכמה נשית.

מאה שנים של הלבשה תחתונה. צילום: עתליה הורוביץ
בכל עשור התמקדתי בסיפור פמיניסטי מרכזי. צילום: עתליה הורוביץ
נשיות מתפרצת ועוצמתית. צילום: עתליה הורוביץ

ליטל רז – The Weight of Things
עיצבתי קטלוג לאמנית הפינית יילו סוסירג׳ה (Ilu Susiraja), צלמת פורטרטים עצמיים יוצאי דופן העוסקים בדימוי עצמי ובביקורת חברתית. האומץ, האותנטיות והקיצוניות הם שחיברו אותי לאמנית. סוסירג’ה מציעה זווית הסתכלות חדשה על ״סלפי״, ומערערת מוסכמות חברתיות בצורה בוטה וגסה. עיצוב הטיפוגרפיה מלווה את האמנית ומפנה אליה את אור הזרקורים, תוך שמירה על פשטות ומינימליזם. סכין החיתוך במכונת הפלוטר נשחקה ויצרה לכלוך בחיתוך האותיות, ומתוך הטעות נוצרה הכריכה: היופי שבחוסר השלמות.

The Weight of Things. צילום: ליטל רז
פורטרטים עצמיים העוסקים בדימוי עצמי ובביקורת חברתית. צילום: ליטל רז
כפולה. צילום: ליטל רז

גל בן מנחם – City As Canvas
הקטלוג שלי מציג עבודות של שמונה אמני רחוב מרחבי העולם אשר מדגישים בעיניי את התהליך המרתק שעברה אמנות הרחוב: מגרפיטי מסורתי בעל סטיגמות שליליות ועד אמנות שפרצה את גבולות הגלריה ונעשה בה שימוש במגוון רחב של טכניקות ומדיומים. הפורמט האלבומי הרחב נועד להעביר תחושה של שוטטות ברחוב ארוך. במספר עבודות בחרתי להשתמש בעמודים מתקפלים מפני שהרגשתי שביצירות הללו עמוד אחד לא מצליח להעביר את העוצמה והאימפקט של היצירה. לאורך כל העבודה על הקטלוג, הדגש שלי היה על ניפוץ הסטיגמות. בחרתי ליצור שפה מוקפדת לצד נגיעות לטרינג המזוהות עם טיפוגרפיית רחוב ונזילות האופייניות לטכניקת הספריי. השילוב בין השתיים מייצג בעיניי את האמנות הזו, השייכת לכולם ומהווה חלק בלתי נפרד מהנוף העירוני. אמנות שמצד אחד יכולה להיתפס כפשע ולהימחק כעבור מספר שעות על ידי המשטרה ומנגד יכולה להימכר במכירה פומבית ביותר ממיליון דולר.

City As Canvas. צילום: גל בן מנחם
תוכן עניינים. צילום: גל בן מנחם
שימוש בעמודים מתקפלים. צילום: גל בן מנחם

ספיר מוראדי – נא להוריד נעליים בכניסה
השטיח הפרסי בשבילי הוא כמו פסקול שמתלווה אליי לאורך החיים, בהמון סיטואציות. הוא נמצא שם, ברקע. “נא להוריד נעליים בכניסה” מטרתו להנגיש ולהסביר לקוראים על הקסם שבמסורת עתיקת הימים של השטיחים הפרסיים כפי שאני מכירה אותה. רובנו מכירים את איראן בהקשרים של פצצות אטום ומנהיגים עם שמות מסובכים, אבל בלב ליבה יש מורשת שהאמנות זורמת בדמה. הפריט המוכר ביותר במורשת האמנות של איראן הוא השטיח הפרסי, שכנראה נמצא בהרבה מאוד בתים ישראליים אבל האם אתם מכירים אותו? מניין הגיע ומה הסיפור שמסתתר מאחוריו או שמה, מתחתיו? הקטלוג מלווה את הקורא/ת החל מההיסטוריה של השטיחים הפרסיים, דרך מנהגי האריגה והעיצובים השונים, אל איראן של היום ולבסוף מציג את השטיח באור קצת אחר, באור של יצירת אמנות בפני עצמה. אז תכינו לעצמכם כוס תה ואולי גם קוביית סוכר והצטרפו למסע… ואל תשכחו להוריד נעליים בכניסה!

נא להוריד נעליים בכניסה. צילום: ספיר מוראדי
מה הסיפור שמסתתר מתחת לשטיח? צילום: ספיר מוראדי
הפריט המוכר ביותר במורשת האמנות של איראן הוא השטיח הפרסי. צילום: ספיר מוראדי

סתו טפלא – Rustic
הקטלוג שלי עוסק בזרם הוואבי-סאבי, אורח חיים ואסתטיקה יפנית עתיקה, המתבססת על היופי שבחוסר השלמות. וואבי-סאבי מייצג את ההפך הגמור מאידיאל היופי המערבי המודרני המוכר לנו, ומתבטא בארעיות ומינוריות. בעולם העיצוב, הוואבי-סאבי מתבטא בחומרים טבעיים, לא מהוקצעים ולא מלוטשים. נושא זה מסקרן אותי כבר תקופה ארוכה, וההתעסקות בו במהלך הסמסטר לימדה אותי המון. גיליתי עולם שלם ומרתק של מינימליזם שאומר כל כך הרבה בכל כך מעט. לאחר תהליך כל כך ארוך ומלמד היה מדהים להגיע לכיתה ולראות את הקטלוגים של כולם. אפשר להגיד שזו ללא ספק ההגשה הכי מרגשת שהייתה לנו בתואר עד כה, ולגמרי עשתה חשק לעצב עוד ספרים בעתיד.

Rustic. צילום: סתו טפלא
מינימליזם. צילום: סתו טפלא
אסתטיקה יפנית עתיקה. צילום: סתו טפלא
תגובות

כיתבו תגובה

Your email address will not be published.