בתערוכה "KINGS PLEASURE" המוצגת בימים אלו במנהטן, ניו יורק, נחשפות עבודות שטרם הוצגו של האמן ז'אן-מישל בסקיה. המבקרים בתערוכה מוזמנים לחוויה אמרסיבית, מעוררת רגש ומפעילת חושים המעוצבת כמסע כרונולוגי מחושב. ההצצה האינטימית לעולמו של האמן הידוע מעלה עוד ועוד תהיות וסימני שאלה לגבי יצירתו וחייו הקצרים.
מיכל פישר, עיצוב פנים
התערוכה החדשה המוצגת בימים אלו במנהטן חושפת עבודות שטרם פורסמו של האמן הניאו-אקספרסיוניסטי ז'אן מישל בסקיה. העבודות שנשמרו עד עתה באוסף המשפחתי מציגות פרספקטיבה חדשה על יצירתו ועל חייו של האמן המוערך. התערוכה מציגה בסדר כרונולוגי את סיפור חייו של האמן, שמת בגיל 27 בלבד ממנת יתר של הרואין. התערוכה כוללת שרבוטים מילדותו של בסקיה, אוספי סרטים, פסלים אפריקאיים, פתקים וחפצים אישיים נוספים. אוצרות התערוכה משקפת נקודת מבט אישית, אינטימית וחומלת כלפי באסקיה, כזו ששמורה רק לקרובים ולאהובים.
ז'אן-מישל בסקיה היה אמן פורטוריקני-אמריקאי שפעל בארה"ב בשנות ה-80. את דרכו האמנותית התחיל בשנות העשרה שלו תחת השם SAMO, קיצור של Same Old Shit. עבודות הגרפיטי שלו שצצו ברחבי מנהטן הפכו במהרה לאיקוניות, ואכן, קשה להישאר אדישים ליצירותיו מלאות הרגש של בסקיה. עבודותיו מאופיינות בשרבוטים בצבעים עזים וטכניקות קולאז׳ מופשטות המשלבות איורים עם טקסטים וחומרים שונים. כאמן צעיר בניו יורק של תחילת שנות ה-80, בסקיה הביא איתו משב רוח חדש ורענן בתקופה בה שלטה האמנות המינימליסטית והמושגית.
על אף שחלפו 34 שנים מאז מותו, יצירתו של בסקיה עדיין מעוררת עניין רב ועדות לכך הן התערוכות הרבות המוקדשות לו שמתקיימות בשנים האחרונות. התוכן של יצירותיו, החוויה של האמריקאי השחור, פערי המעמדות החברתיים והיחס בין החברה למערכת השלטון היו ונותרו נושאים בוערים.
כותרת התערוכה, "KINGS PLEASURE", לקוחה מתוך אחת מיצירותיו משנת 1987. זהו גם שמו של אמן ג'אז שהיה חביב על התקליטן האמריקאי פרנקי קרוקר, שניגן מדי ערב את הלהיט של 'קינג' בתחנת הרדיו למוזיקה שחורה בניו יורק. אותו אמן ג'אז היה חביב במיוחד גם על אביו של בסקיה.
התערוכה נפתחת עם פורטרט של בסקיה שצייר אנדי וורהול, שהיה חבר ואמן רב השפעה עבור בסקיה הצעיר. משם מתחיל מסע המתחקה אחר סיפור חייו, החל מתקופת הילדות. אוספי האיורים של בסקיה הנער במחברות בית הספר מעידים על נפשו המורכבת של האמן כבר מגיל צעיר. כבר שם ניתן לזהות את הקו הייחודי המאפיין אותו.
בהמשך התערוכה ישנו חלל המעוצב כבית ילדותו עם טפט על הקירות וספה מעט נוקשה מצופה בריפוד אוריינטלי. רמת הפירוט של האוביקטים בחלל יוצרת אווירה אינטימית שרק הולכת ונבנית ככל שהתערוכה מתקדמת.
על הקיר מופיע ברקוד שמזמין להתחבר לפלייליסט שנוצר במיוחד ב׳ספוטיפיי׳, תערובת של מוזיקת ג׳אז, סול ודיסקו שליוו את חייו של בסקיה. החוויה בתערוכה היא רב-חושית, ועיצובה מדויק ומרשים.
משם ממשיכים לחלל פתוח המזכיר גלריית אמנות בה מוצגות עבודות גדולות יותר, רובן מאופיינות בשימוש בשאריות של עצים, דלתות, שמיכות ובדים ישנים. החומרים פשוטים, מחיי היומיום. העבודות מלאות עוצמה, מרביתן בנויות בשכבות ודורשות התבוננות מקרוב. אופניו של האמן ניצבים גם הם בחלל, שעונים על דימוי של חזית ביתו.
אוסף פסלונים אפריקאיים קטנטנים מלווה את המבקרים אל עבר החלל הבא בתצוגה, חלל בעיצוב ריאליסטי לחלוטין המציג את סטודיו האמן בפעולה. הצבעים זרוקים על הרצפה, בדלי הסיגריות במאפרה והציורים שעונים בנונשלנטיות מדוייקת על גבי הקירות. עיצוב החלל מאפשרת למבקר/ת להיות "זבוב על הקיר" בחייו של האמן. את הסטודיו חוצה שביל המוביל אל דימוי הכתר האיקוני של בסקיה, שמוצג כלאחר כבוד. בסקיה זיהה את עצמו עם המלכים והמלכות של ההיסטוריה האפריקאית, דמויות שהגדירו את העבר וההווה שלו.
מנעד התחושות העולות בעת הביקור בתערוכה הוא רחב. לעיתים היצירות גורמות למעין כיווץ, ניעה של חוסר נוחות. אחרות להתפעמות, עצב, כעס. בסקיה מצליח להזיז משהו בפנים, אך לא יכולתי להשתחרר מהתחושה שמשהו חסר לי להשלמת התמונה, שקיימת אינפורמציה שנחסכה ממני. מה מוביל נער צעיר לצייר דמויות כאלה? מריחות מכחול, קרעים, נזילות של צבע. כל אלו מעוררים אי שקט בצופה. האופי של עבודותיו של בסקיה אפילו מעט מטריד ביחס לנרטיב המשפחתי והחמים שהתערוכה מציגה: השבתות המשפחתיות, הילדות השמחה עם סרטים מצוירים וחיי משפחה תקינים ובריאים.
התערוכה נחתמת בהצצה קטנה לחיי הלילה שהיו חלק בלתי נפרד מחייו של האמן. הטקסטים מסבירים כיצד בסקיה ראה בחיי הלילה של שנות ה-80 בניו יורק הזדמנות ליצירת קשרים ומקום נוסף לביטוי אמנותי. בשלב זה מתעוררת שאלה בנוגע לנטיותיו המיניות של באסקיה, כאשר ברקע התמונות יכולות להעיד על סצנה המחוברת לקהילה הגאה בעיר.
שוב עלתה בי השאלה – מה נחשף ומה עדיין מוסתר מפני המבקרים בתערוכה? ברמה האוצרותית ישנו ניסיון לייצר רמת אינטימיות גבוהה, ובכל זאת המבקר נתקל בגבול די ברור. אנו זוכים ל״הצצה״ אל תוך סיפור חייו ונבכי נפשו של בסקיה, אך אנחנו מוגבלים באינפורמציה ומקבלים רק רמזים לנקודות מסוימות בחייו.
הביקור בתערוכה נרשם כאחת החוויות המשמעותיות בביקורי בניו יורק, והוא ממשיך ללוות אותי מאז. מרתק לראות איך נשמרת הרלוונטיות והגדולה של אמן כמו בסקיה, גם עשרות שנים לאחר מותו.
כל התמונות: מיכל פישר
