עכשיו קוראים
זבל תעשייתי – עושר יצירתי

זבל תעשייתי – עושר יצירתי

לרגל יום המיחזור הישראלי שצויין ב-8.12.22, דיירי התחייה 14 פתחו את דלתות הפח ליותר מ-40 יוצרים מדיסציפלינות שונות, ללילה אחד של תחרות יצירה מחומרים שאנחנו רואים בהם זבל. ראיינתי את זוג המנצחים, ומשתתפת נוספת באירוע שנחתם בתערוכת פופ-אפ.

ערן זרביב, עיצוב תעשייתי

פרסום תערוכת הפופ-אפ בתחייה 14.


תערוכת הפופ-אפ הייתה מגוונת וצבעונית, כל אחד ואחת לקחו חומרים מערימת הזבל שכללה צינורות בגדלים וחומרים שונים, שאריות חיתוך CNC, חלקי רכב, גזרי נייר ועוד… המתמודדים התבטאו בעזרתם בצורה שונה, כשהוקצבו להם  12 שעות בלבד לבנות את המיצג שלהם. רוב החומרים שהופיעו באובייקט אחד הופיעו גם באובייקטים אחרים בתערוכה, זה גרם לי להסתקרן לגבי גבולות החומר וכמובן להתפעל מיכולות האמנים והמייקירים שהציגו בתערוכה.

"ערימת הזבל" ממנה הצטיידו היוצרים והיוצרות בחומרי יצירה.

הדר כהן ויואל גאפט הם הזוכים הגדולים של הערב. תפסנו אותם לכמה שאלות זריזות.

ספרו לקוראות/י המגזין על עצמכם.

אנחנו הדר כהן ויואל גאפט, בני 26, סטודנטים בשנה הרביעית ללימודי אדריכלות באוניברסיטת תל אביב.  במהלך הלימודים שלנו אנו נדרשים לבנות מודלים, ושנינו מאוד אוהבים להשתמש באשפה ביתית וגם באשפה תעשייתית לצורך הזה. השימוש מחדש בחומרים האלו מפיח בהם חיים חדשים, שומר על הסביבה וחוסך לנו כמה שקלים.

המנצחים בתחרות, הדר ויואל

איך הייתה חווית התערוכה?

להזנקת התחרות הגענו הישר מיום לימודים ארוך, עייפים אך נרגשים להתחיל לעבוד. הפשלנו שרוולים וצללנו לערמות החומרים. הערב נפתח בארוחת ערב גדולה לכל האמנים והאמניות בחסות מארגני התחרות, במהלכה הוסבר מהלך העבודה ולוח הזמנים. הלילה היה ארוך ומתיש, אך לפני הסיום שמחנו להסתכל על המיצב ולהרגיש שהצלחנו.


בתערוכה נחשפנו לעבודות שונות ומגוונות מכל קצוות קשת היצירה. היה מעניין לראות כיצד כל אמן או אמנית לקחו את זה לכיוון אחר, כאשר נקודת הפתיחה היא זהה מבחינת החומרים.

כשנפתחה התערוכה והגיעו בני המשפחה והחברים לתמוך, העייפות התפוגגה כלא הייתה.
שמחנו לראות את תגובות הקהל ואת האינטראקציה עם המיצב בלייב. החזון שלנו קרם עור וגידים.

אינטראקטיביות עם האובייקט של הדר ויואל 


תוכלו להרחיב על העבודה שיצרתם?

רצינו ליצור חיבור בין ישן לחדש בהשראת התהליך המתקיים בבניית מבנה. הרעיון היה שילוב בין התעשיות המסורתיות במתחם בתי המלאכה: נגריות, מסגריות, בתי דפוס, לבין תעשיות ההייטק.
המיצב עצמו הוא שער המורכב משתי עקומות שלובות אחת בשנייה, כאשר כל אחת מייצגת את התעשיות השונות  ואת השילוב ביניהן. האחת שיקפה את האמת החומרית של המבנה תוך שימוש בפסולת תעשייתית כגון שקפים, נסורת, שבבי אלומיניום וגריסי נייר. העקומה השנייה עשויה גלילים עמומים ומוארים.

תקריב של החומרים ששימשו את היוצרים בעבודה המנצחת

טיפ לסטודנטיות/ים?
כל פלטפורמה שנותנת במה ואפשרות ליצור היא מבורכת. נצלו את זה.
תמיד לחשוב על המסר שרוצים להעביר ואיך להעביר אותו. היה לנו חשוב להעביר את האלמנטים השונים שכרוכים בתהליך  בניית מבנה, אך ידענו שמדובר בקהל מגוון שלא בהכרח מגיע עם ידע מוקדם, אז חשבנו הרבה על איך להנגיש את המסר. למשל אחת המטרות הייתה שהמיצב יצטלם טוב, ואכן צופים רבים הצטלמו איתו ובכך יצרו אינטראקציה.


מורן גרוס, אמנית טקסטיל ומייקרית, השתתפה גם היא בתערוכה. את הפרויקט שלה אי אפשר היה לפספס: ממש בכניסה לתערוכה קידמה את פניך גורילה ענקית בגובה 4.5 מטרים, עם מבנה גוף מרשים והבעת פנים שלקוחה היישר מסצינת השיא של קינג קונג. את הגורילה מורן יצרה ממגוון רחב של חומרים שהיו במתחם כגון: טמבונים, חלקי רכב שונים, שאריות בד פליסה ועוד ועוד…

את העבודה של מורן יצא לי להכיר כבר בעבר, בתערוכה שהציגה בחיפה לפני כחצי שנה. התערוכה כללה הדמיה של צמחים טורפים בגדלי ענק שהיו תלויים מכל פינות החדר, והפתעה – הצמחים הללו היו עשויים גם כן מזבל ומשאריות.

מורן גרוס והגורילה האימתנית


מורן, ספרי על עצמך ועל החוויה בתערוכה.

אני מורן, אמנית טקסטיל, מייקרית וספיישליסטית – מייצרת אביזרים ותפאורות מיוחדות לקולנוע ולתיאטרון.

התערוכה הזו הייתה אירוע מאוד מיוחד. היה שם אוסף של אנשים מגניבים ומוכשרים מדיסציפלינות שונות שנפגשו ועבדו זה לצד זה כל הלילה. היה בזה משהו מטורף ועוצמתי. החיפוש אחרי החומרים הרגיש כמו הרגע הזה במאסטר שף כשהמתמודדים רצים למזווה, רק שבמקום אוכל טרי ראינו שאריות אשפה עם עתיד גדול. החוויה של גילוי החומר ויכולותיו היא מרגשת. תוך כדי עלתה לי השאלה, איך אין אירוע כזה כל חודש? הרי פחת של תעשיות יש בכל מקום והנה עובדה שבלילה אחד הפכנו המון זבל לתוצרים יפים וערכיים: עשייה למען שימוש חוזר בפחת של תעשיות, לצד קידום  של אמנים/ות, יוצרים/ות ומעצבים/ות מספקטרום רחב של דיסציפלינות.

איך השתמשת בחומרים המאוד ספציפיים שהיו בנמצא? איך ניגשת לתכנון היצירה שלך?

קח טמבונים למשל – יש להם שימוש פונקציונלי, אבל ברגע שמנתקים אותם מהעולם שלהם ומתחילים לראות בהם חומר גלם – זאת הזדמנות! התחלתי לבדוק את גבולות החומר בכך שהפעלתי עליו כל מיני מניפולציות כמו חתכים בזוויות, חימום הפלסטיק ועוד… מרגש לשנות חומר בצורה שכזאת!

עוד חומר שהיה בשימוש רב בתערוכה זה שארית הנייר מתהליך הייצור של בד הפליסה. כדי ליצור את הזיגזג בבד לוחצים אותו בפרס וכדי שהוא לא יישרף מהחום מוסיפים שכבה של נייר שתחלוק את החום עם הבד ותשמור עליו. כל הנייר הזה הוא פחת, וזו שארית מטורפת! אצל הגורילה שלי הצוואר, יד שמאל ורגל ימין עטופים בו.

באופן אישי  מאוד התרגשתי כשהגעתי לתערוכה, מהחשיפה לכל כך הרבה שיטות וגישות לחומרים ולדרכי ביטוי דרך אובייקטים וחומרים. כסטודנטית לעיצוב תעשייתי התרגשתי לראות איך החומרים קיבלו מאפיינים וצורות חדשות וכל זה בעיבוד במקום, עם כלים חשמליים, ידניים וכמובן… במשך לילה אחד בלבד.

לסיום, טיפ לקוראות/ים שלנו? 

לפעמים צריך לומר לעצמך ולקול הפנימי שלנו "פאק איט! זה הכי טוב שעשיתי במגבלות שיש לי (חומר, זמן וכו') וזה מספיק!" הטיפ שלי זה לא לתת לקול הפנימי שלנו לנהל אותנו. אני לא הזמנתי אנשים לתערוכה מרוב חשש שלא יצא כמו שרציתי ואני מתחרטת על כך. תסמכו על עצמכם שתעשו את מה שאתם עושים הכי טוב ותעמדו מאחוריו. הכל חלק מהתהליך וחלק חשוב מאוד מהיצירה, ההתמודדות שלך מול האובייקט הסופי, והתמודדות שלך עם אנשים אחרים מול האובייקט הסופי.

רשתות חברתיות
יואל גאפט
הדר כהן


כל התמונות בכתבה- צילום: יואל גאפט, הדר כהן ומורן גרוס.

התגובות לכתבה

הוסיפו תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם.