גלית לבב הקימה את המותג Re.Gal מתוך רגישות לסביבה ותשוקה גדולה לאופנה – עולמות שלרוב מתנגשים אך בידיה משתלבים בכישרון רב לפיסים יפיפיים. לציון שבוע מהפכת האופנה, תפסנו את גלית לשיחה על מותג ייחודי שעושה אופנה אחרת.
אופיר חמו, תקשורת חזותית
ספרי לנו על עצמך.
אני גלית, בת 26. במקור מרעננה, לפני זה לונדון ולפני זה כפר הס, היום תל אביב. אני חושבת שיש משהו בזה שגדלתי במושב מאוד קטן, וממנו עברתי לאחת הערים הגדולות והחשובות באירופה, שמאוד מגדיר אותי ואת הצדדים השונים בי.
מתי התחלת לתפור ואיפה למדת?
התחלתי לתפור כבר בתיכון, אבל בצורה יותר משמעותית אחרי הצבא. כתבתי בקבוצה של המשפחה שאני מחפשת לשאול מכונת תפירה מהדודות שלי, ולא היה. באותו יום אבא שלי שלח אותי לאסוף לו משהו מדרום העיר, ולא ידעתי שאני נוסעת לאסוף לעצמי את המכונה שהוא קנה לי. מאז פשוט לא הפסקתי. 90% ממה שאני יודעת זה מהיוטיוב, בלוגים וספרים. אני לומדת בעיקר דרך ניסוי וטעייה, קשה מאוד להסביר לי משהו עד הסוף, אני ישר ארצה לנסות. 10% הנותרים מגיעים מקורס תדמיתנות שעשיתי בלימודי החוץ של שנקר.
מה זה בעצם מיחדוש?
מיחדוש זה שילוב של מיחזור וחידוש, באנגלית זה נקרא Upcycling. הרעיון הוא לקחת מוצר, זה יכול להיות כל דבר, בגד, רהיט וכד' ובעצם לשנות אותו כך שאת מעלה את הערך שלו- האמנותי ולרוב גם הכספי. אני עושה מיחדוש של בגדים: לוקחת בגדים שאין בהם כבר שימוש ונותנת להם חיים חדשים.
כיצד התחיל המותג שלך Re.Gal?
ידעתי שאני רוצה להתעסק באופנה, אבל גם שאני רוצה לעשות משהו מעבר. לעצב בגדים ולשלוח לייצור לא הספיק לי, רציתי להשאיר חותם ולעשות שינוי בעולם. אחרי שצפיתי בדוקומנטרי "The True Cost" ונחשפתי למאחורי הקלעים של תעשיית האופנה, הכל התחבר לי. מיחדוש זה משהו שאני עושה בעצם כל החיים מבלי לדעת בכלל – גוזרת מכנסיים, מפרקת חולצות, הופכת שמלות לחליפות, זה משהו שאני עושה עוד לפני שידעתי לתפור באמת, וככה נולד Re.Gal: מותג אופנה אקולוגי, בו כל הבגדים שאני יוצרת הם מבגדים אחרים או משאריות בדים – הכל במטרה לצמצם פסולת טקסטיל ופגיעה בכדור הארץ.
תארי לנו את התהליך שאת עוברת עם הלקוחות שלך.
התהליך של מיחדוש עם לקוחות הוא הכי מדהים וכיפי שיש. הן בעצם מגיעות אליי עם בגדים שיש להן שהן כבר לא לובשות, מכל סיבה שהיא – ואני יוצרת מהם בגדים חדשים עבורן, לפי הסגנון והמידה שלהן. בפגישה הראשונה הן מגיעות עם לא מעט חששות, חלקן יותר מוכנות להיפרד מהפריטים וחלקן עוד לא, אבל כבר למדתי לקרוא אותן. אני יודעת לזהות מתי יש פריט שהוא קצת יותר סנטימנטלי, ומתי הפוטנציאל לחידוש גובר על זה. יש איזו נקודה שבה אני כבר ממש מדמיינת איך הבגד יראה אחרי שאעבוד עליו והן עוד לא יכולות לדמיין את זה – אני מנסה לגשר על הפער הזה עם סקיצות שאני עושה עבורן. כשהן מודדות את הפריט הסופי הן מופתעות ומתרגשות מהתוצאה. זה תהליך מדהים. כל לקוחה היא עולם ומלואו, עם הסגנון שלה, עם הבגדים שהיא מביאה איתה, לכל בגד כזה יש סיפור. בין אם זה שמלה של סבתא שנפטרה, או בגדים שאמא שמרה מילדות, יש לזה ערך שאי אפשר לאמוד בכלל בכסף. זאת זכות מדהימה שהן סומכות עליי ועל הידיים שלי שאצור להן מזה בגדים חדשים.
מה הם מקורות ההשראה שלך?
כל דבר! אינסטגרם, טלוויזיה, חלונות ראווה, אנשים שאני רואה ברחוב. בסוף אני נמצאת באינסטגרם רוב היום, ומשם שואבת הרבה השראה. אני בעיקר שואבת השראה מחומרי גלם שונים. הפוטנציאל זה מה שמרגש אותי. העיסוק שלי הוא בראש ובראשונה בחומרים, ואחרי זה בבגדים. מותגי אופנה רגילים מתאימים את חומר הגלם למה שהם רוצים, אני מתאימה את עצמי לחומר הגלם הקיים. אני כבר בקושי רואה בגדים כמו שהם, רק מסתכלת עליהם וחושבת למה הייתי הופכת אותם. אני אפילו מוצאת את עצמי רואה נטפליקס ומדמיינת מה הייתי עושה מהשמלה של דמות כזאת או אחרת. זו התמכרות אבל גם יכולת שאני גאה בה מאוד – אלו הרגעים בהם אני מרגישה מעצבת אופנה אמיתית.
מה הם האתגרים בעבודה שלך?
יש המון, מכיוונים שונים. עד כה עבדתי לבד והכל היה עליי. להקים מותג לבד, כמובן עם הרבה תמיכה וגב, אבל בסוף אני עם עצמי והר המשימות שלי זה אתגר גדול. אני חושבת שהאתגר האמיתי של מותג כמו שלי הוא ליצור איזשהו תהליך עבודה, פס ייצור, ולהתאים אותו לצרכים של המותג. זה לא פס ייצור רגיל, יש המון דברים שצריך לקחת בחשבון. מאיפה מביאים חומרי גלם איכותיים, במצב טוב, בכמות יותר גדולה? איך שומרים על עקביות כשכל פריט הוא וואן פיס? מעבר לזה, מותגים כמו שלי הם בעלי אחריות חינוכית באיזשהו מקום. יש לנו אחריות לחנך דור חדש של צרכנים, לפקוח את עיניהם. הרגלי צריכה זה משהו שמאוד מאוד קשה לעצב ולשנות. אני יכולה להחליט שאני מתעסקת רק בבגדים, אבל כדי באמת להצליח ולגדול אני צריכה ליצור בעצמי את הקהל שלי, וזה כרוך בהרבה הסברה והרבה תוכן.
פרויקט מיוחד שעבדת או את עובדת עליו בימים אלה?
סטודיו חדש וקולקצית קיץ חדשה! זה אבסורד לגמרי שאני עוברת לסטודיו משלי, מחוץ לבית. התחלתי בפינת עבודה קטנה בסלון בדירת 48 מטר, ועכשיו יש לי סטודיו 50 מטר רק לעצמי. אני עוד לא מעכלת שזה החלל שלי, שאוכל להגשים בו את החלומות והיעדים שלי. כרגע הוא נמצא בשיפוץ שזה פרויקט כשלעצמו, ואני מקווה לפתוח בקרוב ממש. ביחד עם ההשקה של הסטודיו אני אשיק קולקציית קיץ צבעונית ומיוחדת.
מה החלומות והשאיפות שלך להמשך?
השאלה הכי מפחידה שיש. אני לא יודעת להגיד כל כך. אני כל יום מרגישה שאני בחלום. אני קמה בבוקר ואני עושה משהו שאני כל כך אוהבת, כל כך מאמינה בו, ואני לא לוקחת את זה כמובן מאליו לרגע. אבל אם לדבר דוגרי – אני רוצה להיות אוטוריטה בתחום של אופנה בת קיימא. אני רוצה להיות מותג שמותגים אחרים נושאים אליו עיניים כדי ללמוד ממנו. אני רוצה להשפיע באמת על תעשיית האופנה ועל הדרך בה אנחנו צורכים אותה, בהתחלה בארץ – ואז כמובן בחו"ל.
