דונאלד טראמפ הבטיח לבוחריו חומה בין ארה"ב למקסיקו. משנבחר לתפקיד הנשיא, הגשמת החזון עוברת לידיהם של המהנדסים והאדריכלים. לא שחסרים תומכי טראמפ שישמחו לענות לקריאה, אך כמה משרדי אדריכלות מפתיעים במיוחד נידבו עצמם למשימה, וכעת עולה השאלה: האם לעצב חומה זה מוסרי?
מולי יחבס, תקשורת חזותית
[/column] [column]במהלך קמפיין הבחירות שלו, טראמפ נשען על כמה הבטחות ברורות ומדויקות: לכלוא את הילרי קלינטון, לבטל ולהחליף את חוק הבריאות הציבורי, ולבנות חומה ענקית לאורך הגבול עם מקסיקו, שאורכה כ-3,200 קילומטר. לאחרונה פרסם המשרד לביטחון המולדת בארה"ב מכרז בו הוא מזמין את כל המעוניין לשלוח הצעות לעיצוב החומה, כאשר ההצעה שקיבלה את מרב תשומת הלב התקשורתית היא של קולקטיב MADE הנקראת Otra Nation.
[caption id="attachment_7116" align="aligncenter" width="900"] הדמיה למבט מן הקרקע על החומה שמציעים המעצבים מקולקטיב MADE[/caption]
אזהיר מראש שלא ברור עד כמה הפרויקט רציני או אמנותי-מחאתי, אבל מה שבטוח זה שהעומדים מאחוריו מתעקשים שהם רציניים ביותר. בקולקטיב MADE חברים 14 אדריכלים, מהנדסים, אקולוגים ומתכננים אורבניים משני צידי הגבול של ארה"ב ומקסיקו. ההצעה שלהם נקראת Otra Nation (אוטרה זה "אחר" בספרדית, וביחד "מדינה אחרת"), והיא מציגה חזון ובו הגבול יסומן לא על-ידי חומה, אלא באמצעות צינורות של תחבורת הייפר-לופ. לאורך צינורות אלו ימוקמו ערי-גבול ניטרליות בהן תושבים משתי המדינות יוכלו לעבוד ביחד ולשתף פעולה. הקולקטיב מציג חזון מפורט ומגוון של פתרונות פוליטיים למה שנראה כמו תסריט מדע בדיוני.
קולקטיב MADE, כמו רבים אחרים, ניגשים לעיצוב החומה מתוך מטרה לשנות את מהותה של חומה. במקום אלמנט מפריד, הם מאפיינים חומה כאלמנט מקשר, מחבר. רעיונות אלו באים לידי ביטוי בעיצוב ה"חומה" בכך שהיא קודם כל כלי תחבורה המקשר בין אזורים שונים לאורך הגבול ובתוך המדינות. התומכים המגביהים את צינורות ההייפר-לופ מייצרים תחושת שער המזמין כניסה, רעיון שהוא כמעט הפוך ל"חומה". העיצוב עצמו מאופיין בקווים זורמים ודינמיים, צבועים בלבן נוצץ, כי העתיד בהיר ואופטימי.
אבל הערים הנייטרליות, כמן אוטופיה המצדיקה את רעיון החומה של טראמפ כלל אינן נחוצות. בדומה למיזמי אדריכלות גרנדיוזיים אחרים בהיסטוריה, אין לו שום חיבור למציאות אותה הוא מנסה לשנות. אין בעיה של שיתוף פעולה בין ארה"ב למקסיקו, ועובדה שאת החליפות של מותג טראמפ מייצרים במקסיקו. האדם הפשוט יותר לא ימצא שום יתרון באותן ערי-גבול ניטרליות אלא אם כן הן יציעו מקומות עבודה עבורו. עדיף לייצר מקומות עבודה היכן שאנשים כבר גרים במקום להמציא ערים בדיוניות שהן סיוט דיפלומטי. גם טכנולוגיית ההייפר-לופ של Otra Nation, שאולי תתקיים בעתיד, מציעה לקרב ולאחד לבבות. אבל אלו שדורשים את החומה (טראמפ ומצביעיו) אינם מעוניינים בזה או בניסוח מחדש של המושג חומה – הם רוצים חומה!!! עם מקסיקנים בצד אחד, אמריקאים בצד שני, והמון בטון באמצע.
[caption id="attachment_7119" align="aligncenter" width="900"]
תוואי צינורות התחבורה המוצעים עבור פרוייקט Otra Nation. אורך הגבול בין ארה״ב למקסיקו הוא כ-3,200 קילומטר[/caption]
אבל בואו נדבר על הסכנות, וזה חשוב, כי כמו קולקטיב MADE יש עוד רבים שהגישו הצעות למכרז. בעוד שחלקם, אני מניח, הם אולי תומכי טראמפ או החומה, רבים אחרים כן מודעים לבעיות ההומניות הקיימות לאורך הגבול כבר עכשיו, ומעוניינים לפתור אותן באמצעות החומה. בווידאו המצורף ניתן לראות את רונאלד ראל, עוזר פרופסור לארכיטקטורה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, מציג מגוון של פתרונות מסוג זה. לדוגמה, הסיבה למרבית מקרי המוות בניסיון לחצות את הגבול היא צמא, ולכן פיתרון ריאלי, לדעת ראל, היא חומה עם לוחות סולאריים שתאסוף מי גשמים, תטהר אותם, ותאפשר למי שמגיע אליה לשתות ולהזעיק עזרה. בפועל, חומה הומנית שמספקת מים לאלו שמסכנים את חייהם בניסיון לחצות את הגבול זה כמו מזרק אנטיבקטריאלי לנרקומן.
[caption id="attachment_7117" align="aligncenter" width="900"]
הדמיה של מבט על לאורך הגבול, עם תחנת ביניים וחווה סולארית[/caption]
הסכנה באוטופיות של MADE ובהומניזם של רונאלד ראל היא בכך שהן מאשרות, ממחישות ונותנות תוקף לחומה של טראמפ. חומה זו היא לא "סתם חומה", אלא כלי דמגוגי הנמצא בידיו של אדם גזען ואלים. כל אותן הדמיות נוצצות של חומות הומניות משוכללות שיביאו שלום ושגשוג, הופכות את החומה של טראמפ ללגיטימי ואולי אפילו חיובי, כאשר למעשה היא הביטוי הגשמי של שנאת הזרים והגזענות המניעים את מי שדורש להקים אותה.
אם כל אותם מעצבים הומניים ובעלי חזון היו נמנעים מלהגיש הצעות למכרז, אז היה קל יותר להציג את החומה של טראמפ כפנטזיה של אדם מטורף. והיא אכן פנטזיה, כי תנאי השטח לא מאפשרים אותה מבלי להשתמש בכל הכסף והבטון שבעולם. אבל הדמיות מהסוג של Otra Nation ודומיו הופכים את הפנטזיה האישית לדימוי מוחשי קולקטיבי, דימוי שניתן לגבש סביבו אספסוף. בויכוח הפוליטי הבא, יוכלו תומכי טראמפ להגיד "בוודאי שהוא יבנה את החומה! הנה, תראה כמה תוכניות להקמה כבר יש!".
בביאנלה לעיצוב 2016 בלונדון הוצג פרויקט דומה שעושה בדיוק את אותו הנזק. הפרויקט נקרא Border City, וחתומים עליה משרד העיצוב fr-ee הממוקם בניו-יורק וגם במקסיקו סיטי. הם מציגים בפירוט עיר עתידנית נוצצת ומבריקה החצויה על-ידי חומה וירטואלית, ומהווה חממה לפיתוח וקידמה. המסכים שמקיפים את המבקר מציגים הדמיה של תנועה בגובה הרחוב, כך שאין יותר מוחשי מזה. זה נראה כל כך מדהים… שוכנעתי! שימו לי בבקשה חומה כזו באמצע תל-אביב בבקשה!
להגנתם, רבים מאלו שניגשו למכרז (כולל כמה ספקים ומשרדים במקסיקו) טוענים כי חומה היא רק חומה ואין לה משמעות מוסרית, וחוץ מזה, עדיף שאנשים כמוהם יהיו אלו שיעצבו את החומה, אחרת נקבל עיצוב לא מוסרי כמו קיר בטון בגובה 20 מטר עם מוקשים וטילים מתבייתים. אבל טיעון כזה מכניס את את כל הדיון לתוך מסגרת מאוד מצומצמת, ומכריח אותנו להתעלם מהסיפור הכולל שהחומה היא חלק ממנו. בנוסף, הטוענים אותו יוצאים מתוך נקודת הנחה שהחומה אכן תיבנה – ובכך נותנים לה תוקף. בדומה לדיון על טבעונות, ניתן לטעון שאין דרך הומנית להרוג בע"ח לצורך מאכל, משום שעצם הריגתם היא פעולה לא הומנית.
אז כן, ישנו עיצוב מוסרי ועיצוב לא מוסרי, ומעצבים אינם יכולים לטעון לניטרליות נטו. אבל עיצוב מוסרי זה לא רק לעצב חומה עם לוחות סולריים במקום מכונות ירייה, אלא גם להבין את ההקשר והמשמעויות של עצם פעולת העיצוב. וככל שהפרויקט גדול יותר ומשפיע על אנשים רבים יותר, כך המעצבים יצטרכו לתת דין וחשבון מורכב יותר ולהרחיב את היקף הדיון. החומה של טראמפ היא אחד הפרויקטים הגדולים ביותר בעולם (יעלה עשרות מיליארדי דולרים ויסתיים כ-5 שנים לאחר תחילתו) ותשפיע על מאות מיליונים, ולכן היא ראויה לדיון המעמיק ביותר ולהחלטות נחושות ואמיצות הרבה יותר.
[/column]
