[/column] [column]לרגל חגיגות חמש שנים לבית בנימיני הושק הספר "חומר כשפה-שפה כחומר", בעריכת שלומית באומן. בספר אסופת מאמרים מרתקים שנוגעים בחומר ובשפה, סיפורים של יוצרים, מבחר צילומים מתוך תערוכות שהוצגו ומסכם חצי עשור של יצירה ישראלית.
אורית בהרל-רום, תקשורת חזותית
המרכז לעיצוב קרמי בית בנימיני, הוא אבן שואבת ליוצרים ומשלב בית ספר לקרמיקה, גלריה וספריה. הספר מאגד מאמרים שונים שנכתבו על ידי אוצרי התערוכות שהוצגו בגלריה, וכן מאמרים שנכתבו במיוחד לספר. כל המאמרים עוסקים בחומר ובחומריות, וכן בדיון בין שפה כמייצרת תרבות ובין שפה כמושפעת מחומר.
[caption id="attachment_7051" align="alignnone" width="745"]
כריכת הספר "חומר כשפה – שפה כחומר"[/caption]
הספר, שעוצב על-ידי סטודיו קרן וגולן, קריא ונוח להתמצאות ומכיל מאמרים של קדרים, קרמיקאים ומעצבי מוצר עכשוויים, שעוסקים ביצור קרמי מקומי, וכן צילומים ממבחר תערוכות. הספר מכיל ראיונות עם חלוצי הקרמיקה בארץ: יצחק פרנצוס ממקימי מפעל “לפיד”, שמעון בדר, ממקימי “נעמן”, ונחמיה עזז, מייסד המחלקה לקרמיקה אמנותית במפעל “חרסה”. הספר מעניק כבוד ליצירה מקומית, כחלק מהאג’נדה של בית בנימיני כמרכז מקומי לקרמיקה עכשווית.
[caption id="attachment_7052" align="alignnone" width="745"]
כלי פורצלן חתוכים, עמי דרך ודב גנשרוא[/caption]
בהקדמה לספר מדגימה שלומית באומן כיצד נעשה שימוש דומה בטרמינולוגיה זהה בהקשרים לשוניים ובהקשרים חומריים. לדוגמה, שפה יכולה להיות קלה וכבדה, נקיה ומלוכלכת, ניתנת לגריעה והחסרה וכן לחיבור והדבקה, ממש כמו חומר. מאמר נוסף שנוגע בהקשרים בין שפה לחומר הוא "לכתוב בחומר, לקדר במילים" שכתבה טל פרנקל אלרואי, שעוסק בהשוואה בין קדרות לבין שירתו של המשורר יואל הופמן. בטקסט שכתב רונן ימין, הוא מספר על האטימולוגיה של המילה "קדר" שמקורה מתוך "קדרה" (שקדרו פניה והשחירו מרוב שימוש). הספר רווי בהקשרים שפתיים וחומריים ששזורים זה בזה.
[caption id="attachment_7054" align="alignnone" width="745"]
צילום מתוך התערוכה "משכפלת – חפצים מייצרים חפצים"[/caption]
אחד המאמרים עסק בתערוכה שהוצגה בקיץ האחרון "משכפלת": חפצים מייצרים חפצים, שאצרו סטודיו Reddish, נעמה שטיינבוק ועידן פרידמן (עמ’ 94). בתערוכה הוצגו תבניות שונות המשמשות ליצירת חפצים שמוכרים לכולנו, אך ללא החפצים עצמם. הוצגו חפצים שמייצרים חפצים. התערוכה התמקדה ביצור מקומי ישראלי, והתבניות קובצו מכל רחבי הארץ, ומדברות כולן בשפה המקומית, החל מגלופה, לשרשראות דגלונים ליום העצמאות, ועד לתבניות למעמולים ותבנית ליציקה קרמית של כיפת הסלע.
במאמר הוצג תהליך אצירת התערוכה, שהתחיל בעבודת מחקר של האוצרים סביב המושג "תבנית", מתוך ההיסטוריה של תחום הייצור ועד לפיתוחים עתידניים בתחום. לאחר מכן התחילו לאסוף חפצים שעונים להגדרה של המילה, ולחלק אותם לקטגוריות שונות, מה שאפשר לחפצים מעולמות שונים לעמוד יחדיו לראשונה בחלל אחד, יחד עם השוני הסמלי ביניהן. תבניות תעשייתיות לצד תבניות ביתיות, יצור סדרתי לצד שכפול חד פעמי, מורכבות ופשוטות, שבלונה לסימון כבישים ושבלונה לגרפיטי באותו חלל. בניגוד למה שחושבים, תבניות אינן נחלת מפעלים תעשייתיים בלבד, ובתערוכה הוצגו תבניות רבות לשימוש ביתי. במאמר מציינים האוצרים כי מרבית היצור הביתי מתרחש במטבח, תוך שימוש בכלים ייעודיים כגון תבניות לקרח בצורות שונות, קורצני עוגיות ומזלפי קצפות למיניהם.
תבניות מעצם שימושן, חפות משיקולים אסתטיים, ומקור יופיין נובע מפונקציונליות טהורה. היופי שבהן, ולכן היופי שבתערוכה, נגזר מהתאמה אל הסביבה ומתהליך ארוך ומורכב של ניסוי וטעייה, שהובילו להרכבת חומרים שונים בצורות שונות. זאת כדי לייצר דיוק מושלם באופן השימוש בתבנית, מה שלטענת האוצרים הוביל לדיוק מושלם ביופי החזותי של התבניות. תבניות מקשרות אותנו למקור של החומרים והחפצים הסובבים אותנו. טכניקות ייצור עתיקות שלא השתנו כבר דורות רבים מקשרות אותנו לעבר, לעומת טכניקות חדשניות שגורמות לנו לחשוב על שיטות יצור, טכנולוגיה וחומר ומה שביניהם. תבניות גורמות למתבונן בהן לגלות זווית חדשה להסתכלות על חפצי היום יום.
[caption id="attachment_7056" align="alignnone" width="745"]
רונן ימין בסטודיו, מתוך "אני קדר"[/caption]
מאמר אחר, "אני קדר" מאת רונן ימין (עמ’ 164), הוא טקסט אישי. ימין מספר על חייו ועבודתו כקדר, וכיצד הסביבה מקבלת אדם בוגר ש"משחק בבוץ" למחיתו. הוא מספר על הצורך הקיומי שלנו כיוצרים לגעת בחומר, בעולם בו ציירים מציירים על לוחות אלקטרונים וכוס הקפה שלנו מיוצרת במפעל בסין. בעולם בו הכל מתקיים בתכנות תלת ממד, הקדר צריך זמן ומקום, אדמה ואש כדי לייצר את כליו. אנשי החומר, לטענתו, אוהבים לשהות במחיצתם של אנשי חומר אחרים. הם מבינים את ההתמודדות ומעריכים את העשייה.
[caption id="attachment_7057" align="alignnone" width="745"]
אגרטל של רונן ימין[/caption]
ימין למד קדרות בבצלאל, ומספר על הדיסונסס בין כמות ההשקעה והחשיבה שהוא מעניק לכל כלי שעוברים תחת ידיו, לבין העובדה ש"שאר העולם" לא מגלה בזה עניין כלל וקונה, לא עלינו, את הספלים שלו באיקאה. את ההבדל בין ספל שעשוי בעבודת יד לבין ספל מאיקאה מתאר ימין בשינוי המחוות הגופניות של המשתמש. "המחוות נהיות עדינות, הכפית זהירה על השפה הדקה של הכלי, המוח אומר לידיים: זהירות! שביר! בהתחברות הזאת בין יד לכלי עברת בלי שהרגשת לזמן אחר". (עמ’ 171).
ימין מתאר את תהליך החיפוש שמוביל ליצירת כלי, תהליך בו כל כלי משמש כסקיצה לבא אחריו, כך שנוצרת משפחה של כלים. בעיניו, קדרות היא הפעולה המכילה את האיזון האולטימטיבי בין הידיים, הלב והראש. "לעיתים הראש אומר ליצור דבר אחד, הלב שואף ליצור דבר אחר והידיים אינן יודעות למי להקשיב" (עמ’ 167). הפעולה של הידיים, הראש והלב מתאזנים ונוצר הכלי. מעיצוב במחשב הוא נרתע, מכיוון שאין בו ממשות. היצירה בחומר קיימת כאן ועכשיו, היא ממשית בעולם. אנשי החומר מייצרים זיכרונות פיזיים בעולם בו הזיכרונות נשמרים על שרתים מעבר לים. הכלים הם תמצית הזיכרונות שלנו, והם מנכחים את הזמן והמקום באמצעות הפעולה אותה הם מבצעים – שתית קפה או סידור פרחים באגרטל.
כל התמונות צולמו על-ידי אורית בהרל-רום
חומר כשפה – שפה כחומר
תל אביב, 2016
עורכת: שלומית באומן
בספריית HIT:
745.5(569.4)
