[/column] [column]
הגעתי לבודפשט לפני כשלושה חודשים, מדינה זרה לחלוטין. לא ידעתי איך להזמין קפה, איפה קונים כרטיס לאוטובוס, איך משלמים חשבון חשמל וכמה קיורטוש אדם אחד מסוגל לאכול. עם כל השאלות, הקשיים והתהיות, היתה בי התרגשות עצומה להתחיל את המסע של חילופי הסטודנטים, והנה לפניכם טעימה ממנו.
מעיין רוזנבלוט, עיצוב תעשייתי
שבוע ראשון בבודפשט. אני ונועה, שתי סטודנטיות שנה ג' לעיצוב תעשייתי, סורקות את העיר לאורכה ולרוחבה, תיירות לכל דבר ומתות על כל רגע. אחרי שבוע בעיר הקסומה שלא מפסיקה להפתיע, הגיע הזמן לפגוש את שאר הסטודנטים הידועים בתור "החילופניקים". הגענו לפארק רחב ידיים. כולם כבר שם, ישובים במעגל על הדשא עם חיוכים רחבים ובקבוק יין. משמאלי יושב מירו, בחור גרמני, שיער מסורק, חיוך גדול, מתוקתק מכף רגל ועד ראש. לצידו שרוע ג'סטין האמריקאי, בוהה בעננים. מהצד השני האנה, הבחורה מהולנד שבדיוק שפכה את הקפה שלה על הסקאצ' בוק החדש, ואחרונה חביבה היא קאשיה, עם שיער בצבע כחול, פירסינג בשפה ונמשים. ביחד אנחנו הצוות של עיצוב תעשייתי, ומסביב עוד ועוד אנשים מכל העולם, כל אחד עם מבטא אחר וממחלקה אחרת.
ההחלטה לנסות להתקבל לחילופי סטודנטים הייתה ללא ספק מפחידה, והקבלה עוד יותר. יש חשש טבעי לחיות במקום זר ושונה מכל מה שמוכר. בחרתי בבודפשט כי העיר מאוד סיקרנה אותי, רציתי להרגיש איך זה לחיות באירופה, לחוות את השוני בתרבות ובחיי היום היום. עוד שיקול חשוב הוא שיחסית זול בהונגריה, כך שיכולתי להרשות לעצמי להתקיים פה בצורה סבירה.
אחרי כמעט חודש של חופש, הרבה אנשים חדשים וניסיונות כושלים ללמוד עוד קצת הונגרית, הגיע היום הראשון של הלימודים באוניברסיטה המקומית (Óbuda University). הפרויקט הראשון: עיצוב מכונה להשכרת ציוד משרדי בשיתוף עם חברת IVM. מדובר בתרגיל עיצוב לחברה קיימת, עם סטנדרטים גבוהים, תוך התחשבות בעלויות ייצור והרכבה. את הפרייקט ביצענו בקבוצות. השיעורים הראשונים הוקדשו למפגשים עם המרצה ולסיעור מוחות. בשיעור החמישי נפגשנו עם מנכ"לית החברה, פגישה ששינתה לחלוטין את דרך העבודה שלנו. המנכ"לית הציגה מטרות מאוד ברורות למוצר וטכנולוגיות מסויימות שהחברה יודעת להתמודד איתם. משם והלאה היינו צריכים לכוון את העיצוב וייצור המכונה לפי דרישות וגבולות מוגדרים שהוצבו לנו. בסופו של דבר, התוצרים דווקא יצאו די מגוונים, והיה מעניין לראות איך מתוך מגבלות לפעמים נוצר דווקא יותר חופש עיצובי.
הקורס השני נערך במחלקה לעיצוב כלי תחבורה, תחת הכותרת המבטיחה 'אופניים'. מדובר בכלי תחבורה מורכב במיוחד שכולל אלפי חלקים, אותו התבקשנו לתכנן ולייצר בשבוע. בתחילת הפרויקט הוצגו לנו שלל דמויות עם סגנונות חיים, מטרות וצרכים שונים. כל סטודנט.ית בחר.ה דמות ועיצב.ה לה אופניים. אני בחרתי בבחורה עירונית וטבעונית, ויצרתי עבורה מודל ראשוני של אופניים חסכוניות בחומר וידידותיות לסביבה, מורכבות מחלקים ממוחזרים, קלות לתפעול ונוחות לנסיעה בעיר. הוספתי גם תיק אופניים מבד ממוחזר בהשראת חברת עיצוב מקומית שיוצרת תיקים מבד אריג פלסטי של שלטי חוצות ישנים, כך שהתיק עמיד לגשם ועונה על צרכי המשתמשת. להגשה הסופית הגיעו אנשים מתעשיית האופניים בהונגריה, והציעו ביקורות מקצועיות ומרתקות.
אחרון חביב הוא פרויקט עיצוב השרפרף, בו קפצתי על ההזדמנות ליצור מוצר קונספטואלי ולעשות דברים בצורה קצת שונה. התחלתי לצלם סיטואציות טיפוס שונות: קשרתי פנסים וצילמתי בחשיפה ארוכה כך שאוכל לעקוב אחרי תנועות הרגליים המטפסות, וללמוד את הצורה שהן יוצרות. התמקדתי בתנועה אחת מסוימת- כשמנסים להגיע למשהו גבוה ועומדים על קצות האצבעות של אחת הרגליים, רגל שניה מתוחה לאחור והיד הנגדית פרושה כלפי מעלה.
הרבה דבק, כמה מסמרים ושאריות עץ יצרו דגם ראשוני של שרפרף שמחקה את התנועה הזו כלפי מעלה. חזרתי לסבב צילומים נוסף, הפעם עם מודל השרפרף, כך שיכולתי להשוות בין התנועות ולראות שאני מגיעה לתוצאה מספקת. משם, למוצר הסופי.
בבוקר ההגשה מתלבשים יפה (פה זה אירופה, אי אפשר לבוא בחולצה של מסלול מרץ 11), עוטפים טוב טוב את השרפרף ויוצאים לבית הספר. אחד הדברים הכי חשובים שלמדתי במסגרת החילופים זה איך להציג פרויקט באנגלית, כולל אוצר מילים חדש, ניואנסים והרבה אימון. בביקורות, המרצות והמרצים ציינו לטובה את הביטחון העצמי שמאפיין סטודנטים.יות מישראל. מסתבר שה"חוצפה הישראלית" יכולה לשחק לטובתנו…
זהו, נגמרו הלימודים והגיע תורו של סנטה קלאוס. העיר מקושטת, בכל פינה שוק חג מולד אחר עם ריח של קרמל ויין חם. הבאנו הביתה את שמשון, עץ חג המולד שלנו, וקישטנו אותו בכל טוב בהתאם להנחיות של החברים האירופאים. ולא רק מסורת למדתי כאן, אלא נחשפתי לגישות שונות לעיצוב ולחיים, גם מהמקומיים וגם מה"חילופניקים" האחרים. למשל ג'סטין, הבחור האמריקאי שבהה בעננים, המליץ לי על ספר "I.D.O" שעזר לי להבין המון דברים חדשים לגבי מחקר ופיתוח פרויקט. ככה למדתי להכיר, לראות, ללמוד ולחוות מקומות, לשמוע כמה שיותר אנשים ולגלות עוד חתיכה מהעולם.
ליצירת קשר: מאיה דרור
