מה יותר מרגש מחילופי סטודנטים? חילופי סטודנטים במדריד! עדן מוסרי מספרת על סמסטר מסעיר, צבעוני ומעורר מחשבה באחת הערים השמחות בספרד. בין טאפאס לטאפאס, נוצרו לה פרויקטים ייחודיים, חברויות חדשות וגישה רעננה לעיצוב ולחיים.
עדן מוסרי, תקשורת חזותית
[/column] [column]החשש הגדול מכל היה מחסום השפה. נאמר לי חד משמעית שאם אני לא יודעת ספרדית ברמה של שפת אם, עדיף שלא לנסות. החלטתי שאני בכל זאת נוסעת, למרות הבסיס הרעוע. הגענו למדריד. היינו שתיים, זרות, מהורהרות, מלאות חוסר ודאות וחשש מהרעיון שהגענו לכאן לחצי שנה, הלימודים מתחילים בעוד שבוע ולנו- אין איפה לגור.[caption id="attachment_8605" align="aligncenter" width="750"]
גן יפני בפארק אל ראטירו, מדריד[/caption]
מדריד. עיר מטורפת, תזזיתית, מגניבה, חיה וצבעונית. השפה מתנגנת כמו שיר, הספרדיות הורסות, מלאות בסטייל, חלונות הראווה מעוצבים בקפידה, קוראים לך להכנס. יש גלריות ומוזיאונים בכל פינה, תמיד יש משהו לעשות, תמיד יש עוד משהו לראות, תמיד יש סיבה לחייך, במיוחד כשהבטן מדושנת בפטאטאס ובירה ביורו וחצי.
[caption id="attachment_8604" align="aligncenter" width="750"]
בירה ביורו ופינצ'ו[/caption]
הזמן כאן עובד אחרת, כאילו חזרנו אחורה קצת. המודרניזציה עדיין לא השתלטה על המוחות הספרדיים ואני מוצאת את עצמי בין שולחנות עמוסים בבני-גילי שיושבים ומדברים אחד עם השני, בלי טלפון ביד. הם מסתכלים אחד לשני בעיניים, מחייכים, צוחקים וזה ממכר ולרגע מזכיר לי מה באמת חשוב. נתתי לעצמי להתמסר; לחיוכים, לאנשים, לתורים הארוכים (מאוד) ולסבלנות, כי פשוט אין צורך למהר. בבקרים הייתי בלימודים ובשאר הזמן התהלכתי ברחובות הצרים, למדתי להכיר את העיר והתענגתי על כל גן עדן חדש שמצאתי במבוכיה.
[caption id="attachment_8615" align="aligncenter" width="750"]
שוק אל ראסטרו, חזית חנות, מדריד[/caption]
בסופו של דבר מצאתי את עצמי גרה בדירה גדולה ומטופחת, יחד עם עוד שבעה סטודנטים ממדינות שונות; מעיין ג׳אנלה שהגיעה יחד איתי מהארץ והייתה לי עמוד תווך לאורך כל התקופה, אנה הברזילאית, אמורי הצרפתי, מריה הספרדיה, קלאודיה הגרמניה שהחליפה בחורה בריטית ומרים מצפון-אפריקה שלא יצאה מהחדר.
תקשרנו בספרדית עם קורטוב של אנגלית ושפות מקור, ובכל הזדמנות היינו נוסעים יחד לטייל בערים אחרות בספרד. היינו חבורה אוהבת ומוזרה, והחזרה אל הבית המשותף בסוף היום הפכה את השהות שלי למשמעותית ומהנה עוד יותר.
[caption id="attachment_8611" align="aligncenter" width="750"]
פסטיבל בעיר סביליה[/caption]
[caption id="attachment_8612" align="aligncenter" width="750"]
פסטיבל בעיר סביליה[/caption]
[caption id="attachment_8613" align="aligncenter" width="750"]
פסטיבל בעיר סביליה[/caption]
הבוקר היה מתחיל בקמפוס IED שממוקם ברחוב הראשי של העיר, גראן ויה. הבניין היפייפיה הזה היה במקור ארמון מהמאה התשע-עשרה, שחודש והוסב לבית ספר מלא במבוכי כיתות ומעברים נסתרים. ההתחלה הייתה לא קלה אבל די מהר הבנתי שאני צריכה לשנות גישה. הספרדים לא עובדים כמונו, לא חושבים כמונו ולא מחפשים את האספקט הפרקטי בכל דבר כמו שישראלים נוטים לעשות. העיצוב זורם לבני מדריד בדם, ומבחינתם דברים צריכים להיראות קודם כל יפים לעין. אחר כך נדבר על הפונקציונליות.
[caption id="attachment_8608" align="aligncenter" width="750"]
המבנים העתידניים של קלטרווה, מדריד[/caption]
[caption id="attachment_8607" align="aligncenter" width="750"]
המבנים העתידניים של קלטרווה[/caption]
תכנית חילופי הסטודנטים נמצאת בשלבים התחלתיים, המרצים לא תמיד מעודכנים שהגעת אליהם מארץ אחרת ואין בהכרח מעקב צמוד ומותאם אישית. היחס הכללי הוא כאל כל סטודנט/ית רגיל/ה. השיעורים נמשכים כשעתיים, המרצה מלמד/ת ומעביר/ה מצגת והסטודנטים מקשיבים בתשומת לב. לא דיברו אנגלית בבית הספר, כל התקשורת נעשתה בספרדית.
המערכת מורכבת מקורסים ראשיים וקורסים משניים שמלווים אותם. הייתה לי כיתת אם אחת ומידי פעם היינו עובדים יחד עם הכיתה המקבילה לנו. לאורך הסמסטר, הסטודנטים עובדים בכיתה ולא ממשיכים את הלימודים בבית. הסטודנטים האחרים נטו לביישנות אבל ככל שהסמסטר התקדם הלכו ונעשו ידידותיים. המרצים נמצאים שם לאורך כל שלב בתהליך העיצוב, מלווים אבל מקפידים לתת לסטודנטים יד חופשית. ההגשות הסופיות, שהתקיימו בשיעור האחרון של כל קורס, מתנהלות באופן דומה לפרזנטציות בארץ והרבה אנשים מוזמנים ומגיעים לראות את התוצרים.
[caption id="attachment_8610" align="aligncenter" width="816"]
כלכלה במערומיה – כרזה[/caption]
כמה מהקורסים עובדים כך שבית הספר מקבל פרויקטים חיצוניים ומעביר אותם אל הסטודנטים, שהופכים לשותפים פעילים בתהליך העיצוב. זה שונה מאוד מצורת העבודה בארץ ונראה קצת מוזר בהתחלה, אבל הגיוון ושיתוף הפעולה עם אנשים מחוץ לבית הספר יוצרים חוויה חיובית ומגניבה.
למשל, אחד הקורסים שלקחתי נקרא ׳פרויקטים אינטר-דיסיפלינאריים׳, בו עבדנו על סרטון תדמית לספורט ה-Footbag, ענף ספורט מקומי בו משתמשים בשלל טכניקות כדי להקפיץ כדור קטן וכבד בעזרת הרגליים בלבד. פלומה פוחול (Paloma Pujol) היא האישה היחידה בספרד שמשחקת פוטבאג, והיא זכתה בכמה מדליות בתחרויות בינלאומיות לאורך השנים. פוחול פנתה לבית הספר בבקשה ליצור סרטון תדמית קצר שישמש כהזמנה לפסטיבל בו עמדה להתארח. התוצר הסופי הוא קליפ בצבעוניות כחולה עם שילובי אנימציה של קווי מתאר, שלוכדים את הדינמיות שבמשחק ואת נוכחותה הייחודית של פוחול.
קישור לסרטון: FOOTBAG
פרויקט מעניין אחר היה קורס אינפוגרפיקה, שם נדרשנו ליצור איור שמנתח סגנון מוזיקלי מסויים לבחירתנו. תהליך העבודה כלל איסוף נתונים על להקות והשפעות תקופתיות, שבאו לידי ביטוי באווירה של האיור. אני בחרתי לעסוק במוזיקה שמגיעה מתרבות הגלישה. שמות הלהקות הבולטות בז'אנר נכתבו על גלשנים והנתונים הגרפיים בתחתית הדף מסודרים בהתאם לצבעוניות המשתנה: חברי הלהקה, שנות פעילות, מספר אלבומים ופופולאריות.
[caption id="attachment_8602" align="aligncenter" width="750"]
פרויקט surf music[/caption]
אחד הפרויקטים הגדולים שעבדתי עליהם, יחד עם חברתי הסינית ייג'ון, היה חלק ממיתוג תערוכה שהוצגה בגלריה La Casa Encandida. הפרויקט כלל יצירת הזמנה, פוסטר ובאנר שמתייחסים לנושא התערוכה- "כלכלכה במערומיה". הקונספט התמקד בהעלאת מודעות לתנאי השוק והייצור בעולם המערבי כיום. האם אנחנו עוצרים אי פעם לחשוב מה עומד מאחורי החפצים השגרתיים שאנחנו צורכים? מסתבר שאנחנו נותנים יד עקיפה להעסקה לא חוקית ופוגענית של ילדים במדינות עולם שלישי. ייג'ון ואני בחרנו ליצור שלושה פוסטרים שמייצגים שלושה ענפי מסחר שונים בהם יש מקרים של ניצול ועבדות ילדים: כותנה, טבק וקקאו. הפוסטרים שלנו עשו שימוש בטכניקת רנטגן, שיוצרת אפקט חשיפה. קרני הרנטגן בפוסטרים חושפים את טביעות האצבע של הילדים המנוצלים למטרות ייצור.
[caption id="attachment_8614" align="aligncenter" width="816"]
פרויקט לתערוכה "הכלכלה במערומיה"[/caption]
[caption id="attachment_8606" align="aligncenter" width="816"]
האם חשבתם פעם מי עומד מאחורי החפצים השגרתיים שלכם?[/caption]
הלימודים היו מאתגרים ומעניינים, אבל הם רק חלק מהחוויה הכוללת. מדריד היא עיר שחיה אמנות 24/7, בכל יום יש תערוכה חדשה- רבות מהן בחינם או במחירים זולים ונגישים. יש בעיר אינסוף מוזיאונים, מתוכם שלושה גדולים ומוכרים במיוחד: הפראדו (Prado), טיסן (Thyssen) והמועדף עליי, ריינה סופייה (Reina Sofia).
הפארק הענק אל רטירו (El Retiro), הריאה הירוקה של מדריד, החזיר לי את האוויר שבזבזתי בהליכות בלתי פוסקות ברחבי העיר. מערכת המטרו היא מהוותיקות בעולם ומגיעה לכל מקום, אבל העדפתי ללכת ברגל ולהכיר את הרחובות הנסתרים. מדריד היא עיר של סודות שמחכים להתגלות, משלל חנויות יד שנייה ועד לחנויות הפרחים המקסימות. הייתי מחכה לימי ראשון שהיו חופשיים, ופוסעת עבר השוק אל-ראסטרו (El Rastro) הענק בו אפשר למצוא אוצרות שמורים היטב מתקופות אחרות: ביגוד, גרפיקות ישנות וכמובן, אוכל רחוב טעים.
[caption id="attachment_8616" align="aligncenter" width="750"]
שוק אל ראסטרו, מדריד[/caption]
אני אסירת תודה לך, מדריד, על כל מה שנתת לי. העשרת אותי בצבעוניות, החזרת בי את התשוקה לחיים. תודה על החיוך האמיתי ועל עודפי הקילוגרמים שעמלתי עליהם קשות כשחזרתי. תודה על שפה שירית ונעימה, תודה על הרוגע והשלווה, על התמימות והנאיביות, על תרבות של משוגעי כדורגל, על הערכה מחודשת לעיצוב וההבנה שזה חלק הכרחי מחיינו, תודה על אוסף חוברות גרפיות שליקטתי מכל עבר, על ארבע מזוודות עמוסות בבגדים ונעליים, תודה על חברים מקצוות עולם ותודה על הפרגון ואהבת אדם.
כל התמונות בכתבה צולמו על ידי עדן מוסרי.
[/column]
