חפצים שהם סיפורים שהם חפצים

איך הופכת פסולת יומיומית לאוסף חפצים משמעותיים? בתערוכה "ח.פ.ץ" בבית בנימיני חפצים שנזנחו מקבלים משמעות חדשה וחיים חדשים, ומספרים סיפורים של יצירה, תרבות וזיכרון.

מאיה די קפואה, תקשורת חזותית

הזמנה לתהליך אוצרותי יצירתי

התערוכת "ח.פ.ץ", המוצגת בבית בנימיני בתל-אביב, מציעה למבקרים חוויה יוצאת דופן. הם מוזמנים להסתכל מחדש על חפצים יומיומיים ולהתחבר לסיפור האישי, התרבותי והרגשי שהם נושאים בתוכם. התערוכה כולה סובבת סביב הקשרים בין אנשים לחפצים. החפצים המוצגים אינם רק פריטים דוממים; כל אחד מהם חווה שינוי בכל פעם שהוא בא במגע עם אדם. הם לא רק פונקציונלים או אסתטיים, אלא גם מייצגים את החיבור האישי של האמן אליהם.

הצבה בחלל ח.פ.ץ קומה שנייה, צילום: דור קדמי

הרעיון לתערוכה נולד מתוך שיחה בין גלינה ארבלי, אוצרת התערוכה, ושלומית באומן, האוצרת הראשית של בית בנימיני. "במקום לחשוף אוספים קלאסיים, ביקשנו להעמיק בהבנת הערך התרבותי והרגשי של החפצים כפי שהם נתפסים על ידי יוצרים ואמנים" מספרת ארבלי. "רציתי להציג את הסיפור מאחורי כל חפץ, את הרגש וההיסטוריה האישית של האמן".

אחד ההיבטים המיוחדים באוצרות התערוכה הוא השילוב בין חפצים פרטיים לבין המרחב הציבורי. "העבודה שלי כאוצרת היא לא רק לאסוף אובייקטים, אלא גם ליצור מרחב של מחשבה ושיח," אומרת גלינה ארבלי.

היכרות עם אוצרת התערוכה, גלינה ארבלי

גלינה ארבלי היא מעצבת פעילה ואוצרת מוכרת לאמנות ועיצוב. את דרכה האוצרותית החלה ביוזמות עצמאיות, בהן אצרה תערוכות ופרויקטים שמדגישים את השילוב בין תחומי עיצוב שונים לאומניות. ארבלי היא גם מרצה במחלקה לעיצוב תעשייתי ב-HIT.

היא אוצרת פרויקטים שמשלבים יצירה אישית עם משמעות תרבותית רחבה, ומאמינה בעבודה יצירתית שמבוססת על חיבורים אישיים בין חפצים לאנשים, וביכולת של כל אובייקט להפוך לכלי להעברת מסר רגשי ותרבותי.

החפץ בעיני היוצרים: מעבר לפונקציה

כל פריט בתערוכה לא נבחר לפי תכליתו בלבד, אלא מתוך סיפור או רעיון שהאמן בחר לחבר אליו. "החפצים כאן אינם נבחרים על פי ערכם הכלכלי או ההיסטורי," מסבירה גלינה. "הם נבחרים מתוך חיבור פנימי לעיצוב, לפונקציה ולסיפור שהם מספרים."

כך, למשל, אוסף הקולבים של המעצב עידו ברונו, שהתחיל כפרויקט אקדמי שנועד ללמד סטודנטים על תהליכי עיצוב, הפך עם הזמן לפרויקט יצירתי אישי שמייצג את הדרך שבה פונקציות יומיומיות מקבלות גוון אסתטי והיסטורי.

החפץ כעבודת אמנות עם ערך רגשי

רבים מהחפצים בתערוכה יצאו מתוך שאריות או פסולת, לכאורה עצמים "בלתי שימושיים". אולם, כפי שמראה עבודתה של ענת ורשבסקי, החפצים הללו אינם חסרי ערך. ענת אוספת שאריות פלסטיק שנפלטו מהים והופכת אותם ליצירות אמנות. כל אובייקט בעבודתה מציע שיחה על היחס שלנו כצרכנים לפסולת ועל האפשרות להעניק ערך חדש לחפץ נטוש.

פסולת של חפצים? הפרויקט של ענת ורשבסקי, צילום: דור קדמי

החפצים שהיו פעם חלק מהפסולת העירונית, כמו עבודותיו של יהודה חופשי, מציעים גם הם דיון על אובייקטים שנראה כי אין להם ערך. חופשי מציג פסולת אורבנית שהופכת לחפץ אמנותי, שהופך לחלק משיח רוחני ותרבותי רחב יותר.

פרויקט: יהודה חופשי
צילום: מאיה די קפואה

החפץ כגשר בין תרבויות

בנוסף להיבט האישי והרגשי, התערוכה מציגה גם חפצים שמייצגים את הצורך האנושי לשמר תרבויות וערכים דרך אובייקטים. למשל, סטודיו רדיש מציג חפצים שמייצגים פולחנים דתיים ותרבויות שונות, כמו ניירות שמיועדים לשריפה כחלק מטקסי פרידה מהמת בתרבויות מסוימות. חפצים כאלה מספקים הצצה לעולמות תרבותיים ולערכים רוחניים, שהיו יכולים להיעלם אם לא היו נשמרים דרך פריטים אסתטיים.

מרווח נשימה ותחושת חיבור מחדש

גלינה ארבלי מקווה שלאחר הביקור בתערוכה, המבקרים ירגישו שינוי באופן בו הם מתבוננים וחושבים על החפצים שסובבים אותם. היא מקווה שהצופים יתחילו להרגיש חיבור חדש לחפצים היומיומיים שלהם ואולי ימצאו משהו חדש בעולם שבדרך כלל לא נותנים לו מספיק תשומת לב.

במיוחד בתקופה כה מורכבת חברתית ופוליטית, ארבלי שואפת שהתערוכה תהיה מרווח נשימה עבור הצופים ותספק להם רגעים של רוגע והתבוננות פנימה. "זו תערוכה שמזמינה את המבקרים לקחת צעד אחורה, להתמקד בפרטים הקטנים שמרכיבים את עולמם ולהתפלא מחדש על הדברים המוכרים," היא אומרת.

"החפצים כאן לא רק מספרים סיפור, הם גם מציעים למבקרים אפשרות לראות את העולם בעיניים חדשות, ולהרגיש שהם לא רק צופים, אלא גם חלק מהסיפור שמאחורי כל אובייקט".