“טבע שבור” באיטליה: יומן מסע

בשנתי האחרונה ללימודים במחלקה לעיצוב פנים ב-HIT, זכיתי לחוות סמסטר ייחודי, מאתגר, שאפתני ובעיקר בלתי נשכח. המסע התחיל בטיול משותף לים המלח עם סטודנטים איטלקים לתואר שני מאוניברסיטת NABA והסתיים בהצגת הפרויקטים הסופיים במוזיאון הטריאנלה שבמילאנו

איתי שץ, המחלקה לעיצוב פנים

המפגש הראשון של כל סמסטר בדרך כלל מלווה בלא מעט שיחות היכרות מביכות. בסמסטר האחרון, המפגש הרגיל התחלף במפגש ראשון (ומביך לא פחות) בחניון של המכון הטכנולוגי חולון, שם המתין אוטובוס תיירים ובתוכו 11 סטודנטים איטלקים מחוייכים ושזופים. כך התחיל מסע מיוחד של שיתוף פעולה בין המכון לאוניברסיטת NABA האיטלקית. הפרויקט התקיים במסגרת שבוע הסדנאות הבינלאומי שנערך השנה בפקולטה לעיצוב, ואת שיתוף הפעולה עם האיטלקים יזמה המעצבת מיטל כהן, בוגרת המחלקה אשר השלימה את התואר השני שלה במילאנו.

לאחר שיחת הכרות קצרה עם האדריכל ניסן (ניני) ורשבסקי, ראש המחלקה והמרצה שלנו לסמסטר הנוכחי, נודענו שנעסוק בעיצוב ותכנון ביתנים (או בשמם הלועזי, פביליונים) בנושא “Broken Nature”. קונספט ייחודי זה נולד מתוך תערוכה שנפתחה בשנה שעברה במוזיאון הטריאנלה, במסגרת שבוע העיצוב הבינלאומי וכותרתה: ” Broken Nature : Design Takes on Human Survival”. בלב התערוכה עמד מחקר אשר הציג את הנימים המקשרים אותנו, בני האנוש, לסביבתנו הניזוקה, והיכולת לגייס את העיצוב והאדריכלות להצגת אפשרויות חדשות לגישור ביניהם.

גרפיקה ממוחשבת בשילוב הלוגו המקורי של התערוכה. איתי שץ

במהלך הנסיעה הארוכה לכיוון ים המלח עברנו בין ספסלי האוטובוס, הצגנו את עצמנו וערכנו היכרות יותר מעמיקה עם חברינו האיטלקים, שרובם מעולם לא ביקרו בישראל. התקבלנו בזרועות פתוחות והמון שאלות ותהיות בנוגע להוויה הישראלית, לים המלח, לאוכל המקומי, לעיצוב ובעיקר לפוליטיקה.

בין אם הבחירה בים המלח נעשתה לאור הנושא של הפרויקט, או שפשוט מדובר בעצירת חובה לתיירים חדשים בארץ, נראה כי אין דוגמא טובה יותר לקונספט ה״טבע השבור״. בעודנו נמרחים בבוץ, נשטפים בשמש ונהנים מההלם של חברינו האיטלקים כאשר הם חווים את אפקט הציפה בפעם הראשונה, היה קשה שלא לתת את הדעת על מפלס המים שיורד בקצב דרמטי בשל ריבוי השאיבות שמבוצעות על ידי מפעלי ים המלח.

“DEAD SEA”, גרפיקה ממוחשבת. איתי שץ

למרות שהבחנה זו תתגלה מהותית לפיתוח הקונספט העתידי של הפרויקט שלי, בינתיים היא לא הפריעה לי להנות משלל האטרקציות שיש לאתר להציע. למדנו להכיר את האיטלקים טוב יותר, השתתפנו בסדרת תרגילים מחקריים שנועדו לתעד את העומק החומרי והגיאולוגי בסביבת ים המלח, ואספנו רשמים אישיים אשר ישמשו אותנו במהלך הסמסטר.

לאחר מכן המשכנו למצדה, שם יכלו חברינו האיטלקים ללמוד על ההיסטוריה האזורית והקשר העתיק בין העמים שלנו, גם אם במקרה זה מדובר בקשר לא חיובי במיוחד בלשון המעטה. על פניו, אתר מצדה לא מקיים קשר ישיר עם הקונספט של ״טבע שבור״, ובכל זאת גם כאן ניתן היה ללמוד הרבה על היחסים בין בני האדם ומשאבים טבעיים, הפעם מן הזווית של חשיבות אסטרטגית וסמלית. 

גם ים המלח וגם מצדה מהווים דוגמא לניצול הציני של משאבי טבע על ידי האדם בכדי להעשיר את עצמו. שניהם אתרים תיירותיים משגשגים אשר קיומם תלוי לגמרי במשאב הטבע אותו הם מציעים למכירה. במקרה הראשון מדובר בניצול פיזי של משאבי ים המלח, מה שמהווה איום ישיר על המשך קיומו לאור השאיבות המרובות לצרכי ייצור אשלג ושלל מוצרים קוסמטיים. במקרה של מצדה מדובר ב״גזירת קופון״ על אתר ארכיאולוגי בעל חשיבות היסטורית ולאומית.

תרגיל מרחבי במצדה

לקראת הערב הגענו לקיבוץ מצוקי דרגות, שם העברנו את הזמן עד הלילה בשיעור יוגה בשקיעה וארוחת ערב קיבוצית קלאסית. את הלילה נעביר על מזרונים במאהל בדואי, שלא ישאיר את האיטלקים אדישים.

לאחר החזרה מהטיול, התבקשנו להביע נקודת מבט אישית ולתרגם ממנה קונספט רעיוני שמתקשר לנושא הסמסטר. הפרויקטים השונים עסקו במגוון רחב של נושאים הקשורים ביחס האדם לסביבתו, מהדרך שבה האדם מנצל את הטבע למטרות כלכליות, ועד לאתיקה של גבולות והזוועות של לוחמה ביולוגית. המפגשים הראשונים של הסמסטר עסקו בהעמקת הרעיונות של כל סטודנט/ית ופיתוחם לשפה עיצובית וייחודית התואמת את הרעיון ואת הקו העיצובי האישי של כל אחד ואחת. עשינו זאת באמצעות סרטים המפרטים את נושאי הבחירה של הסטודנטים, בניית מודלים רעיוניים, וקיום דיונים מרתקים ומעמיקים בכיתה בנוגע לרעיונות וההשראות של כל סטודנט/ית. 

בהמשך הסמסטר נדרשנו לתרגם את אותם רעיונות למרחבים אדריכליים, מעוצבים ומפורטים אשר עתידים להתמקם בחלל מוזיאון. החלל שנבחר לסטודנטים ממילאנו היה מוזיאון העיצוב בחולון ואילו החלל הנבחר לסטודנטים מחולון היה הטריאנלה במילאנו. כל סטודנט/ית בחר/ה מיקום ספציפי אשר משרת את חווית הפביליון או את הקונספט שלו/ה בצורה הטובה ביותר. הביתנים תוכננו מראש מתוך התחשבות במיקום הייחודי במוזיאון, כך שהעיצוב יושפע מהסביבה ויתאים עצמו אליה בצורה הנכונה ביותר. 

למרות שמדובר בפביליון אשר לא יבנה לעולם, כל פרוייקט נדרש לעמוד בסטנדרטים של פרויקט אדריכלי/עיצובי ממשי הכולל תוכניות מפורטות, פרטים אדריכליים , הדמיות, שימוש בתאורה וכו’. בסוף הסמסטר, לאחר מספר הגשות ביניים מעמיקות, כל סטודנט/ית תרגמ/ה את הקונספט הייחודי שלו/ה לפרויקט עיצובי עשיר. בנוסף, התבקשנו להכין סרטון קצר של בין 2-3 דקות אשר יוצג בסמוך לפביליון ויתווך למבקרים את הקונספט בצורה ברורה ומדויקת. את תוצרי הסמסטר (כולל מודלים סופיים ורעיוניים) ארזנו יפה ולקחנו איתנו לנסיעה למילאנו.

פוסטרים נבחרים מהסמסטר. שמות הסטודנטים מהפינה השמאלית העליונה בכיוון השעון: מאיה שגב, איתי שץ, עדי אריעם, דור אסייג, שירה אלישע, עומר מור-וגנר, לינוי יצחק, אדיר אסייג, נעה חסיד

נסיעה למילאנו והצגה בטריאנלה

בעודי אורז מזוודה לאיטליה, עדיין מתקשה להאמין שבעוד חמישה ימים אציג את הפרויקט שלי במוזיאון הטריאנלה שבמילאנו, בחדשות מדווחים ללא הפסקה על נגיף הקורונה אשר מתפשט בסין ומאיים להתפרש לעוד מדינות. למרות הדיווח המתמיד בטלוויזיה ואזהרות משרד הבריאות (ושל אמא שלי), ההתרגשות והציפייה מהחוויה שאנו עומדים לעבור הסירה ממני כל תחושת חשש או פחד. כאשר הגענו למילאנו, ראינו כי גם תושבי האיזור לא מוטרדים במיוחד. רחובות העיר היו הומי אדם, מלאים בצבע וחיים. 

השהות שלנו במילאנו, אפילו טרם ההגשה בטריאנלה, הייתה מדהימה ובלתי נשכחת בפני עצמה. נסענו 9 סטודנטים וכולנו גרנו באותו מתחם דירות בלב העיר, בשתי דירות שונות. חרשנו את העיר בחיפוש אחר מסעדות אותנטיות, הכרנו אחד את השני לעומק וביקרנו בשלל האטרקציות הנהדרות שיש לבירת העיצוב להציע.

בתור למוזיאון. צילום: איתי שץ

אחד השיאים של הטיול היה ללא ספק הביקור במוזיאון פראדה שתכנן רם קולהאס (OMA) בשנת 2015. המרחב עוצר הנשימה הזה מתפרש על פני 19 אלף מ”ר בלב אזור תעשייה אפרורי, סמוך לתחנת הרכבת של טורטונה והרחק מהמרכז המהודר והזוהר של בירת העיצוב. המרחב האדריכלי מלא בניגודים אשר מייצגים את מגוון סוגי האמנות המוצגים בתוך חלל המוזיאון. על ידי יצירת קונטרסטים מרחביים רבים כל כך, מורכבות הארכיטקטורה מייצרת תוכנית חלל לא יציבה ופתוחה, שבה האמנות והארכיטקטורה מתערבבות יחד וגורמות לנו בתור מבקרים להתהלך בצורה פלואידית וללא סדר המוכתב על ידי אדריכלות המבנה. במהלך ביקורנו במוזיאון זכינו לראות עבודות של גדולי האמנים והמעצבים המודרניים כמו ג׳ף קונס, דמיאן הירסט, יאיוי קוסמה ועוד.

מוזיאון פראדה. צילום: איתי שץ

עם הצטרפותו של ניני לקבוצה, המשכנו יחדיו לשלל סיורים ברחבי העיר אשר כללו גם כניסה לבית התצוגה של רוזאנה אורלנדי (Rossana Orlandi). הגלריה נפתחה בשנת 2002 בחלל שהיה בעבר בית חרושת, ונחשבת לאחת מגלריות העיצוב העכשווי המובילות בעולם. המתחם הגדול כולל חדרי תצוגות לאמנות עכשווית וחנות רהיטים ייחודית, גופי תאורה וחפצי אמנות בעיצובם של מעצבים/ות צעירים מרחבי העולם, אותם שואפת הגלריה לקדם. החלל עצמו היה מלא ברהיטים מדהימים בעיצובם של גדולי מעצבי המוצר של דורנו, כמו חיימה חיון (Jaime Hayon), מרטן באס (Maarten Baas) וכ׳ו. אחרי ביקור כזה, לא קשה להבין למה מילאנו ידועה בתור בירת העיצוב עולמית. 

הספקנו אפילו להרחיק עד ברגמו, עיר יפייפיה הממוקמת במחוז לומברדיה שבצפון איטליה. סטאפנו, ידידנו מקבוצת האיטלקים שהוא גם מעצב וסטודנט לתואר שני, התנדב לשמש כמדריך הטיולים שלנו לאיזור. העיר העליונה (Citta Alta) של ברגמו ממוקמת בראש גבעה ירוקה ומשקיפה על העיר התחתונה, שהיא עיר מודרנית ותוססת עם הרבה בתי קפה, מסעדות וחנויות. לעומתה העיר העליונה היא מבוך מבוצר של סמטאות צרות ומלאה בארמונות אלגנטים וכנסיות גותיות. 

ימים יפים יותר בברגמו

ביום ההצגה בטריאנלה ההתרגשות והלחץ הגיעו לשיאם. לאחר לילה חסר שינה והתארגנות מהירה, עצרנו לשתות אספרסו בבית הקפה הפינתי, ומשם מיהרנו לתפוס את המטרו לכיוון המוזיאון עם ידיים מלאות במודלים ופוסטרים מודפסים. חזיתות המוזיאון, אותן למדנו להכיר בעל פה במהלך הסמסטר שכלל חקר אין סופי של החלל, התחילו להתגלות בפנינו לאט לאט. קשה לתאר את ההתרגשות והקסם שטמונים בפגישה פנים מול פנים עם המרחבים להם הקדשנו שעות של חקירה ולמידה. התחלנו להתרוצץ מחוץ לגדרות המוזיאון בניסיון לזהות את המיקום הספציפי בו התמקמנו, ולגלות אם הוא באמת נראה ומרגיש כמו שדמיינו.

הגשה בטריאנלה. צילום: איתי שץ

ההזדמנות להציג את הפרויקטים בפני סטודנטים ומרצים מכל העולם בבירת העיצוב העולמית היא זכות גדולה. הכרה זו רק העצימה את תחושת האופוריה שחלקנו, וההפנמה של החוויה הכוללת שכולנו עברנו. הפרזנטציה עצמה פוצלה לשני חלקים: בחלק הראשון כל סטודנט/ית, ישראלים ואיטלקים, הציג/ה את עבודתו/ה במפלס התחתון של החלל בצורת סרטון ומצגת מפורטת. בחלק השני כולם עלו למפלס העליון בו המרצים של כל קבוצה נתנו ביקורת אישית לתלמידים מהקבוצה השניה. 

האיטלקים מציגים. צילום: איתי שץ

חווית ההגשה עצמה הייתה סוריאליסטית לגמרי. שתי הקבוצות הכילו תלמידים מרקעים ותרבויות שונות, וכולם נדרשו להעביר את הפרזנטציה באנגלית מלאה ולתקשר אחד עם השני דרך עיצוב. עם תחילת הפרזנטציות, קל היה לזהות את השוני בגישה הלימודית של שני המוסדות. אחד ההבדלים הבולטים הוא שהסטודנטים האיטלקים מעצבים ועובדים בקבוצות, בעוד שתלמידי המכון רגילים לעבוד על פרויקטים בצורה אינדיבידואלית. אמנם עבודת צוות היא כלי עזר אשר עתיד לעזור ולשמש אותנו בחיינו המקצועיים רבות. בכל זאת, אני סבור כי במקרה של עיצוב פבליון, עולם התכנים והקשר הרגשי של כל סטודנט העמיק את תחושת ההזדהות עם החומר ותרם רבות ליצירת ביתנים קוהרנטים ומדוייקים קונספטואלית.

המרצים נותנים ביקורות. צילום: איתי שץ מודלים. צילום: איתי שץ
מודלים. צילום: איתי שץ

כחודש לאחר החזרה ממילאנו, בעודי מסכם את הסמסטר ואת חוויותי מהטיול, אני מתקשה לדמיין כיצד מילאנו נראית היום. מיד לאחר חזרתנו ארצה נודענו כי נגיף הקורונה התפשט בחלקים רבים באיטליה והכניס ערים רבות להסגר כללי, ובינן גם את בירת העיצוב. מרבית המקומות בהם ביקרנו במהלך הטיול עומדים היום עזובים ושוממים מאדם, בעוד שאיטליה מתמודדת עם בתי חולים בתפוסה מלאה, כלכלה מתרסקת ומספר מתים שנכון להיום עומד על כ-15 אלף בני אדם.

ה״טבע השבור״ היה ונשאר בעיני קונספט מרתק לעסוק בו בהקשר העיצובי, אך הוא עשוי להיות רלוונטי מתמיד בעתיד הקרוב. קשה לדמיין כיצד הנגיף ישפיע על המציאות העתידית שלנו, אך סביר להניח שבתור מעצבים, אנחנו נהווה חלק מהותי בהתמודדות איתו והעמקת ההבנה של האדם ויחסיו עם הטבע.

הגשה בטריאנלה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *