"סיור לימודי!", התעקשו ארנון ובועז להזכיר לנו גם הסמסטר. אבל יומיים בצפון, עם כל החברים, אוטובוס משלנו ולינה בקיבוץ פסטורלי עם פוייקה, זה מבחינתנו, עדיין, טיול שנתי.
שגיא שכטר, עיצוב תעשייתי
[/column] [column]במסגרת קורס "תהליכים וחומרים" בהנחיית ארנון שני ובועז קן-דרור, יוצאים הסטודנטים של שנה ב' מהמחלקה לעיצוב תעשייתי לסיור בן יומיים בין מפעלים. בסמסטר הקודם ביקרנו במפעלים בדרום הארץ, סמסטר הזה הצפָּנו, אל תחום הפלסטיקה.
אחרי עליה לאוטובוס בשעת בוקר מוקדמת ושעתיים של נמנום בנסיעת-פקקים צפונה, הגענו אל היעד הראשון שלנו: פלרם, מפעל שממוקם בקיבוץ רמת יוחנן ומייצר בעיקר לוחות פוליקרבונט. הסיור נפתח עם בייגלה ומים בחדר הישיבות וקצת שואו שיווקי בניסיון להפיח בנו רוח חיים אחרי הנסיעה. משם המשכנו לסטנלי וורקס, חברת כלי העבודה הגדולה, שערכו לנו סיור במפעל המרשים שלהם בכרמיאל. במפעל מייצרים בעיקר ארגזי כלים שמוכּרים לכולם. המפעל הפתיע בתקתוק וב"אמריקאיות" של העובדים לכל אורך פס הייצור של כל מוצר.
עוד מפעל כרמיאלי, אלביט מערכות – סאיקלון, הנקודה השלישית שלנו, עוסק בחומרים מרוכבים. חומר מרוכב, במקרה זה, הוא בעצם חומר סיבי (פיברגלס, סיבי פחמן) שמחוזק עם דבק כדי ליצור מעטפת גמישה, חזקה וקלה. המפעל הקטן, שיותר מזכיר רפּדייה אחרי כמה שוטים של אספרסו וסטרואידים, מואר היטב וכולם לבושים בחלוקים. העבודה איטית וקפדנית ולאט-לאט העובדים מייצרים כנפים למטוסים, גופי טיסה ושאר חלקים שמצריכים חוזק וקלות משקל. את היום הראשון של טיולנו סיימנו בלהבים, מפעל מרשים בגודלו שממוקם בנהריה. המפעל, כשמם כן, מייצר להבים, לטורבינות ומנועים. המפעל בעל שם עולמי ומייצר את הלהבים בעזרת עיבוד שבבי וכבישה. מכונות ענקיות, חום כבשנים וזרועות רובוטיות – תענוג.
בכל היום הראשון לטיול שלנו היה איסור כללי על צילום המפעלים. בקשה קצת מתסכלת, אבל מובנת. אנו חיים בעידן הגלובליזציה והתחרות הבינלאומית, והמפעלים מנסים לשמור בקנאות על הפיתוחים שלהם. את הלילה העברנו בקיבוץ גשר הזיו, ירוק בעיניים ופוייקה בבטן. צמחוני, טבעוני, וכשר. אם תהיתם.
[caption id="attachment_4539" align="aligncenter" width="500"]
בקבוקים בחברת לוג[/caption]
השכמנו קום לקראת היום השני של הסיור, וקיבלנו בשורות טובות, אפשר לצלם! המפעל הראשון שפקדנו הוא לוֹג, המתמחה בייצור מוצרי פלסטיק בשיטת הזרקה, ניפוח ומתיחה. ברגע שמזריקים לתוך התבנית את הפלסטיק המותך, עושים פוּוו, ואז גם מותחים אותו קצת כדי שיתקבל בקבוק ארוך, גמיש וחזק. קיבלנו חלוקים וכובעים וזכינו להציץ מקרוב אחר פסי הייצור הנגישים שמכינים בקבוקים למיץ, שוקו ותרופות.
[caption id="attachment_4552" align="aligncenter" width="500"]
גולן מוצרי פלסטיק[/caption]
המשכנו לעבר קיבוץ שער-הגולן, למפעל גולן מוצרי פלסטיק, ושזפנו את עינינו גלגלי ענק צבעוניים מלופפים בצינורות פלסטיק ארוכים-ארוכים שייצאו זה עתה מתוך מכונת זיגוג גדולה. הצינור יוצא חם וגמיש ועובר דרך אמבטיות קירור עד שמגיע לגלגל שלו. מפעל שחטא קצת בניחוח 'שכונה', ואפשר לנו הליכה פסטורלית בין סבכים של צינורות ובדיקה מקרוב-מאוד של מכונות, מה שתרם לנו להנאה, ללא ספק.
[caption id="attachment_4559" align="aligncenter" width="500"]
מפעל חופית[/caption]
חופית, היא לפעמים געגועים לנח"ל. שם המפעל אולי נשמע מוכר מהחופית המפורסמת של צה"ל, אותה צידנית מאסיבית וירוקה שהמפעל מייצר. גם את התרמוקנים, למי שזוכר/ת, וגם מערכות ביוב, ניקוז ומיכלי מים גדולים, כבדים ועמידים. המפעל הוותיק שוכן בקיבוץ כנרת, ומייצר מוצרי פלסטיק בטכנולוגיית רוטציה. לוקחים תבנית כבדה, שופכים לתוכה פלסטיק נוזלי ומתחילים לסובב את כל העסק כדי שיכסה כל חריץ וזיז.
[caption id="attachment_4561" align="aligncenter" width="500"]
משטח פוליאתילן מוקצף במפעל פלציב[/caption]
מפעלנו האחרון, פלציב. בקיבוץ עין-הנציב עומד לו מפעל הפלסטיק שמתמחה בייצור מוצרי פוליאתילן מוקצף. אחרי שהפלסטיק עובר גיזוז וקירור, נשאר לנו מוצר דמוי ספוג עם רמות קושי שונות. השם, גם כאן, נשמע אולי מוכר – מזרוני פלציב מהצבא היו חווית שינה מיוחדת בשטח. פרט למזרוני שטח, המפעל מייצר גם משחקים לילדים, חלקי רכב ושאר מוצרים אוורירים וכיפיים.
כמו בכל מפעל, במהלך הסיור שלנו, שאלנו לגבי שאריות. הרי זו הסיבה האמיתית לצאת לטיול. התבשרנו שלמרות שכיום הם משתמשים בכל השאריות שלהם לצורך מוצר חדש – מעין מזרון שאריות עבה ומוזר שנמכר בהצלחה באירופה – הם מסכימים שננבור באשפות המקום. סטודנטים לעיצוב לא בוחלים באמצעים והפחים רוקנו.
אחרי יומיים רווי פלסטיק ושאריות, התחלנו להדרים חזרה. ניתן לסכם ולומר שהטיול היה מלמד ומעמיק ולמרות כל סרטוני היוטיוב, שכל סטודנט/ית לעיצוב מוצא/ת את עצמו/ה צופה במחשב בשתיים לפנות בוקר בשביל לסיים סקיצות, קונספט או בריף עבור הסטודיו של הבוקר, עדיין אין כמו לראות את הדבר האמיתי מול העיניים ולגעת עם הידיים. אבל רק בפסולים… כי אחרת זה בלאגן.
[/column]
