טעויות העתיד וכיבוד קל

האמן גיא גולדשטיין יצר עולם תעשייתי, רועש, מנגן ומבדר שמציץ במבט נוסטלגי על היריד העולמי של שנות השלושים באמריקה.
אמיליו ולירוסו, עיצוב פנים

קהל מבקרים בפתיחת התערוכה בסמוך למיצב המרכזי

כותרת התערוכה המיוחדת הזו עוררה את הסקרנות שלי מראש. ציפיתי לקחת חלק במפגש המובטח בין שני מקורות ההשראה של האמן: היריד העולמי שנערך בניו יורק בשנת 1939 בנושא "עולם המחר", ותרבות מסיבות הקוקטייל שהתפתחה במקביל בארה"ב- אירועים אליהם מוזמנים מכרים ושכנים לחלוק משקה ומתאבנים ולהתפעל מטעמו הטוב של המארח. בערב הפתיחה בגלריית 'ארטפורט' בתל אביב, חוויתי מסע בזמן בו היוצר והאוצרת הציגו ואירחו את היצירות והקהל גם יחד.

את התערוכה "טעויות העתיד וכיבוד קל" יצר האמן גיא גולדשטיין, בוגר ויצ"ו ובצלאל, מוזיקאי ויוצר החי ופועל בתל אביב. את התערוכה אצרה ורדית גרוס. התערוכה מוצגת ב'ארטפורט', מיסודה של הקרן המשפחתית על-שם תד אריסון הפועלת לקידום וטיפוח האמנות העכשווית בישראל. המקום פועל להשמעת קולם של אמנים ואמניות במרחב הציבורי ולקידום הקשרים בין אמנות וחברה באמצעות כנסים, תערוכות, סדנאות מקצועיות לאמנים ותכניות רזידנסי (שהות אמן).

בתערוכה, שנוצרה בהשראת אירועי העבר, האמן מציג מרחב של עתיד מדומיין דרך אלמנטים שמציגים רגעים אוטופיים בהווה דיסטופי ואפשרויות לתיקון בתוך רצף מתמשך של טעויות. בתוך חלל גלריה רחב ידיים ניצב מיצב מסקרן ורב תכנים בשם "ראיתי את העתיד". כאן ניכרת ההתייחסות של האמן ליריד העולמי של 1939, שהציג חידושים והמצאות מכל רחבי העולם והציע למבקרים סיכות עליהן כתוב "I have seen the future". המיצב של גולדשטיין תחום בתוך מסגרת המדמה מסילת רכבת ומרוצפת בשורות של עיניים פקוחות וסגורות. המיצב מורכב מאלמנטים מגוונים ומריבוי של חלקים שונים ומשונים, רובם רדי מייד שעברו שכלול וחוברו באופן מדויק כך שאפשר לדמיין שהיו פעם חלקים של גוף אחד.

מומלץ להקיף את המיצב בקצב הסאונד המלווה, ולחוות את התנועתיות של האובייקטים. האמן מציג ומדגיש את האלמנטים מהעולם האישי שלו, כמו אנטנה של רדיו, חלקים של מיקרו חשמלי, מנועים חשמליים ועוד… כל אלו לקוחים מטכנולוגיה עכשווית, ודרך החיבורים הפכו לחלקים מהעתיד הלא רחוק: "יצורים" חדשים שמנטרלים את הפונקציות שלהם או מייצרים זהות חדשה. המיצב מלא באנטנות של רדיו, נורות מהבהבות, צילינדרים של מתכת, צופרים, חלקים אלקטרוניים שונים ומשונים משלל מכונות. בין החלקים אפשר למצוא רפרנסים ספציפיים למציאות ולקולנוע, כמו צלוחית זיתים ומיני נקניקיות שהפכו לצפלין!

מטרונום על סטנד, מתוך היצירה "לוח בקרה", בחלקה השני של התערוכה.

חלקה השני של התערוכה, "אמות המידה הטובה", מוצג בקומה התחתונה של הגלריה. אפשר להעביר שעות מהופנטים בין מרכיבי התזמורת הלא קונבנציונאלית שגולדשטיין יצר. שישה-עשר סטנדים לתווים שהפכו בעצמם לנגנים אלקטרוניים מגוונים: כל סטנד יוצר סאונד ייחודי משלו, ומלווה בדימוי גרפי שרומז לצופה על ההשראה. יחד, הסטנדים יוצרים דיסהרמוניה לצד הרמוניה מלאכותית של תנועות מכניות של אובייקטים יומיומיים.

בשונה ממרבית התערוכות שביקרתי בהן, זו מיוחדת בכך שהיא לא שקטה בכלל. היצירות מדברות לקהל הצופה והמאזין, מושכות את העין וגם את האוזן, ויוצרות הרמוניה מוזיקלית ייחודית. הסאונד של התערוכה נוצר ברובו מפעולה קינטית, טיק טק, קלנק ופלאק, טרן טרן טרן, צלצולי פעמון, רשרוש מניפה, נקישה במאפרה ועוד ועוד.

לא רק להסתכל אלא גם להקשיב

רגע לפני שהערב הסתיים, מחוגי התזמורת התחילו להישמע יותר ויותר ברורים. כל מעמד קיבל דמות בין צליל לצליל, נקישות ורשרוש, ניגון ומחוג של הזמן. לחצתי את ידו של האמן, הצגתי את עצמי, הקשבנו לתערוכה לכמה רגעים ושאלתי אותו מה עומד מאחורי היצירות המוצגות.
גולדשטיין דיבר על התקופה שכולנו חווינו בשנתיים האחרונות של המגפה, שהיוו סוג של צלילה לתוך עצמנו. הכל נעצר, וכך בתוך הפרק הזמן הזה של ההשהיה, עולם התערוכה שלו נברא כסוג של תהייה על משמעות החיים המודרנים, על הקדמה והטכנולוגיה, על העתיד שצפוי לנו, גם בניסיון ליצור תקווה חדשה, אחרת.

ערב הפתיחה של התערוכה היה חוויה בלתי נשכחת. האמן, האוצרת וצוות הגלריה היו מופלאים ואירחו באהבה את הנוכחים, והסבירו והתדיינו עם הקהל הסקרן. יצירתו המרשימה של גולדשטיין מילאה אותי בהשראה ועוררה אצלי מחשבות רבות, ואני ממליץ גם לכם ולכן לבקר ולחוות את התערוכה.