"זה סיור לימודי!", התעקשו ארנון שני ויוסי בן-ארוש להעיר לנו בכל פעם שאמרנו "טיול שנתי". אכן, יומיים של סיור במפעלים בדרום הארץ לא יסולאו בפז, אך בל נשכח את השקט, המרחק, היסח הדעת והרווחה שיש לסיור הרחק מהמכון להציע לנו.
שגיא שכטר, עיצוב תעשייתי
[/column] [column]פלסטיק לארוחת בוקר, קרמיקה בצהריים, זכוכית בערב
הסיור בן היומיים שלנו למפעלי הדרום החל בביקור במפעל הקיבוצי דולָב (של הקיבוצים דביר ולהב) מייצר מיכלי אחסון מפלסטיק (פוליאתילן מוקצף, ליתר דיוק). המפורסם שבקטלוג העשיר שלהם הוא מיכל הפלסטיק הירוק למיחזור. מכונות אדירות, רעש מכני ופלסטיק צבעוני, מה עוד יכולים סטודנטים לעיצוב תעשייתי לבקש? המפעל המצליח מתפאר באחת המכונות הגדולות בעולם להזרקת פלסטיק. בתהליך מוזרק פוליאתילן נוזלי עם חומר מקציף לתוך תבניות ענק ואחרי רגעים ספורים נגלה לעינינו מיכל דולב מוכר. חתמנו את הסיור במזכרת שקיבלנו מהמפעל במתנה, בצורת מיכלי דולב מיניאטוריים. עוד דרך לכבוש את לב המעצבים והמעצבות.
[caption id="attachment_2997" align="aligncenter" width="600"]
מבחר צבעוני של דולבים. צילום: שגיא שכטר[/caption]
מפעלנו הבא: חרסה. מפעל הקרמיקה המתועש היחידי בארץ שאחראי על חלק ניכר מהאסלות והכיורים המצויים בכל בית אב ואם. השנה התחלנו גם ליצור תבניות יחסית קטנות ואישיות ליציקה של חומרים קרמיים. אין ספק שהביקור בחרסה נתן נופך יותר "תעשייתי" לכל העסק הזה שנקרא קרמיקה: שורות על שורות של אסלות, כיורים וניאגרות, כבשני ענק וגלזורות עם רובוטים.
[caption id="attachment_2998" align="aligncenter" width="600"]
יציקות קרמיות ותבניות במפעל חרסה. צילום: שגיא שכטר[/caption]
את הסיור האחרון לאותו יום סיכמנו במפעל הזכוכית פניציה. השער החשמלי הכבד, המדבריות של ירוחם והשומר המבולבל בכניסה, עשו רושם שהגענו לבסיס צבאי ממוצע. אך ארנון התעקש שמצפה לנו תענוג טכנולוגי מרהיב.
בפניציה מיוצרים הבקבוקים שמהם שותים דברים טעימים ותוססים. עברנו ליד הררי זכוכית צבעונית ושבורה וזכינו לנפץ בקבוקים סוג ב' מבלי שהמבוגרים יכעסו עלינו. שיאו של הסיור בתנור זכוכית שמשפריץ מתוכו גושי לבּת-זכוכית לתוך תבניות, לוחץ, מחכה ומוציא בקבוק מוכּר ומאדים שמתקרר לאט-לאט על פס הייצור.
[caption id="attachment_2999" align="aligncenter" width="600"]
בקבוקי קולה מיד לאחר הוצאה מהתבנית במפעל פניציה. צילום: שגיא שכטר[/caption]
את סופו של היום הראשון חגגנו באכסניית שדה-בוקר, לשקיעתה של שמש סגלגלה ומדורה אדומה. סירי הפוייקה ביעבעו והמנגל עשה רעש צורב כזה של צצזזזזזזזז…. היה טעים, מחמם, משביע ומגבש.
ולקינוח… קצפת אקסטורזיה
בוקר יום שני. הצפּנה לכיוון זיקים, שזה בעצם קיבוץ ולא רק בסיס טירונות. ביקרנו במפעל פולירית. השם מרמז לנו על מין ממשפחת פולי, במקרה הזה – פוליאוריתן. מפעל נינוח ומשפחתי עם זרועות מכניות וצינורות ארוכים שמייצרים כיסויים וציפויים על מיני מוצרים.
משם לאי שם באזור התעשייה הצפוני של אשדוד, היכן שמסתתר לו המפעל חמת, בו התוודנו לתהליך המדוקדק של ייצור ברזים, כיורים ומקלחונים. החל מתבניות החול, יציקות הפּליז, הניקוי, הליטוש ועד לציפוי.
[caption id="attachment_3000" align="aligncenter" width="600"]
קיר מודלים במפעל חמת. צילום: שגיא שכטר[/caption]
התמוגגנו על ציפויי הכרום והכסף והמשכנו בסיורנו לכיוון סקופ. מחסן "ענק" (במונחים ארצישראליים) לאספקת מתכות, חומרי גלם ופלסטיק. הביקור במחסן לימד אותנו על עוד חוליה בשרשרת המזון המורכבת של עיצוב המוצר התעשייתי.
קינחנו בשרמר, מפעל אלומיניום שעובד בטכנולוגיית אקסטרוזיה. אקסטרוזיה לאלומיניום זה בעצם כמו זיגוג קצפת. מטיל מתכת ענק עובר דרך מספר דיזות עד שיוצא פרופיל אלומיניום בצורה המתוכננת.
חזרנו עם ערב חולונה, לסדנא, לשלייף ולרתכת, עייפים אך מרוצים. היה מלמד, מאיר-עיניים, מגבש ומחדש. תודה ליוסי, ארנון ולאה על הזמן, הפנאי והאנרגיה בתכנון הטיול, אממ הסיור. תודה!
[caption id="attachment_2992" align="aligncenter" width="600"]
שתי סילואטות מביטות אל האינסוף בשדה בוקר. צילום: שגיא שכטר[/caption]
[/column]
