יעקב אגם – מכיכר דיזנגוף ועד דנה אינטרנשיונל

על כביש מרכזי, במערב העיר ראשון לציון, ניצב מבנה מסקרן. אני חולפת על פניו לפחות פעם אחת בשבוע, אבל עד לפני כמה ימים לא ידעתי את שמו ומה מוצג בו. אני בטוחה שאני לא היחידה שתהתה מה מסתתר בתוך המבנה בעל העמודים הצבעוניים, אז הנה הפתרון לתעלומה.
יובל גולדשטיין, עיצוב פנים

מוזיאון אגם נחנך באוקטובר 2016 ומציג את פרי יצירתו של יעקב אגם, אותו אגם שיצר את "מים ואש" – המזרקה הצבעונית בכיכר דיזנגוף הישנה – ואת חזית מלון דן בתל אביב, הצבועה בצבעי הקשת.

יעקב אגם נולד בראשון לציון בשנת 1928. בילדותו למד ב"חדר", וכשהתבגר למד אמנות בבצלאל. לאחר מכן המשיך את לימודיו בציריך ומשם עבר לפריז, שם הוא מתגורר עד היום.
יצירותיו של אגם משתייכות לזרם האמנות הקינטית, שבה המרכיב המרכזי הוא תנועה והתפתחות של צורות בחלל במשך הזמן בַּמציאות או באופן מדומה.

המזרקה "מים ואש", שהוחזרה לכיכר המחודשת רק לאחרונה, נחנכה בשנת 1986 בכיכר דיזנגוף. אגם יצר פסל המורכב מחמישה גלגלים המתנשאים לגובה של תשעה מטרים. הפסל הוצב בתוך בריכת מים עגולה ובאמצעו הותקן מנגנון מכני להזזת הגלגלים. את שינויי התנועה במזרקה הסביר אגם כביטוי חזותי לרוח היהודית. במקור תוכננה המזרקה כך שתפעל ארבע פעמים ביום, למשך רבע שעה בכל פעם: הגלגלים מסתובבים, מוזיקה מתנגנת ברקע, זרנוקי מים בגבהים שונים מופעלים, ולהבת אש בוקעת ממרכזו של הגלגל העליון.

בדומה לצבעוניות המזרקה, ברחבת הכניסה במוזיאון אגם מפוזרים עמודים גבוהים במגוון צבעים וצורות, והחוויה מתחילה להתגבש עוד טרם הכניסה למוזיאון.

סיבוב עצמאי מקדים בין היצירות לפני ההדרכה מומלץ מאוד. הסתכלתי על המוצגים, הקפתי את אלו שנמצאים במרכז החדר, בחנתי גם את אלו הצמודים לקיר וניסיתי להיכנס לראש של אגם. כלל היצירות שופעות צבע בכמות שלא חשבתי שאפשר לשלב ביצירה אחת בצורה מוצלחת.

כשהתחיל הסיור והמדריכה התחילה לספר על המוצגים, נפתח לפני עולם חדש. מאחורי כל יצירה עומדת מחשבה עמוקה שבבסיסה הפעלת המבקר מולה. צפייה באותו מוצג מזוויות שונות יוצרת חוויה שונה, וחלק מהמוצגים אף זזים בעצמם. המראה הוא מרהיב ומעורר התלהבות. אי אפשר להתעלם מהתפעלות המבקרים בכל פעם שהם מבינים כיצד יש להתבונן ביצירה זו או אחרת.

הרגשתי שאני באמת מצליחה להבין איזו מין תחושה ניסה אגם להעביר באמצעות היצירה, ומה הוא עצמו הרגיש כשיצר אותה. בכל יצירה מושקעת מחשבה של גאון אמיתי שמצליח להוציא אל הפועל בצורה מושלמת רעיון מטורף.

ומה לגבי מבנה המוזיאון? כראוי לעבודותיו של אגם, המבנה שמכיל אותן אינו סטנדרטי. הכניסה עצמה מעוררת סקרנות, ובפתח האולם המרכזי היא מתחילה לקבל צורה. האולם גדול ועגול, התקרה גבוהה מאוד, ומתחתיה מוצבת קומה נוספת במרכז החלל, שכדי להגיע אליה יש לטפס על רמפה המקיפה חצי מהאולם ובנויה בשיפוע ניכר.
הרמפה מובילה אל חדר מרובע בעל תקרה המורכבת מקורות ברזל חשופות שמכתיבות את המראה המיוחד של החלל.

אחד המוצגים המפתיעים מבחינתי בחדר העליון הוא פסלון הזכייה שהעניקה דנה אינטרנשיונל לזוכת אירוויזיון 1999. הפסלון עשוי נחושת וזהב, מכיל בתוכו את עץ החיים, את המנורה בחלקו התחתון, מטבע באמצע וחנוכייה בחלק העליון. והוא כמובן זז.
הפסלון עשה היסטוריה בתרבות הפופ המקומית. כשדנה הרימה אותו, היא לא הייתה מודעת לכובד שלו, ולכן מעדה ונפלה לאחור. היא לא נפגעה, והקטע הזה הפך לזכור ביותר מהאירוע וקשר את שמו של אגם לאירוע תרבותי גדול נוסף.

ייחודו של הגשר שעליו עליתי לקומה העליונה הוא שהוא עצמו חלק מהיצירות במוזיאון. הוא בנוי כקשת פנורמית ועשוי כולו פסים תלת ממדיים. צידם האחד הוא בגוני שחור לבן וצידם האחר בצבע מתחלף. כשמתחילים לטפס על הגשר ונוצרת תזוזה, מתחילה החוויה. לאורך הטיפוס ילווה אותנו ממול כתם לבן. ככל שנתקדם, יזוז הכתם יחד איתנו, ובהמשך הוא יהפוך לצבעוני. אותו הקסם יפעל בגוני שחור לבן כשנרד בחזרה למטה.

תהליך התכנון והבנייה של המוזיאון היה מורכב. המוזיאון כולו בנוי על פי הצורות הבסיסיות עיגול, ריבוע ומשולש. אגם ידע בדיוק כיצד הוא רוצה שהמוזיאון ייבנה ולא ויתר על שום פרט, מאחר שלכל אלמנט יש משמעות ביצירתו. על הקושי והאתגר של מתכנן המוזיאון בתקופת הבנייה יעידו המבקרים כשיעלו לקומה העליונה ויחוו את השיפוע הגדול בזווית שאנחנו לא רגילים להיתקל בה.

העבודות האחרונות שיצר אגם ומוצגות במוזיאון הן עבודות דיגיטליות שמזמינות את המבקר לקחת חלק, לא רק בתנועה אלא באופן השתתפותי, בין אם הוא ילד שרואה בהן משחק ובין אם הוא אדם מבוגר שנהנה מחוויה חדשה. יחד איתי בסיור היו לא מעט פנסיונרים שהביעו התלהבות רבה ואפילו נשארו "לשחק" בעולם הדיגיטלי כשהקבוצה התקדמה הלאה.

היצירה שהרשימה אותי יותר מכול נקראת "קסם תזמור". מדובר בעבודה אחת הבנויה משילוב של שמונה יצירות המרכיבות צבעים וצורות. על הקיר מוצגים בזה אחר זה שמונה ציורים שטוחים. באמצע מוצגת יצירה תשיעית, תלת ממדית, המשלבת את כל שמונה היצירות האחרות. איך זה עובד? בכל פעם שעומדים מול אחד הציורים ומביטים לעבר התשיעית, אפשר לראות את אותה היצירה בתלת ממד. ברגע שנזוז לעבר היצירה הבאה ונסתכל לכיוון התשיעית, נראה הפעם את היצירה הבאה, וכן הלאה. מטורף לחשוב שמישהו הצליח ליישם אפקט כזה, שנשמע כמעט בלתי אפשרי.

יצירה נוספת, שהיא פשוטה כל כך ועם זאת חכמה ומיוחדת, נקראת "חלל כפול'. היצירה יוצרת אשליה של שני עיגולים מרחפים בחלל. מדובר במראה שאליה הוצמדו שני חצאי עיגולים לאורך, אחד בתוך האחר. במבט חזיתי נראה פס אחד צבעוני באמצע המראה. ברגע שנזוז הצידה ונביט עליו מהצד, יתגלו שני עיגולים צבעוניים בגדלים שונים המרחפים באוויר. הפשטות שמאחורי הדבר היא שריגשה אותי.