ד"ר דליה מנור, האוצרת של גלריה "ויטרינה" במכון הטכנולוגי חולון, מספרת על מאחורי הקלעים של התערוכות שאנחנו נהנים מהן לאורך השנה.
דניאל וולדמן, עיצוב פנים
ספרי לנו על עצמך.
אני חוקרת אמנות והיסטוריונית של אמנות בהכשרתי. יש לי דוקטורט מאוניברסיטת לונדון, ואני עוסקת באוצרות כבר 30 שנה. הייתי בלונדון הרבה שנים, עבדתי גם כאוצרת עצמאית וגם במוסדות להשכלה גבוהה. בארץ לימדתי ב-HIT תולדות האמנות ואמנות מודרנית. במשך כעשור כיהנתי כמנהלת ואוצרת הראשית של מוזיאון הנגב לאמנות בבאר שבע.
איך נבחרת תכנית התערוכות השנתית?
התוכנית נבחרת לפי כל מיני שיקולים שתלויים בתקציבים ובאפשרויות הקיימות. אני משתדלת להציג קודם כל תערוכות באיכות אמנותית ועיצובית גבוהה. אני בוחרת עבודות ותערוכות שקשורות באיזשהו מובן למכון או לפקולטה, דברים שמחברים בין עיצוב לאמנות. יש תערוכות שהן יותר בצד האמנות כמו התערוכה של רות אדלר. לעומת זאת התערוכה של חן תעוז היא יותר בפן העיצוב עם ממד פיסולי אמנותי.
בשנה שעברה פתחנו עם שתי תערוכות יחיד: התערוכה הראשונה הייתה של צביקה קנטור שעובד בפיסול קרטון, והשנייה הייתה של ניר הראל שהעבודות שלו דיגיטליות במקור, חלקן הודפסו וחלק הוצגו על מסכים כעבודות וידאו.
לוח התערוכות תלוי בלוח הזמנים של המכון, בחופשות, בתערוכות סטודנטים. הרבה פעמים יש שיתופי פעולה עם גורמים מבחוץ. למשל בפברואר תפתח תערוכה בשיתוף המכון האיטלקי.
בנוסף, מדי שנה אנחנו מפרסמים קול קורא לאמנים/ות ויוצרים/ות שרוצים להציג בגלריה, וזה אפיק נוסף לבחירת תערוכות. אחת התערוכות שמציגה כעת נבחרה ממש כך.
איזו משמעות יש מבחינתך לכך שהגלריה ממוקמת בפקולטה לעיצוב?
קודם כל אני משתדלת שבתערוכות יהיה עניין גם לסטודנטים/ות בפקולטה לעיצוב וגם למרצים/ות.
לפעמים מדובר בתערוכה היסטורית של עיצוב גרפי, לפעמים יש תערוכות אחרות. לדוגמא קיימנו תערוכת זיכרון לבועז טל, צלם שהיה מורה ותיק במחלקה והיה גם ראש הפקולטה ונפטר לפני כעשור.
אני מאמינה שכדאי לסטודנטים/ות לעיצוב להיחשף גם לאמנות ולא רק לעיצוב. דבר זה יכול הרבה פעמים להרחיב את טווח המחשבה על אובייקט מעבר לפונקציה מסוימת. המפגש עם אמנים/ות, יצירות אמנות וחומרים שונים יכול לתת המון השראה.
הערך המוסף שקיים במיקום הגלריה הוא ההזדמנות להיחשף ולהרחיב את הספקטרום של ההתעניינות הוויזואלית. אמנים הרבה פעמים חושבים אחרת ממעצבים. לאמנות אין יעד פונקציונלי מיידי. באמנות תופסים בצורה שונה את החומרים, החלל, הצבע.
הגלריה גם פתוחה לקהל הרחב, דבר שמאפשר לאנשים שמחוץ למכון להגיע ולהכיר את המקום.
מה תהליך החשיבה שלך לקראת בניית תערוכה?
התהליך משתנה מתערוכה לתערוכה. אם מדובר בתערוכת יחיד של אמנית שיש לה גוף עבודה רחב, כמו של רות אדלר למשל, מתחילים מלבחור את העבודות. אם אין גוף עבודות רחב, האמנים והיוצרים מתחילים לעבוד לקראת התערוכה.
כשיש גוף עבודה שאפשר לבחור מתוכו, אני בונה את העבודות שנבחרו ואת סדר התצוגה לפי קשרים פנימיים שאני מוצאת בין העבודות.
האם יש "חוקים" שלפיהם את נוהגת בבניית תערוכה?
לא הייתי אומרת שיש חוקים. תערוכה היא לא ספר או מאמר, היא אובייקט תלת מימדי שקשור לחלל. מאוד חשוב שהעבודות יוצגו בצורה שיוצרת קשר ביניהן, כך שהקשר מייצר עוד הבנה או עוד משמעות, שעבודה אחת תדגיש עבודה אחרת. נקודות התצפית חשובות גם כן, מה רואים ביחד ומה רואים אחד אחרי השני.
הטקסטים שנלווים לתערוכה מטרתם לספק נקודות אחיזה או מילות מפתח להבנת התערוכה.
דבר נוסף שאני חושבת עליו בבניית תערוכה הוא התנועה של האנשים בחלל. צריך לחשוב איך גורמים לאנשים להיכנס וללכת בחלל. אין חוקים נוקשים, יש הבנה של של תערוכה ושל קהל.
צריך לייצר נקודות עניין דינאמיות, למשל עם וידאו או עם תאורה.
דוגמה יפה לנקודת ציון דינאמית היא השולחן המוצב באמצע התערוכה של רות אדלר לצד העבודות שעשתה בשנות ה-80 וה-90. השולחן לא קשור ישירות למה שמוצג על הקירות אבל הוא נותן רפרנס לנקודה היסטורית מסויימת. הוא מתפקד כאובייקט בחלל שגורם לאנשים להסתובב סביבו, אלמנט שמייצר תנועה.
האם יש תערוכה שתוצג השנה שאת מצפה לה במיוחד?
ישנם עדיין סימני שאלה לגבי הרבה דברים, אך התערוכה הבאה תהיה מאוד מעניינת. היא כוללת שיתופי פעולה עם גורמים מחו"ל, אובייקטים מחו"ל, היסטוריה של עיצוב וגרפיקה. אני מצפה לזה בעניין, יש הרבה עבודה והתערוכה תהיה מעוצבת באופן חדש.
נדבר קצת על התערוכת שמוצגות כרגע. תוכלי לספר לנו על האמירה מאחורי התערוכות?
תמיד יש אמירה אבל לא תמיד אפשר לתרגם אותה למילים. בעולם ויזואלי יש ממד פתוח לפרשנויות. אני לא אוהבת לסכם בשני משפטים משהו תלת ממדי ורב חושי. אני תמיד מעדיפה שיבואו לראות ולא יקראו את מה שכתוב כי זו חוויה מאוד שונה.
בשתי התערוכות שמוצגות כרגע אפשר לראות גישה מיוחדת לחומר, משני כיוונים שונים. רות אדלר למדה עיצוב טקסטיל, ואחרי הלימודים בשנקר עבדה כמעצבת טקסטיל. היא עיצבה טקסטיל לבית חולים שניידר לילדים, סדינים למיטה ופיג'מות. היא יזמה את פרויקט "ליפטי", מותג חולצות עם ציורים שמאוד הצליח.
כיום תהליך העבודה שלה מתחיל עם בד שעליו היא עושה הרבה מניפולציות שונות כגון גזירה, הדבקה ועוד, עד ליצירת ציור רך עם חומריות מסויימת. הציורים על הבד הם מופשטים מצד אחד וגם מאוד קונקרטיים בגלל החומרים. אדלר עובדת עם חומרים מקומיים מתוך עיקרון, אם היא עובדת בארץ היא מביאה בדים מנחלת בנימין. אם היא עובדת בקנדה היא מביאה בדים משם וכנ"ל הוואי.
יש תמיד משהו מאוד מקומי בעבודות שלה. הצד של הצבע והחומרים עושה את העבודות שלה.
אצל חן תעוז זה הפוך, היא באה מעיצוב תעשייתי והולכת לכיוון של עבודת יד. בתערוכה תראו מנורות שעשויות מאריגים, פרי שיתוף פעולה עם אורגת מסורתית בשם זיוה אפשטיין.
חן מכניסה לתוך האריגים חוט מתכת וכך מתאפשר העיצוב של כל האובייקט.
מצד אחד היא עובדת בעבודת יד עם בניית גופי התאורה אשר יש אריגים בתוכם וכך יוצרת אובייקט פיסולי. מצד שני מוצגות עבודות מתכת שעשויות מנירוסטה מבריקה אשר להן אופי תעשייתי יותר.
אלו שתי אמניות עם הפרש שנים גדול ביניהן, וסגנון עבודה שונה. הקשר המיידי בין התערוכות הוא בחומרים – בעצם המפגש ביניהן כאן במכון, הקהל יכול לגלות ולהחליט בעצמו אם יש קשר נוסף בין שתי התערוכות.
מה את מאחלת לשנת הלימודים החדשה?
קודם כל שתהיה שנה נורמלית בלי מחלות ובלי גחמות.
שאפשר יהיה לחזור וללמוד כמו שצריך וברצינות.
שהשנה תהיה מעניינת, פורצת דרך ושאנשים יביאו רעיונות חדשים.
שיהיו בשורות טובות שיצאו מהפקולטה.
בשבוע הבא יתפרסם ראיון עם האמניות חן תעוז ורות אדלר שמציגות בתערוכות הנוכחיות בגלריה.
תערוכתה של חן תעוז מוצגת עד 12.1.23
תערוכתה של רות אדלר מוצגת עד 2.2.23
