"חלומות" הוא פרויקט תרומה עבור ילדים חולי סרטן. במהלך הפרויקט, כל ילד מהמחלקה האונקולוגית של בית החולים תל השומר הכין ציור. אותו ציור הפך לבובה שהודפסה במדפסת תלת ממד, על-ידי מגוון רחב של מעצבים שגויסו לטובת הפרויקט שבראשו עמדו דור כרמון ושותפתו הילה רוגוזיק.
שירן חרז, עיצוב פנים
[/column] [column]"אני והילה תמיד רצינו לראות איך אנחנו כמעצבים יכולים לתרום לקהילה, לתת מהידע והיכולות שלנו. פעם אחת, הילה הגיעה לסטודיו עם ציור שהבת שלה ציירה לעבודה בבית הספר, היא התבקשה לצייר ציור ולהכין בובה מהציור. ישר נפל לי האסימון שאנחנו יכולים לעשות את החיבור בינינו והסטודיו לבין ילדים".
דור כרמון הוא מעצב מוצר, בוגר המכון הטכנולוגי חולון HIT שסיים את לימודיו בשנת 2004. הוא התחיל לעבוד בחברת "טאגה" עיצוב ופיתוח ולאחר מכן עבד בתכנית המצטיינים של כתר פלסטיק "די ויז'ן", עבד במחזור הראשון במשך שנתיים והמשיך לעבוד בחברה עוד שמונה שנים והיה אחראי על העיצוב של הריהוט. בארבע שנים האחרונות כרמון פתח סטודיו שנותן שירותי עיצוב, יחד עם שותפתו הילה רוגוזיק ובימים האחרונים השניים עובדים על המותג שלהם, ומוציאים ליין של גופי תאורה, ריהוט ומוצרי לייף סטייל. במקביל לעבודה בסטודיו, כרמון מלמד במחלקה לעיצוב תעשייתי במכון.
[caption id="attachment_7517" align="aligncenter" width="750"]
האריה של רועי. צילום: יורם רשף[/caption]
מתי הבנת שעיצוב זה התחום שבו אתה רוצה לעסוק?
מאז שאני ילד מאוד קטן אני מצייר, תמיד התעסקתי באמנות. למדתי ציור וגרפיקה בתיכון לאמנויות ויצ"ו צרפת, והיה לי ברור שכשאהיה גדול אעסוק בתחום העיצוב והאמנות. אחרי שסיימתי את הצבא הכרתי את תחום העיצוב התעשייתי שנתן מענה לדברים שאני אוהב לעשות, לעצב מוצרים ולהתעסק עם טכנולוגיות, הסקרנות של הדברים הקטנים.
מה מניע אותך ומה הערכים שלך כשאתה מעצב מוצר?
כל פעם משהו אחר… סביבנו יש אינסוף השראות מכל מיני כיוונים ואי אפשר לדעת מאיפה יבוא הדבר הבא, זה יכול להיות פתאום משהו שאתה רואה בטלוויזיה או לראות משהו באוטו, פתאום להתחיל לקשקש צורות ואז נולד משהו חדש, זה כל הזמן קורה. זה גם מאוד תלוי אם זה מוצר עבור לקוח או מוצר שצריך להמציא, יש לי מוצרים שהם מוצרים תעשייתיים ויש לי מוצרים שאני מייצר אותם באופן אמנותי יותר.
[caption id="attachment_7519" align="aligncenter" width="750"]
החייזר של מייס. צילום: יורם רשף[/caption]
האם יש לך מחברת סקיצות שאתה לוקח איתך לכל מקום?
פעם הייתה לי מחברת, אבל היום אני כבר עובד עם חבילת דפי A4. אני מניח לידי חבילת דפים ועובד על סקיצות במשך ימים, מחברות פשוט נגמרות מהר מידי.
ספר לי קצת על "חלומות", איך הוא נולד?
אני והילה יזמנו והפקנו את הפרויקט, אני מניח שבלי הילה השותפה שלי זה לא היה קורה, רק ביחד יכולנו להרים דבר כזה. תמיד רצינו לראות איך אנחנו כמעצבים יכולים לתרום לקהילה, לתת מהידע והיכולות שלנו. יום אחד, הילה הגיעה לסטודיו עם ציור שהבת שלה ציירה עבור עבודה בבית הספר, היה עליהם לצייר ציור ולהכין ממנו בובה. הילה מיד נזכרה שיש לה שותף מעצב ואולי הוא יוכל לעזור לה לבנות את הבובה בתלת ממד במחשב ולהדפיס אותה.
כשהתחלתי באמת לעשות את זה, מיד נפל לי האסימון שאנחנו יכולים ליצור את החיבור בינינו והסטודיו לבין ילדים. הרבה זמן רצינו לעזור לילדים חולי סרטן ולעשות איתם פרויקט בשיתוף פעולה. הלכנו לבית החולים תל השומר, למחלקה האונקולוגית, דיברנו עם הילדים והסברנו להם מה אנחנו הולכים לעשות. בהתחלה הם לא כל כך הבינו מה אנחנו רוצים מהם, אז הכנו להם מצגות ולאט לאט הם התחילו להבין את הכוונות שלנו ואיך אנחנו מתחילים לעבוד. עבדנו על הפרויקט למעלה משנה, רצינו לצאת אתו מזמן אך חיכינו שיהיה מספיק בשל. אני חושב שמה שהכי מרגש עבורי היה שהילדים שמחו וזו הייתה המטרה.
[caption id="attachment_7522" align="aligncenter" width="750"]
התמנון של עדי. צילום: יורם רשף[/caption]
איך ומתי השותפות בינך לבין הילה התחילה?
את הילה הכרתי שהייתי בדי ויז'ן, בתכנית מצטיינים של כתר פלסטיק. הילה ניהלה את התכנית במשך שמונה שנים בהיותי שם, לאחר סיום עבודתי בכתר היה לי מאוד ברור שאני רוצה לפתוח סטודיו משלי ואז התקשרתי להילה שבאה מתחום העסקים, הארגון והניהול. היה לי ברור שאני רוצה לעבוד איתה, התקשרתי אליה ואמרתי לה שאני פותח את הסטודיו ושאני רוצה שהיא תעבוד איתי ושנעשה את זה ביחד. היא אמרה סבבה, אני יכולה לבוא לעזור לך שבוע שבועיים. אמרתי לה לא! אני רוצה שאת לא תשני בלילה בדיוק כמוני אחרת לא עשינו פה כלום (צחוק) ואז ישבנו, עשינו חוזה ופתחנו את הסטודיו.
[caption id="attachment_7516" align="aligncenter" width="750"]
דור מספר לילדים על הפרויקט[/caption]
כיצד הפרויקט התממש?
בהתחלה היינו צריכים לחפש ספונסר, הלכנו לחברת "סטרטסיס" – חברה של מדפסות תלת-ממד וחברת "סינרג'י", חברה שנותנת שירותי הדפסה. כשהלכנו אליהם והסברנו מה אנחנו רוצים הם מיד נרתמו למשימה. בשלב השני לקחנו שלושים מעצבי מוצר, מתוכם מעצבים בכירים ומעצבים צעירים. היה לנו חשוב לתת במה גם למעצבים צעירים. כולם נרתמו למשימה, עשינו כמה מפגשים והסברנו להם על המדפסות החדשות – היכולות שלהן, חומרים גמישים, צבעוניות ושקיפות.
הילה ואנוכי הכנו קובץ, העלנו אותו לגוגל דרייב, שמנו שם את כל הציורים של הילדים מבית החולים וכל אחד מהמעצבים בחר בלייב את הציור שהוא רוצה לעבוד עליו. תוך יום וחצי כל הציורים נתפסו, ומאוד התרגשתי מההיענות של המעצבים. היה יפה לראות שכל מעצב פירש אחרת לגמרי את הציורים, גם אם הייתי מביא את אותו ציור לכל המעצבים, היו מתקבלות שלושים עבודות שונות. כל הפרויקט היה בתרומה מלאה! מכרנו את הצעצועים שהתקבלו ביריד "צבע טרי" והכסף הועבר כתרומה למחלקה של בית החולים.
[caption id="attachment_7523" align="aligncenter" width="750"]
כלב הים של בן. צילום: יורם רשף[/caption]
האם היו מגבלות שנתקלת בהן בזמן הפרויקט?
הזמן! אף פעם אין מספיק זמן. הצגנו ביריד גם את פרויקט חלומות ופרויקט נוסף שלנו, עשינו הכול במקביל. אבל בסופו של דבר הכול עמד כמו שצריך.
מה הדבר שהכי ריגש אותך במהלך הפרויקט?
אני חושב שהמפגש עם הילדים, בסוף הפרויקט כל ילד קיבל את הבובה שהוא צייר וזה מאוד ריגש אותי.
[caption id="attachment_7518" align="aligncenter" width="750"]
הדוב של שמחה. צילום: יורם רשף[/caption]
ולסיום, איזה טיפ זהב תוכל לתת למעצב המתחיל?
לא לפתוח סטודיו ישר אחרי סיום הלימודים. צריך קודם לעבוד בסטודיו ולהבין איך עולם העיצוב עובד. זה לא תמיד נעים ולפעמים זה אפילו קשה, אבל אני חושב שרק ככה מקבלים את הכלים האמתיים. הכי חשוב זה כל הזמן לרצות ללמוד, כי תמיד יש מה ללמוד.
[/column]
