יום הנסיעה המיוחלת לסדנת התאורה Lights in Alingsas בשבדיה הגיע. דורית מלין, מרצה לעיצוב תאורה בפקולטה, שאירגנה את הנסיעה, מלמדת בארבע מוסדות אקדמיים, וכך יצא שהמשלחת הורכבה מ-15 סטודנטים לעיצוב פנים, אדריכלות, צילום ואומנות מ-HIT, בצלאל, אוניברסיטת אריאל והטכניון.
מאת גלעד וורוביוב, עיצוב פנים
[/column] [column]לאחר שתי טיסות וכ-11 שעות באוטובוס וברכבת, הגעתי ליעד: אולם למיומנויות אתלטיקה קלה ביישוב קטן בשם אלינגסאס, בן כ-25 אלף תושבים, 450 קילומטרים דרומה משטוקהולם, בירת שבדיה. שם פגשתי כמה חברים לקבוצה וסטודנטים נוספים מארצות שונות. רכשנו מזרונים מתנפחים ב-20 יורו(!) וישנו באולם ספורט, שכלל מטבח מרווח עם כל הציוד הנדרש, חדרי שירותים ומקלחות. בלילה השני, יום לפני תחילת הסדנא, נסענו כמה חבר'ה לעיר השנייה בגודלה במדינה, גוטנבורג. ביקרנו במוזיאון האמנות והעיצוב והסתובבנו בעיר וכשחזרנו גילינו שבאולם הספורט התקבצו עוד עשרות סטודנטים לאדריכלות ולעיצוב מכל רחבי העולם, ולכולם אותה מטרה – להאיר את העיר אלינגסאס.
מתחילים
במהלך היומיים הראשונים שמענו הרצאות של ארגוני מעצבים בשבדיה, של איגוד מעצבי תאורה, של קרן תרבות של אירופה, הרצאות של יצרני תאורה שהסבירו על טכנולוגיות תאורה מתקדמות ועוד. לאחר כל אלו הציגו בפנינו ראשי הצוותים, מעצבי תאורה בעלי שם בתחום, את הקונספטים שבחרו לפרוייקטים: חלל וכוכבים, חום ואהבה, מהפכה תעשייתית ועוד. משם המשכנו לסיור אתרים ברחבי העיר, בהם ייבנו מייצבי האור. כשהיום השלישי הגיע, כבר היינו עמוסי חוויות ורעיונות, ומוכנים להתחיל לעבוד. התחלקנו לקבוצות: כל סטודנט רשם את ראש הצוות העדיף עליו, מן העדיפות הגבוהה לנמוכה, ושובץ בהתאם.
[caption id="attachment_2136" align="aligncenter" width="600"]
הרצאות, צילום: עוז לוקאס[/caption]
עבודה בקבוצות
שובצתי בקבוצת שסימנתי במקום השני, אצל שני מעצבי תאורה איטלקים, רוברטו קורדיני ומרקו פלנדלה. יחד איתי שובצו עוד סטודנטים מישראל, משבדיה, מנורבגיה ומצ'כיה, ושלושה סטודנטים מקומיים לחשמל שטיפלו בהעברת כבלים, חיבורי חשמל, הגנה נגד מים ועוד. הקונספט של הצוות היה אווירה ים תיכונית, והמעצבים האיטלקים תכננו גם ריח ייחודי שיפוזר באתר.
[caption id="attachment_2154" align="aligncenter" width="600"]
רוברטו (משאל) ומרקו (מימין), צילום: פטריק האנר הלין[/caption]
במהלך היומיים ראשונים, בשעות האור, עסקנו בפיתוח הקונספט ובהגדרת החוויה שאנחנו רוצים ליצור, למדנו על אפשרויות התאורה שעומדות בפנינו, גיבשנו תוכנית עבודה וקבענו תוכנית הצבת ציוד. אבל עיקר העבודה הייתה לאחר רדת החשיכה. בין 10 ל-1 בלילה, ולפעמים מאוחר יותר, הארנו עצים, שיחים ונהר, בדקנו צורניות של אור ופילטרים שונים. ביום השלישי גיבשנו תוכנית עבודה סופית, הכנו מצגת, ושני חברים מהצוות הציגו בפני ראש העיר ושאר הקבוצות.
[caption id="attachment_2151" align="aligncenter" width="600"]
סקיצות במשרד, צילום: גלעד וורוביוב[/caption]
בימים הבאים הצבנו פנסי תאורה ברחבי השטח. האתגר היה להחביא את הגופים כך שלא יראו את מקור האור. אנשי סאונד התקינו מוזיקה שהולחנה במיוחד בהתאם לקונספט, טכנאיי תאורה תכננו את סדר הדלקת הגופים, את עוצמות האור ותיאמו את המוזיקה, ואנחנו שילבנו אביזרים שונים להעשרת האווירה הים תיכונית והפעלנו מכונת עשן ש"תדלקנו" בריחות המיוחדים. המכונה פיזרה ריח עם מעט עשן.
[caption id="attachment_2134" align="aligncenter" width="600"] אני בחליפת עבודה, צילום -פטריק האנר הלין[/caption]
הפתיחה החגיגית
בבוקר הפתיחה נערכה מסיבת עיתונאים, הצוותים הציגו את הקונספטים וענו על שאלות של עיתונאים ובערב נערכה הפתיחה החגיגית. מאות תושבי העיר – חלקם הצטרפו ויצרו בבתיהם בובות מוארות – הגיעו לאולם הכנסים להשתתף בטקס חגיגי ופסטיבל האור Lights in Alingsas יצא לדרך תרתי משמע, עם צעדה של מאות אנשים באתרי המייצבים האור קוליים.
[caption id="attachment_2138" align="aligncenter" width="600"]
מייצב אווירה ים תיכונית, צילום: פטריק האנר הלין[/caption]
לסיכום
Lights in Alingsas הוא בין פסטיבלי האור הראשונים שנערכו באירופה. אחוזי התיירות עולים בצורה משמעותית במהלך תקופת הפסטיבל בעיר הקטנה. השנה, תוך חודש ימים, ביקרו בפסטיבל כ-90 אלף איש. לא פעם שמעתי את תושבי העיר השמחים מודים לנו שסוף סוף הגענו להאיר את העיר.
[caption id="attachment_2135" align="aligncenter" width="600"]
בובות מוארות שעיצבו מקומיים, צילום: פטריק האנר הלין[/caption]
עברו עלי שבעה ימים לא קלים אבל בשורה התחתונה חוויתי חוויה נהדרת. הכרתי חברים מעשר מדינות, למדתי קצת על המנטאליות השבדית, זכיתי לעבוד עם מעצבים מעולים וציוד מקצועי, באולם האתלטיקה קפצתי אל תוך בריכת ספוגים ועל טרמפולינה ענקית, חוויתי קור של חמש מעלות בחודש ספטמבר וסידרתי פנסים בשתיים בלילה תוך כדי גשם חזק ונהנתי. מאוד. במבט לאחור נישאר רק זיכרון וניסיון, בשביל זה אנחנו חיים, לא? 🙂
[caption id="attachment_2149" align="aligncenter" width="600"]
סטודנטים מרוצים, צילום: פטריק האנר הלין[/caption]
[/column]
