עכשיו קוראים
ליידי בוס

ליידי בוס

בתוך מבנה יפה וישן ביפו העתיקה שוכן ״צלטנר בית מלאכה״: הוצאת ספרים בוטיקית שכל ספר נבחר בה בקפידה ובדקדקנות. ישבנו לראיון עם דורית צלטנר, המייסדת והבעלים של ההוצאה, לשיחה על בניית עסק, חזון והשראה.
מור פרידמן, תקשורת חזותית

גילוי נאות: את דורית אני מכירה מינקות: היא חברה של אמא שלי עוד מימי התיכון באשדוד. דורית היא אישה חזקה דעתנית ונמרצת שהקימה בכוחות עצמה את ״צלטנר בית מלאכה״: הוצאת ספרים בוטיקית שכל ספר נבחר בה בקפידה ובדקדקנות. בית המלאכה נמצא בשוק היווני ביפו בתוך מבנה עתיק ויפה בן כמה מאות שנים. כשנכנסים פנימה נבלעים לעולם שלם של השראה ויצירה. על קירות החלל תלויים איורים, שרשראות של עלים מיובשים ותמונות מיוחדות לצד רהיטי וינטג׳ מטריפים ומדפי ספרים ועליהם מבחר ספרים מסקרנים. 

סביבת עבודה צבעונית ומיוחדת

דורית, ספרי לי איך נולד הרעיון להוצאת ספרים שהיא בית מלאכה.

אקח אותך לעבר, למקום ולזמן שההוצאה צמחה ממנו. יחד עם הילדים הצעירים שלי והאהבה הגדולה שלהם לסיפורים, שם נולד הרעיון. התחלנו בחלל מאוד קטן ואינטימי במרתף הבית שלי, עם החיבור הזה שבין ילדים, בית ועבודה. החלום היה באמת שיהיה לנו חלל שלנו, מקום שיהיה שוקק חיים ושתהיה בו עשייה מתמדת ויבקרו בו הרבה ילדים. מהיום שההוצאה הוקמה, הדגש היה לנסות לנתב את העשייה והיצירה למחוזות חדשים שרואים מנגד את הקורא הצעיר תוך שילוב תעסוקה של אוכלוסיות מיוחדות. 

לעיתים, האהבה לאמנות, ליצירה ולנייר הוציאה את הסיפור מהפורמט של ספר מודפס. אני זוכרת את עצמי בתקופה מסוימת גם מדפיסה על חולצות, על שמיכות לתינוקות. בית מלאכה יוצא מהגבולות של הוצאת ספרים במובן הרגיל של המילה. כי כל דבר שנמכר פה נעשה פה. אמנם הספרים לא מודפסים פה, אבל אנחנו מביאות לכאן את כל שאריות הנייר של הדפוס, כל דבר שנשאר על הרצפה, כל דבר שנזרק, אנחנו מפשפשות ואוספות גלילים של מדפסות. אנחנו לא מחלקות שקיות. השקיות שלנו מיוצרות על ידי אוכלוסיות מיוחדות ולכן, כתמיכה, אנחנו מציעות למבקרים לרכוש שקית או פשוט לעטוף בנייר ממוחזר.

סדרת הספרים ‘קטנות גדולות’

מה מייחד את ההוצאה?

ההוצאה מתמחה בספרות ילדים בלבד, להבדיל מרוב ההוצאות אחרות שמוציאים לאור גם ספרות מבוגרים, פרוזה, אומנות, בישול וכו. כותבים/ות מגישים כתבי יד ואנחנו (כל צוות הסטודיו) מחליטות מה מתאים לנו, אנחנו מקריאות את זה לעצמנו, לילדים שלנו. אנחנו  מתיידדות עם הטקסט וכשממש מתאהבות ורק כשאנחנו שם, מתחיל תהליך היצירה. הצלחה של ההוצאה לאור היא הגשמת החזון והערכים אותנו באנו לקדם. קהל הקוראים לא בהכרח יאהב את מה שאנחנו מוציאות לאור, אבל אנחנו מתמידות בדרך. בסופו של דבר מתגבש קהל קוראים שמעריך את תשומת הלב ומתחבר לחזון ולתכנים.

עלים מיובשים תלויים מהתקרה

מאיפה את שואבת השראה ליצירה?

הסיפורים שלנו הם סיפורי חיים. בשנים האחרונות יצרנו את סדרת הספרים “הישראליות”, המציגה לקוראים דמויות ישראליות מראשית היווסדה של המדינה. אנחנו מתרגשות לפרסם בכל פעם דמות אחרת שמספרת לנו, לצד חיי הגיבורה, גם את חיי הישוב בתחילת דרכו.

פינה בבית המלאכה

האם יש לך אידיאולוגיה מסוימת בבחירת הספרים אותם את בוחרת להוציא?

אין רשימה מסודרת. אבל החזון של האידיאולוגיה של צלטנר מובהקת ובולטת. אנחנו מתרגשות מסיפורים שמלמדים אותנו שיעור באמונה ברוח האדם. בכל שנה אנחנו בוחרות נושא. ההתמחות שלנו השנה היא בפיתוח ספרות ילדים ברוח הסופרולוגיה, חינוך לקשיבות סביבתית ופרמקלצ׳ר.

הספרים על המדף מזמינים לגשת

על מה את עובדת בימים אלו?

כרגע אנחנו עובדות על מספר פרויקטים מגוונים. השתתפנו בפרויקט של שבוע האיור שקראנו לו בארץ אהבתי, בו הצגנו איורים של שמורות טבע ואזורים שונים ברחבי הארץ, בהן רצינו להצביע על תופעות מיוחדות, על קושי. למשל, רצינו לספר לילדים על תחנת טיבוע של ציפורים באגמון החולה ועל חולות ניצנים, על ליווי הבקועים לים. השנה אנחנו עובדות על פרויקט איור של גינות קהילתיות ברחבי הארץ כשהמטרה היא עידוד גינון במרחב הקהילתי והעלאת מודעות לחדוות השתילה ואכילת ירקות. יש לנו גינה קהילתית בראש פינה, בתל אביב וגם גינה קהילתית אתיופית שממוקמת בסמוך למרכז קליטה בבאר שבע ובעצם מי שמטפל בה הם העולים החדשים שבאים מאתיופיה. השאיפה היא שעד שבוע האיור יהיו לנו מספיק כרזות של גינות קהילתיות, כשכל גינה תציג נוף מקומי אחר וייחודי. 

מה עם הכתבה הזו?

מה החלום שלך להמשך הקריירה?

יש לי המון חלומות. קודם כל אני חולמת שיום אחד בית המלאכה יהיה ממוקם בתוך שדה רחב ידיים עם גידולי שדה. שהסטודיו ישב בלב הגינה במרחב פתוח ואנחנו ממש נגדל ונלמד ילדים לאהוב ירקות מגיל צעיר, ונלמד הורים לאהוב לשתול ולהשתמש בגידולים שיגדלו. יש לנו היום גינה עירונית אבל היא מאוד קטנה. אולי יום אחד נתקדם למשהו יותר רציני. שם הלב שלי. מו״לות וגינון. בקרוב יראה אור ספר שנקרא ״האנטומיה של הטבע״ שסוקר חיות, ציפורים, ימות, נחלים. השאיפה היא להוציא לאור כמה שיותר ספרי טבע ולהמשיך להביא סיפורים של נשים, אישים ומקומות. יש משהו בסיפורים אישיים כמו הסדרה המצליחה “קטנות גדולות” שהולך מעבר לסיפורה של הדמות ונותן סיפור מוחשי של “מה היא גזענות?” או “מה קרה בשואה?”, תוך שימת לב לערכים אותם אנחנו בוחרות להטמיע.

ניהול נשי

יש לך טיפ עבור נשים צעירות שרוצות להגשים את עצמן?

לשוטט. זה חשוב לחוות. להיות לבד, עם עצמך. לפגוש אנשים ותרבויות, להתחכך, לעצב את עצמך, לדעת מה את אוהבת, מה משמח אותך. דרך העשייה את מכוונת את עצמך לאני מאמין שלך. לנוף הפרטי שלך. אלו משקפיים שהם שלך ודרכם את רואה את העולם שאת אוהבת, וכשאת אוהבת את מה שאת עושה את רוצה גם לחלוק את זה עם אחרים. את הספר הראשון שהוצאתי לאור הוצאתי כאמא צעירה לילדים, בוגרת הפקולטה למשפטים. החלטתי על כיוון הקניין הרוחני כי רציתי שכל ילד ישראלי יכיר את הספר הגאוני “כולם עושים קקי” מאת טארו גומי.

פוסטרים עם איורים מפרויקטים קודמים

מוזמנות ומוזמנים להגיע לבית המלאכה שנמצא ברחוב הגימנסיה העברית 8, יפו, להתרשם מהספרים המופלאים, מההדפסים ומהאווירה הקסומה ואפילו להנות מתה צמחים מרענן.

כל התמונות בכתבה צולמו על-ידי מור פרידמן.

[/columns_row]
תגובות

כיתבו תגובה

Your email address will not be published.