הטכנולוגיה בתחומי העיצוב מתקדמת בקצב מסחרר. המשימה שלנו כמעצבים וכאנשים יוצרים היא להיות חלק ממנה ולא להישאר מאחור. התכנית החדשה לתואר שני בעיצוב לסביבה טכנולוגית סוללת את הדרך לשם. ראיון עם ראש התכנית, פרופ' חנן קמינסקי.
עדי קדוש, עיצוב פנים
שלום פרופ' קמינסקי, ספר לנו קצת על עצמך.
אני עושה קולנוע ואנימציה הרבה שנים. בוגר בצלאל ובעל תואר שני בתקשורת חזותית מ-RIJKSAKADEMIE אמסטרדם. למכון הגעתי לפני ארבע שנים, בהתחלה כראש התכנית לעיצוב משולב והיום כראש התכנית החדשה לתואר שני בעיצוב לסביבה טכנולוגית. לפני זה לימדתי בבצלאל במשך 21 שנה והקמתי שם את מסלול האנימציה.
בין הפרויקטים שיצרתי אפשר לציין את הדור הראשון של רחוב סומסום. הסרט האחרון שיצרתי נקרא "אגדת המלך שלמה", עליו עבדתי יחד עם בוגרים שלימדתי באקדמיה. הסרט ממוחשב מתחילתו ועד סופו, אין בו פיסת נייר אחת לעומת הסרט הראשון שלי שהיה כולו ידני. בתור יוצרים, קריטי להתקדם ביחד עם העולם, וזה בדיוק מה שהתוכנית החדשה לעיצוב בסביבה טכנולוגית באה ללמד אותנו.
במה שונה התואר החדש מהתואר הקודם שהוצע בעיצוב משולב?
חידדנו את נושא הטכנולוגיה. בסיס העיצוב עדיין דומה. התוכנית הקודמת היא מלפני 15 שנה, הורדנו אבק וחידשנו אותה כך שתתאים למציאות של היום בעידן הטכנולוגי.
אילו קורסים ילמדו בתכנית החדשה?
התואר הזה מיועד קודם כל לאנשים סקרנים שרוצים לגלות את עולם הטכנולוגיה ביחד עם עיצוב. התוכנית משלבת עיצוב אסטרטגי וטכנולוגיות חדשות, ומרבית הלמידה בה תהיה מבוססת על פרויקטים של צוותים מגוונים ובהנחיית מרצים שמגיעים מתחומים שונים.
בתכנית יש כמה קורסים עיקריים: מתודולוגיה ועיצוב ליבה, שכוללות שתי מעבדות. מעבדה אחת עוסקת בעיצוב ספקולטיבי, והיא מיועדת להקנות לסטודנטים מתודולוגיות של חדשנות בעיצוב לסביבות טכנולוגיות ותתמקד בפתיחות מחשבתית. המעבדה השנייה תיגע יותר במציאות קיימת ובצרכים אמיתיים. היא תתקיים בשיתוף עם התעשייה ועם גופים אזרחיים, כדי לאפשר אינטראקציה מעשית והתמודדות בשטח. יש גם קורסים על יזמות וניהול חדשנות, מבוא למורכבות, סמינר חקר ועיצוב, עבודה עם אלגוריתמים, עיצוב לסביבת מציאות מדומה, אקולוגיה, תרבות דיגיטלית ועוד ועוד.
תוכל לשתף אותנו בפרויקטים קודמים שרלוונטיים לתכנית?
The Hidden structure: פרויקט הגמר של שגית אלקובי פישמן, חושף בעזרת דימויים את מבנה הספירה הציבורית ברשתות חברתיות מקוונות (The hidden structure of the public sphere in online social networks).
השמש הצהובה היא רשת חברתית, הרצועות הכחולות (הדימוי בראש הכתבה) הן מבנה נסתר שהוא תוצר של פרסונליזציה אלגוריתמית ברשת החברתית.
באופן מטאפורי אפשר לומר שהאינטראקציה ברשת חברתית תחת פרסונליזציה היא מוגבלת לרצועה strip ולא לספירה sphere, מבנה המרחב התקשורתי אינו כמו שמש עגולה שמאירה לכל עבר אלא כמו מסדרון ארוך שבקצוות שלו נמצאים משתמשים שהם חברים.
ARBC: פרויקט הגמר של שחר ויטונסקי, שפיתח משקפיים לילדים הסובלים מדיסלקציה, ARBC.
המועמדים חייבים להגיע מתחום העיצוב?
לא. להיפך. זה הרעיון של התואר, לשלב אנשי כלכלה, הנדסה, חברה. שיטת העבודה היא בצוותים – נשאלת שאלה וצריך למצוא לה פתרון כולל, אסטרטגי.
למשל בנושא של עיצוב שירות, הסטודנטים הולכים לבית חולים למחלקת מיון ושואלים שאלות: איך מעצבים את החלל? איך מקבלים את האנשים? איך מעצבים את הסימנים? איך מעצבים לרופאה כיסא במיוחד שיהיה בגובה העיניים של המטופלים? לכל דבר יש פתרונות יצירתיים וזו בעצם המהות של התוכנית שלנו, לשלב בין כמה תחומים יחד: כלכלה, חינוך, חברה, מחקר.
היות שהמועמדים שלנו הם אנשים עם ותק וניסיון בשלל תחומים, יש לנו גם הרבה פתיחות וגמישות בתכנית. אם מישהו מהסטודנטים אומר לי שהוא רוצה למשל לעשות מיזם עם חברת סטארט-אפ כזו או אחרת, או פרויקט שמערב עשייה בחו"ל, הוא יוכל להגיש לי בקשה מנומקת וזה יוכל להכנס לתכנית הלימודים.
התואר שם דגש גדול על המפגש בין עיצוב וטכנולוגיה. איך לתפיסתך משפיעה הטכנולוגיה על עולם העיצוב?
מראשית דרכו התפתח העיצוב ביחד עם הטכנולוגיה. היום אנחנו בתחילתה של מהפכה שבה העיצוב הוא הגורם המהותי שמגדיר מחדש את הקשר בין טכנולוגיה, סביבה ואדם.
האם המעבר לטכנולוגיה שינה לך משהו בתפיסה כיוצר?
זה לא שהמחשב נותן לי תשובות. מאז שיש את התוכנות הדיגיטליות יותר קל, ולכן אני חושב שהמגבלה היא המוח, צריך להכות במחשב, הוא יכול הכל. בסופו של דבר, צריך להתחיל מחוץ לטכנולוגיה. אני מתחיל בנייר, המחשב הוא רק כלי העזר שלי.
אני ממש חוויתי את המעבר בין אנלוגי לדיגיטלי, גם בקולנוע, בהתחלה עשיתי סרטים על פילם, היום אני עובד מה שנקרא על אפס נייר.
איך התהליך עבד בעבר?
פעם התהליך היה הרבה יותר מסורבל וקשה, עלה הרבה, והצריך הרבה מאוד אנשים ועבודת ידיים.
את הסרט הראשון שלי סיימתי בשנת 1995. במצטבר עבדו עליו סביב 500 אנשים. בסוף כשאת רואה את הקרדיטים – זה הזוי.
על הסרט האחרון שעשיתי עבדו בסביבות 150-200 אנשים. זה הבדל משמעותי, בעיקר כלכלי, וגם יש יותר מקום לפן היצירתי כי את העבודות ה"שחורות" המחשב עושה והוא גם עושה את זה יותר טוב ויותר מהר. זה יתרון מאוד גדול לעולם שלנו.
לגישתך, עבודה בסביבה טכנולוגית יכולה לשפר את היכולות שלנו כמעצבים וכיוצרים?
עד שנת 1995 לא ידעתי מה זה מחשב. שמעתי שמתחילים לעבוד עם תוכנות אנימציה, הלכתי לאיזה פסטיבל שהתקיים באותה תקופה והראו לי שם איך זה עובד.
באותו רגע אמרתי שאת הסרט הבא אני עושה עם מחשב. לא היה לי שום מושג איך זה עובד.
כשחזרתי לארץ הבנים שלי הסבירו לי מה זה ווינדוס ואיך הכל עובד וככה זה התחיל בעצם. מאז, בכל פעם שיש משהו חדש ברמה הטכנולוגית אני משתמש בו בשביל הסרטים.
בסרט הבא שאני חושב לעשות אני מתכוון להשתמש ב-AI (אינטליגנציה מלאכותית) ואולי גם ב-VR (מציאות מדומה). אני עוד לא יודע איך, כמו בכל הדברים האחרים, אבל אני אלמד. אני לומד המון בסדנאות של המכון. אני מאמין שכל מעצב צריך לדעת להתחדש.
מבלי לשים לב, הרבה מעצבים נשארים באיזור הנוחות בתחום של טכנולוגיה, עיצוב ויצירה. אני חושב שהמעצב הוא גם איש יוצר ואני יוצר בעזרת הטכנולוגיה.
לפרטים אודות תכנית הלימודים החדשה:
כיתבו אל: hkaminski@gmail.com
קישור לאתר של חנן: https://www.hanankaminski.com/bio
