במסגרת פרויקט Fixperts, שני סטודנטים לעיצוב תעשייתי במכון יצרו מוצר פשוט וזמין לפתיחת דלתות עבור בעלי מוגבלויות. מירב אשריאן מספרת על תהליך העבודה שלה ושל ברקאי דגן, ועל ההצלחה לה זכה התוצר המבריק שלהם.
מירב אשריאן, עיצוב תעשייתי
[/column] [column]לינק לוידאו: Ezopen צילום: שגיא שכטר.
Fixperts (פיקספרטס, או "מומחי תיקון") היא תכנית שמתקיימת בתשע-עשרה מדינות ברחבי העולם, ומטרתה ליצור שיתופי פעולה בין סטודנטים לעיצוב ואנשים עם מוגבלויות. הסטודנטים רותמים את יכולותיהם ליצירת פתרונות שימושיים לבעיות שמתלוות למוגבלות פיזית או מנטלית כלשהי. בדרך כלל מדובר בפעולות היומיומיות ביותר כמו גריבת גרביים, איסוף השיער בגומיה או פתיחת הארנק בעת תשלום. לברקאי דגן ולי הזדמן לעבוד בשיתוף פעולה עם בית-הספר "עוז" בחולון.
מדובר בבית-ספר לחינוך מיוחד, המיועד לתלמידים עם לקות התפתחותית בינונית עד קשה. כשהגענו למקום, התרגשנו לראות את התקשורת בין צוות ביה"ס לבין התלמידים ואת היחס מלא החמלה שמאפשר את קידום התלמידים. המציאות ב"עוז" היא של עידוד אינסופי, מתמשך ורציף: מביצוע פעולה בסיסית כמו אכילה ועד פעולה מעצבת אישיות כמו אפשרות הבחירה כאחריות אישית. התקשורת של אנשי הצוות עם התלמידים איננה קונבנציונאלית, וברוב המקרים נעשית בעזרים חלופיים ותוך סבלנות רבה.
תרשים של המוצר EZopen. צילום: מירב אשריאן.[/caption]
כל זוג סטודנטים צוות לתלמיד ולמלווה שלו או שלה. אנחנו צוותנו למעיין טהר סליט, מרפאה בעיסוק, ולינון, ילד מקסים וחייכן בן 14 אשר מתנייד ברחבי ביה"ס בכיסא גלגלים. ינון הוא ילד עצמאי יחסית, ובמהרה נוכחנו שהעצמאות הזו היא תוצאה של תהליך לימודי שנמשך כשנתיים, וליווי מקצועי וחסר פשרות מצד מעיין וצוות ביה"ס.
אחת הבעיות שינון מתמודד איתן הוא הקושי לפתוח דלתות, וכל מה שנובע מזה: חוסר עצמאות בכניסה ויציאה מכל מבנה שהוא, בין השאר כיתות בית הספר. התושיה והרצון העז של ינון להיות עצמאי גרמו לנו להבין את חשיבות האתגר שהוצב לנו: לעזור לו להיות נייד בעצמו. כשבחנו את האפשרויות שעמדו לפנינו, ניסינו לשים את עצמנו בנעליו. איך זה לשבת בכיסא גלגלים מול דלת סגורה ולפתוח אותה? בשביל למצוא את הפתרון היה צריך לראות את הסיטואציה מהעיניים של ינון. איך הוא מרגיש וחווה את העולם?
[caption id="attachment_9111" align="aligncenter" width="750"]
האביזר מותקן על הדלת. צילום: שגיא שכטר.[/caption]
בחנו את הפתרונות הקיימים לצורך הזה. ביניהם היו פתרונות טכנולוגיים שדרשו להחליף את הדלתות הקיימות. אנחנו רצינו למצוא פתרון זמין ומותאם-אישית, כזה שניתן לבצע בעלות כספית נמוכה ושיהיה נגיש לכל אחת ואחת. בהתחלה חשבנו על ידית מאורכת שתתחבר לדלתות הקיימות, וינון יוכל להשתמש בה בעת הצורך. חשבנו על צורת חיבור לדלת מתוך הפעולה שאנחנו מכירים – לתפוס ידית ולמשוך. בנינו כמה דגמים וביקרנו בביה"ס כדי לראות מה תהיה התגובה של ינון. האם הוא יבין את השימוש של הידית ברמה הקוגניטיבית? ומהפן הפיזי, האם יצליח לפתוח את הדלת באמצעותה?
מרכיבים פשוטים, זולים וזמינים. צילום: מירב אשריאן.[/caption]
ידענו שתהיה עקומת למידה, ואכן, הידית לא סייעה לינון להצליח בפעולה והדלת נותרה סגורה. חזרנו לסדנה לפיתוח נוסף. נדרשה מחשבה נוספת, והפעם התבוננו על הסיטואציה בכללותה. הסתכלנו על הדלת מזווית אחרת, הרמנו את הראש קצת למעלה ואז הבנו שיש עוד דרך. חשבנו על סכמת-פעולה פשוטה: משיכה של חבל תמשוך את הדלת מלמעלה. החבל יעבור בגלגלת בדרכו למטה. כך, משיכה או שתיים תגרום לדלת להיפתח. בנינו דגם ראשוני מחומרים זמינים. חזרנו שוב אל ינון, שהתרגש כמו בכל פעם לפגוש אותנו. אלתרנו במקום חיבור לדלת, החזקנו את החבל על הקיר וינון משך. הוא הצליח להבין את הפעולה שעליו לעשות כדי לפתוח את הדלת ומעל לכל- הדלת החלה להיפתח. שמחנו והתרגשנו מההצלחה המסתמנת, וכך גם ינון ומעיין. הבנו שאנחנו בדרך הנכונה.
[caption id="attachment_9116" align="aligncenter" width="750"]
צורת האחיזה. צילום: שגיא שכטר.[/caption]
החל משלב זה ועד לסיום הפרויקט חשבנו על פתרונות לחיבורים לקיר ולדלת, ופתרונות אחיזה נוחים בשביל ינון. עוד ועוד אלמנטים טופלו והשתלבו. בסוף הקורס, בביה"ס היו שתי ערכות מותקנות לשתי דלתות שינון התנייד ביניהן לרוב. בתחושה טובה ועם גאווה גדולה בינון שלא ויתר והיה מסור לאורך כל התהליך, נפרדנו לשלום.
ינון משתמש במוצר. צילום: שגיא שכטר.[/caption]
לאחר זמן מה, פנתה אלינו יעל אבני מסטודיו "MADE" במכון. היא סיפרה לנו שבית-הספר "עוז" ובית-הספר "הרצפלד" בחולון מעוניינים בפתרון שהצענו במסגרת הקורס, כיוון שהוא פשוט וחכם ויעזור לתלמידים בכיסאות גלגלים המתמודדים עם אותה בעיה שינון התמודד איתה. במסגרת שיתוף פעולה זה, צילמנו סרטון חדש למוצר וייעדנו אותו לייצור שיהפוך אותו למוצר מדף, כזה שכל אחד יוכל לרכוש ולהשתמש בו.
שמחנו מאוד לעבוד עם יעל, והתרגשנו להכרה שזכינו לה מצד המכון. ראינו את הפרויקט שלנו הופך להיות מוצר אמיתי. הוא נשאר באותה תצורה כללית, אך נכללו בו שינויים רבים. שינינו את החיבור לקיר, עבדנו על הוזלת המוצר, מבלי לוותר על איכותו התפקודית. החלפנו את הידיות ביחידות במשיכת וואקום שיצרנו במיוחד עם בעל מקצוע.
מנגנון פשוט לתפעול ולתחזוק. צילום: מירב אשריאן.[/caption]
הפרויקט נכנס לשלב הייצור ושוכפל לעשרות עותקים. במקביל, קיבלנו מייל מפרופ' גד צ'רני בו התבשרנו ש"פיקספרטס" ומוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון (המוזיאון השני בגודלו, ויש שיגידו החשוב ביותר, באירופה) בחרו בפרויקט שלנו לתערוכה שעוסקת במוצרים מתפתחים ומגמות חדשות שיהיו בעלי משמעות בעתיד. הופתענו והתרגשנו מאוד- כשכבר חשבנו שהגענו לשיא הפרויקט, הוא קיבל תפנית מרעישה ובמה מכובדת ביותר. בסופו של דבר, Ezopen פתח לנו דלת לא פחות מהדלת שפתח לינון.
[caption id="attachment_9113" align="aligncenter" width="750"]
ינון מתלהב. צילום: שגיא שכטר.[/caption]
לא תארנו לעצמנו שפרויקט שנוצר במהלך הלימודים, ויועד במקור למשתמש אחד ומיוחד, יכול להגיע לכל כך הרבה עיניים ואוזניים. הצורך של ינון הוא צורך אמיתי והעבודה מול משתמש אמיתי ריגשה אותנו ויצרה לנו תחושת סיפוק. שמחנו לעבוד עם הצוות המסור של בית-הספר "עוז", מהם למדנו על הפן הרגשי והחשיבות שביצירת תנאים לעצמאות התלמידים. בצד המקצועי, זכינו להנחיה וליווי מפרופ' גד צ'רני ודנה יחיא שווקמן, כמו גם מיעל אבני שזיהתה את הפוטנציאל המסחרי-תעשייתי שבמוצר והכווינה אותנו לאורך התהליך. אנו מצפים לעוד שיתופי פעולה, ומקווים שנוכל לסייע למשתמשים נוספים בעזרת המוצר שלנו.
[/column]
