חשבתם לאחרונה לנסוע לטייל ברמלה? אם כן, מן הסתם חשבתם על שוק רמלה, על החומוסיה המפורסמת 'חליל' או על בריכת הקשתות. טיפ למיטיבי הלכת: במקום קצת פחות מוכר, מוזיאון 'יד לבנים', מתקיימת בימים אלו תערוכת צילום המספרת את סיפורה המיוחד של העיר מבעד לעדשת המצלמה.
יובל הלוי, תקשורת חזותית
התערוכה שייכת לקבוצת "Jdocu", קבוצת צלמים חובבים המורכבת מאנשי עסקים והייטק ומעורבת בפעילות חברתית שמטרתה לתעד קהילות יהודיות בארץ ובעולם, לספר את סיפורם באמצעות המצלמה, להציג את הצילומים בתערוכות ולתרום את ההכנסות לקהילות עצמן. הקבוצה ערכה סיורי תיעוד וצילום במקומות כמו קובה, הודו, גאורגיה קזחסטן ליטא ועוד. הפעם הם בחרו להתמקד בתיעוד הקהילה הישראלית המגוונת ברמלה, פרויקט שנמשך לאורך תקופה של שנתיים.
התחושה הראשונית שעולה מביקור בתערוכה היא הפתעה מסוימת. בתערוכות מסוג זה אפשר לצפות לצילומים של צבעוניות השוק והווי חברתי מוכר. אך נראה שמבחינת ערכה האמנותי התערוכה מציעה יותר מכך. האוצר, אלי אטיאס, בחר להציג תמונות מעניינות ומגוונות, הלוכדות רגעים אנושיים בעלי ערך ייחודי ואוניברסלי כאחד.
בצילום של עתליה כ"ץ ניתן לראות גבר משיט סירה על גבי המים. זוהי תמונה קסומה באווירת חו"ל של מערות או תעלות מים שאינן אופייניות לנוף המקומי, אך היא צולמה כאן בבריכת הקשתות ברמלה. הצלמת מצרפת טקסט המתאר את חווית הצילום שלה:
בריכת הקשתות.
ירידה בהלך מדרגות עם כיתובים על הקיר..
ברגע אחד אני 1200 שנה אחורה.
שקט, דומיה,
השתאות,
כוח העבר ויכולות שנעלמו
צפות בתוך בריכת המים הזו
הבנוייה קשתות קשתות.
ההבנה שאפשרי כאן לבנות ולהקים מאגר מים באדריכלות יציבה
ומפתיעה זו.
והיום…
אז סירה חולפת
קליק
והפריים נלקח.
רגע של אושר בעיר העתיקה של רמלה. בחצר הצנועה המכילה בריכת ברזנט קטנה בצבע כחול, לקראת שעת צהריים מאוחרת, מתחוללת התרחשות מלאת חיים. במרכז התמונה ילד שקפא ברגע הקפיצה, מוכן לנגיחת ראש בכדור. ילדה קטנה טובלת בתוך הבריכה, ילד נוסף ממתין לקבל את הכדור בתורו מחוץ לבריכה. עוד ילדה צופה מהצד. צילו של הילד הקופץ, המשתקף על קירה החיצוני של החצר, מוביל את העין. זוהי תפיסה אמנותית של הרגע המכריע.
כביסה צבעונית תלויה על קיר ישן ומתפורר באחת מסמטאות העיר העתיקה. האווירה מזכירה קצת את ירושלים העתיקה. מעל חבל הכביסה אריחי קרמיקה ישנים, דמויי עציצים, משולבים בתוך הקיר המחורר ומשמשים כעיטור פשוט ואותנטי. בסמטה הזאת, כמו צמח שגדל באופן לא צפוי בתוך גדר או חומת אבן, החיים פועמים בעוצמה. הילדים משחקים בכדור באופן תמים וחסר דאגות, המעלה חיוך בלתי נמנע על פני הצופה.
עובר אורח מהמגזר הערבי של העיר. בצפייה בתמונה ממש ניתן להרגיש את הבעת הפנים של האיש הזה ועיניו החודרות, מסתכלות היישר למצלמה. שימו לב לקווים המנחים בתמונה: חבל הכביסה שמצביע אל פני הגבר, המבנה הישן המטושטש ברקע מצביע אל העין. בצילום רגעים כמו אלה, לא תמיד אפשר לכוון כך שהרקע ישתלב באופן מושלם עם האובייקט. בתמונה זו נוצרו באופן טבעי קווים מנחים המשדרגים את ערכה האמנותי. הבחירה להציג בשחור לבן מחזקת את הרעיון של דור ישן שהולך ונעלם, כמו התמונות המונוכרומטיות.
הרגע שנתפס כאן מרגיש מסתורי, כמו הקפאת תנועתו של אדם העובר בסמטה. מה גרם לו לעצור לשניה ולהתבונן? הקומפוזיציה הממורכזת עובדת נהדר: הקיר נראה זהה גם לפנים וגם מאחור, ורק הדלת מפרידה בין הצופה למצולם. האור שמגיע מצד ימין ומטיל צל עדין נותן תחושה מאוד רגועה ושלמה בהסתכלות על התמונה, ופלטת הצבעים הקבועה נשברת על ידי הצבע הירוק של משקוף הדלת האופייני למסגדים. מי יודע, אולי זה אותו גבר שנלכד בעדשת המצלמה של התמונה הקודמת, כשש שנים מוקדם יותר?
בתמונה מפעל המלט נשר, שניתן להשקיף עליו ממרפסת המוזיאון. זהו אחד ממפעלי המלט הגדולים בעולם, ונדמה שהוא תמיד היה שם ברקע, בדרכנו דרומה. לעיתים זכה לכינוי "הלונה פארק". הוא נבנה בסמוך לרמלה עקב מיקומה האסטרטגי בין ירושלים ותל אביב וזמינותם של חומרי הגלם הדרושים. בניגוד לרעש ולבלאגן הסובבים אותו, בתמונה הוא נראה כמו ציור אקספרסיוניסטי מופשט, מינימליסטי, שקט וצנוע.
חייל וילדה בבית הקברות הצבאי הבריטי ברמלה, חיבור בין סוף החיים והתחלה חדשה. התמונה מחזיקה בתוכה עוד חיבורים בלתי צפויים: זו בחירה די מפתיעה למקם בית קברות בריטי, מקום מנוחה לחללים משתי מלחמות העולם, דווקא בצפונה של העיר רמלה. החייל הבריטי והילדה גם הם לא מהווים חלק מהנוף הרגיל של העיר.
אלי אטיאס אוצר התערוכה כותב: "(תושבי רמלה) לא מפנים את גבם לעברה המפואר של העיר אלא מאמצים אותו, כשם שהם פתוחים לאתר של חיים משותפים של יהודים וערבים, ומהווים בכך מקור של תקווה וסיכוי בישראל של היום". התערוכה מכילה מגוון רב של אלמנטים הקשורים בחברה הישראלית כמכלול. כל זה מתרחש בעיר אחת, פחות מוכרת לחלקם של הישראלים וכעת נחשפת באמצעות קבוצת הצילום שבחרה לתעד אותה.
משתתפים בתערוכה: אלי אטיאס, בני לוין, אמיר הלוי, יואל כץ, שי בייליס, כרמל ורניה, יצחק גורן, יואל כץ, תלי עידן, עתליה כ"ץ, אליעזר יערי.
לקלף את הסיפור
אוצר: אלי אטיאס
מוזיאון רמלה "יד לבנים"
רחוב הרצל 112, רמלה
א' -ה' 10:00-16:00
ו' 9:00-13:00
פתיחה: 29.12.18
נעילה: 31.03.19
הכניסה חופשית
מומלץ להתקשר לוודא שהתערוכה פתוחה לפני שמגיעים!
טלפון: 08-9292650
ליצירת קשר: יובל הלוי
