מבט מקרוב: בוגרי המחלקה לעיצוב פנים

יוסי למל, מרצה במחלקה לתקשורת חזותית, HIT

כסטודנטית לעיצוב תמיד עניין אותי לדעת מה יהיה ביום שאחרי הלימודים, איך להתמודד עם פרויקט הגמר, וכמובן לקבל טיפים מבוגרים. קבלו סיפורים של שישה בוגרי המחלקה לעיצוב פנים ואת הטיפים הכי שווים שלהם!
גבריאלה אביטן, תקשורת חזותית

כסטודנטית לעיצוב תמיד עניין אותי לדעת מה יהיה ביום שאחרי הלימודים, איך להתמודד עם פרויקט הגמר, וכמובן לקבל טיפים מבוגרים. בחרתי לראיין שישה בוגרים מהמחלקה לעיצוב פנים, במכן הטכנולוגי בחולון, על מנת לתת לנו הצצה ליום שאחרי. את כל הפרויקטים ניתן לראות באתר הבוגרים.

הכירו את אילנה דדיק, שסיימה ללמוד באוגוסט עם המחזור האחרון (2020). אילנה התחילה לעבוד אצל סטודיו ON ולפני כן עבדה אצל מיכאל אזולאי, שאצלו עשתה גם סטאז’. אילנה מעידה שהיא נמשכה לעולם העיצוב מאז ומתמיד, ולמדה במגמה לעיצוב בבית ספר “ציירתי המון שנים ובעיקר הזזתי רהיטים וצבעתי קירות בחדר כל שבועיים”.

אילנה דדיק. צילום: piclike.adi

איך היית מגדירה את עצמך ואת העיצובים שלך? 

“שאלה קשה. הייתי מגדירה את עצמי כאוהבת צבע, טקסטורות, שילובים של מגוון אלמנטים מכל מיני עולמות. תמיד התעניינתי בהיסטוריה של העיצוב והמשמעות העמוקה של הדברים. אני עדיין בתחילת דרכי המקצועית ולכן ה”עיצובים שלי” הם לא רק שלי, אבל כשהם יהיו לגמרי שלי אני רוצה להאמין שהם יהיו ייחודיים, יצירתיים ומלאי חיים. אני מאמינה שאין משהו בעולם הזה שהוא לא יפה. הכל יפה, אנחנו צריכים לדעת איך לעבוד איתו ואיך לשלב אותו”. 

ספרי על פרויקט הגמר שלך, על החוויה ועל התוצר הסופי.

“פרויקט הגמר שלי היה חוויה מהממת. הפרויקט נולד מתוך עיסוק בנושא מחסור במקומות קבורה בארץ וברצון לתת פתרון בגישה שונה לחווית מוות, משהו יותר נעים שמשלים עם העובדה שזהו חלק מהחיים שלנו. התוצר הסופי היה יותר טוב ממה שיכולתי לדמיין. נהנתי מכל רגע של עבודה על הפרויקט, למרות הרגעים הקשים והמתסכלים שיש בכל תהליך”.

פרוייקט גמר של אילנה, “משהו נעים יותר שמשלים עם העבודה שזהו חלק מהחיים שלנו”
פרוייקט גמר של אילנה, “נהנתי מכל רגע של עבודה על הפרויקט”

יש עוד פרוייקט מעניין שעשית בלימודים או כיום? 

“במהלך הלימודים עשיתי פרויקט מעניין במסגרת קורס שבו מעצבים מלון בוטיק. עיצבתי מלון סוריאליסטי שיש בו מערכת מדרגות שמטעה את מי שמשתמש בה ומייצרת מבוך אורכי. המוטיב העיצובי בחללים הציבוריים היה פסים בכל מיני עוביים בחיפוי כדי לייצר משחק ובלבול. החדרים היו מונוכרומטיים, כל האלמנטים בהם היו באותו הצבע כדי לייצר תחושה שהכל מתחבר להכל. המלון הזה נועד למעצבים שרוצים להגיע כדי לקבל השראה ולפתוח את הראש או לאנשים שרוצים לקבל מיגרנה. סתם! לחוות חוויה יוצאת דופן”.

איזה אדריכל או מעצב את מעריכה במיוחד? 

“אני מאוד אוהבת את קלי וורסטלר (Wearstler). אני חושבת שהסטודיו שלה עושה דברים מאוד יפים, אמיצים ומלאי השראה”.

איזה עצה היית נותנת לסטודנטים לעיצוב פנים ב HIT?

“בעיקר לקחת את הדברים בקלות (משהו שאני הבנתי רק בדיעבד). התואר הוא לא קל, לא כי אנחנו צריכים לפתור נוסחאות במתמטיקה אלא בעיקר בגלל שאין פתרון אחד לשום דבר. אנחנו מציגים כל יום חלק קטן מהנשמה שלנו מול הרבה אנשים ומקבלים על זה ביקורת. צריך לדעת לסלוח לעצמך גם אם לא הכל מושלם, להיות בתחרות רק מול עצמך ולדעת לקחת את הדברים בפרופורציה. סה”כ זו חוויה מטורפת”.
לאינסטגרם של אילנה דדיק 


הכירו את עומר מור וגנר, במקור מרחובות וכיום מתגוררת בתל-אביב, סיימה את לימודיה במכון באוגוסט האחרון. “מאז שאני ילדה קטנה נמשכתי לעולם העיצוב, וידעתי שאעסוק בכל דבר שקשור לעיצוב. האמת שהתחלתי ללמד “בטעות” כשחברה שנרשמה למיונים ב-HIT ושכנעה אותי לנסות גם. לא היה לי תיק עבודות, עברתי את השלב הראשון של המיונים, ואז היה לי שבועיים לארגן תיק עבודות והתקבלתי למזלי. אחרי 4 שנים של לימודי עיצוב אינטנסיביים וקשים אני מרגישה שאני במקום הנכון, לומדת את העולם הזה”.

עומר מור וגנר, צילום: הדר דרוקר

ספרי לנו על פרוייקט הגמר שלך, על החוויה ועל התוצר הסופי.

“הקורונה ליוותה את פרויקט הגמר כבר מההתחלה, ברגע שהתחלנו את סמסטר ב’ החלה המגפה, בהתחלה זה הרגיש הזוי ולא הגיוני. איך אפשר לעשות פרוייקט גמר רציני? בלימודים מרחוק בזום? וללא הכוונה פרונטלית? אבל אחרי הסתגלות למצב הבנתי שזה אחד הדברים הכי טובים שיכלו לקרות לפרויקט, פתאום כל הטירוף של פרויקט הגמר מתגמד לעומת המצב בעולם, הדברים קיבלו פרופורציה. בעיקר היה לי כיף בזכות המרצה המדהים שליווה ותמך בי, עמוס בר-אלי.

הפרויקט שלי עסק במגדל משרדים (מידטאון) שהופך להיות מקום מגורים לקהילה אלטרנטיבית במרכז תל-אביב. השתלטתי על כמה קומות במגדל שנועד לעסקים, ובניתי מערכת תנועה, צירים, מגורים, חללים משותפים, לטובת קיבוץ עירוני. מה שמצחיק שהפרויקט מרגיש יותר ויותר רלוונטי לתקופה הנוכחית, כרגע רוב האנשים עובדים מהבית, כך שעומדים בניינים שלמים של משרדים נטושים, והפרוייקט שלי מראה איך אפשר לקחת ייעוד מסויים של חלל ולשלב לו ייעוד נוסף”.

פרויקט הגמר של עומר, “השתלטתי על כמה קומות במגדל שנועד לעסקים, ובניתי מערכת תנועה, צירים, מגורים, חללים משותפים לטובת קיבוץ עירוני”
פרויקט הגמר של עומר,”הפרוייקט שלי מראה איך אפשר לקחת ייעוד מסויים של חלל ולשלב לו ייעוד נוסף”


יש עוד פרוייקט מעניין שעשית בלימודים או כיום?

“אחרי שסיימתי את הלימודים התחלתי לעבוד במשרד לעיצוב פנים, והפרויקט הראשון שנתנו לי לעבוד עליו הוא בית כנסת בהתנחלות. מי שמכיר אותי יודע כמה זה רחוק ממני, זה כל כך סוריאליסטי שזה הפרויקט הראשון שאני עושה, אבל מאוד מהנה ללמוד ולנסות דברים חדשים שלווא דווקא הייתי בוחרת לעשות”.


איזה אדריכל או מעצב את מעריכה במיוחד?

“המעצבים שאני מאוד אוהבת הם: ננדו (Nendo), מוי (Mooi) ודילר-סקופידיו (Diller-Scorpio). באופן כללי אני אוהבת ומתחברת לעיצוב יפני. אח שלי גר ביפן כבר קרוב ל 17 שנה הייתי שם כבר כמה פעמים, לכן מאוד מתחברת לאסתטיקה ולסגנון של העיצוב היפני, והירידה לפרטים הכי קטנים בדיוק מופתי. בגלל זה ננדו הוא אחד המעצבים שאני כל כך אוהבת, מאוד נקי ופשוט בלי רעש”.


איזה עצה היית נותנת לסטודנטים לעיצוב פנים ב HIT?

“לקחת הכל בפרופורציה והכי חשוב, יופי ועיצוב זה עניין של טעם, יהיו פעמים שמישהו אחד יקטול את העבודה והשני יאהב, זה מאוד סובייקטיבי”.
לאינסטגרם של עומר מור וגנר


הכירו את איתי שץ, בן 28 מתל-אביב, “מתגורר עם זוגתי ב 7 השנים האחרונות יחד עם יצור מופלא מסוג כלב בשם לוקי. סיימתי ללמוד במחלקה לעיצוב פנים בשנה שעברה ומאז אני עובד כפרילנסר בתור מעצב גרפי ובמקביל מבצע הסבה מקצועית לתחום ה UX/UI.”

איתי שץ. צילום: בריטני כץ

תמיד נמשכת לעולם העיצוב?

“האמת היא שאני לא מצליח להיזכר בתקופה שבא לא עסקתי ביצירה מסוג כלשהו. ההורים שלי עשו עבודה מצויינת בהנגשת עולם האמנות והעיצוב לאחי ולי מגיל מאוד צעיר. הם נתנו לשנינו את החופש להתנסות ולעסוק בכל העולה על רוחנו. למרות שיצירה תמיד היוותה חלק מהותי בחיי, מעולם לא חשבתי על עיצוב בתור מסלול קריירה ריאלי עבורי. ה״סוויץ״ שגרם לי להירשם ללימודים במכון התרחש במהלך שירותי הצבאי בו הגעתי למסקנה שהחיים קצרים מידי כדי לא לעסוק במשהו שאתה אוהב”.

איך היית מגדיר את סגנון העיצוב שלך?

“אני חושב שאת רוב העבודות שלי אפשר לשייך לז’אנר העיצוב הביקורתי. לפי תפיסת עולמי, כל אקט עיצובי נושא בתוכו השלכות חברתיות, תרבותיות ואתיות אשר משפיעות על תפיסת העולם של המשתמשים/נמענים שנחשפים אליו, ולכן הפרוייקטים שלי לרוב יבקשו לערער את מצב ה-Default של העיצוב כחיובי ומסחרי, ולהציע זווית ראייה מפוקחת (יש שיגידו צינית) כלפי הנושא שבו בחרתי לעסוק.

פרויקט הגמר של איתי שאב השראה מתקופת הקורונה, ועסק במיתוג חברה פיקטיבית בשם “ESSENTIAL BUSINESSS”
“מלון לאנשי עסקים במתחם הבורסה של רמת גן, ששאב השראה מהברוטליות והדורסניות שמאפיינים את הכלכלה המערבית המודרנית”

איך אתה מסכם את הלימודים בHIT?

“למרות כל הקשיים (והיו המון כאלה) תמיד אזכור את תקופת הלימודים כחוויה מדהימה שלימדה אותי המון על עיצוב ועל עצמי, ונתנה לי את הכלים לא רק לפתח את הזהות האישית שלי בתור מעצב פנים, אלא גם להשתלב בתחומי עיצוב אחרים ומרתקים לא פחות”.


ספר לנו על פרוייקט מעניין שעשית בלימודים או כיום בימים שאחרי הלימודים.


“בחודשים האחרונים הייתה לי את הזכות הגדולה לעבוד בצמוד לאחד ממפיקי ההיפ הופ האהובים עליי מארה״ב בשם Animoss. עיצבתי עבורו לוגו, עטיפה, חוברת לאלבום (שעתיד לצאת מאוחר יותר השנה) וליין מרצ’נדייז שימכר בחנות אופנת הרחוב Gallery Dept”.


איזה אדריכל או מעצב אתה מעריך במיוחד?

“קשה לבחור מעצב או אדריכל אחד, אבל משום ששאלת אני חושב שהאדריכל האהוב עליי הוא מיס ואן דר רוהה (Mies Van Der Rohe), יש משהו ביושר המבני של הפרויקטים שלו ובפשטות האלגנטית שבעזרתה הוא מייצר חללים שהוא מרתק בעיני”.

איזה עצה היית נותן לסטודנטים לעיצוב פנים ב HIT?

“העצה הכי טובה שאני יכול לתת לסטודנטים והסטודנטיות של המכון היא להפסיק לנסות לרצות את המרצים ולהתחיל לנסות לרצות את עצמכן! מניסיוני האישי, ככל שהקונספט של פרויקט מגיע ממקום אישי ואותנטי אשר נובע ישירות מעולם התכנים ואידיאולוגיה של האדם שהגה אותו, הנכונות להשקיע באותו פרויקט ורמת הביצוע הכללי שלו תעלה משמעותית”.
לאינסטגרם של איתי שץ 

הכירו את לינוי ישר, בת 25 מתגוררת בפתח תקווה, וסיימה ללמוד בהצטיינות באוגוסט האחרון. לינוי תמיד נמשכה לעולם העיצוב אך לא בהכרח רק לנישה של עיצוב פנים. “בתור נערה נמשכתי מאוד לאמנות, ואסתטיקה אך לא ידעתי להצביע לאיזה כיוון אחליט ללכת. הזמן עשה את שלו ובבגרותי הבנתי שעיצוב פנים זה המקום שלי”. לינוי מגדירה את עצמה כמישהי שהולכת אחרי תחושות הבטן, מושפעת מרגש וכך גם פועלת בבחירת הפרויקטים שלה.”אני מאמינה שהדרך לפרויקט טוב צריך לעבור דרך חיבור אישי ורגשי שמספר סיפור ובכך, גורם גם לאחרים להתחבר אליו”.

לינוי ישר. מתוך אתר תערוכת הבוגרים


ספרי לנו על פרויקט הגמר שלך, על החוויה ועל התוצר הסופי.


“כתושבת פתח תקווה, הרגשתי צורך לייצר חידושים בעיר הוותיקה. שוק העיר אשר ממוקם באזור מרכזי מצליח לשמור על אופיו הייחודי, אולם מושך אליו בעיקר את ותיקי העיר. לכן הרגשתי צורך להתמקד דווקא בו. מתוך רצון לגשר בין האוכלוסיה הותיקה והצעירה של העיר ולהחיות את האזור גם בשעות הערב כאשר השוק נסגר. הפרויקט מציע מתחם בילוי אורבני המשלב את השוק העירוני המסורתי יחד עם מקומות בילוי עדכניים כמו בתי קפה, מסעדות וברים. המתחם תומך בעסקים ישנים לצד חדשים, ממזג בין צעירים למבוגרים ובנוסף, נותן במה לאמנות ולמוזיקה מקומית וזאת באמצעות השוק כסמן תנועה ו”גשר” המאחד בין אוכלוסיות ובין שכונות”.

“מבט אל החזית” מתוך פרויקט הגמר של לינוי
“כיכר השוק” מתוך פרויקט הגמר של לינוי

יש עוד פרוייקט מעניין שעשית בלימודים או כיום?

“כיום אני עובדת בסטודיו לעיצוב פנים המשלב תכנון בתים פרטיים ומשרדים. גם לאחר סיום התואר ממשיכים ללמוד, והמידע החדש שאני צורכת בכל יום במהלך עבודתי בשטח ובמשרד לא מפסיקה לרגע, בהחלט בכל יום לומדים משהו חדש”.


איזה אדריכל או מעצב את מעריכה במיוחד? 


האדריכל היפני טדאו אנדו (Ando) משלב בעיצובו בין בטון לאור טבעי בסגנון מינימליסטי ואסתטי. אני מקבלת הרבה השראה העיצובים המיוחדים שלו”.


איזה עצה היית נותנת לסטודנטים לעיצוב פנים ב HIT ?


“העצה הטובה ביותר שאני יכולה להביא לסטודנטים היא ללכת אחרי תחושות הבטן שלכם ולהתרגש מכל פרויקט כאילו זה הילד שלכם. ברגע שתאמינו בו תצליחו לשכנע גם אחרים להאמין לכם”.
לאינסטגרם של לינוי ישר  

הכירו את בן לוי, בן 27 מתגורר בחולון, סיים את הלימודים באוגוסט האחרון, וכרגע עובד כאמן הדמיות במשרד להדמיות בתל-אביב. בן מספר שמגיל קטן נמשך לעולם האמנות והעיצוב “כילד אהבתי לצייר וליצור דברים חדשים מתוך הדמיון. זה המשיך גם בבית הספר במגמת אמנות ועיצוב, שם נחשפתי לעולם הזה מנקדת מבט של מתבגר וידעתי שזה מה שאני רוצה לעסוק בו שאגדל”.

בן לוי. מתוך אתר תערוכת הבוגרים

איך היית מגדיר את סגנון העיצוב שלך?

“אני בן אדם שאוהב חומרים חשופים, להראות את החומר בצורה הטבעית שלו, אני יותר מתחבר לסגנון אורבני ותעשייתי”.


ספר לנו על פרוייקט מעניין שעשית בלימודים או כיום.

“בסמסטר א’ של שנה ד’ עבדתי על פרויקט מגורים העוסק באופן בו הגרביטציה משפיעה על העיצוב. זה היה פרויקט עתידני שבו כל האפשרויות היו פתוחות בפני ונתתי לדמיון שלי להיות פתוח להמון כיוונים

חזית פינתית, מתוך פרויקט הגמר של בן

איזה אדריכל או מעצב אתה מעריך במיוחד?

“אני מאוד מעריך את טדאו אנדו (Ando) (יודע שזה בנאלי) אני מאוד אוהב בטון, ובעיניי הוא חומר מדהים שיכול לבוא לידי ביטוי במלא צורות שונות ומשונות. לקחת חומר שאמור להיות חומר בסיס ולהפוך אותו לעיקר”.

איזה עצה היית נותנת לסטודנטים לעיצוב פנים ב HIT?

“להיות סבלניים ולהבין שבמקצוע כמו שלנו יש הרבה עליות ומורדות. אך בסופו של דבר יש סיפוק לראות פרויקט קם לתחייה, להראות אותו לאנשי מקצוע בין אם זה מרצים או אורחים מבחוץ מביא תחושה מדהימה ונותן דרייב להמשיך ולהתפתח”.
לאינסטגרם של בן לוי   

הכירו את שירה אלישע, מתגוררת תל-אביב, בוגרת המחלקה לעיצוב פנים במכון הטכנולוגי בשנה האחרונה. שירה מספרת “מאז ומתמיד נמשכתי לנושא האסתטיקה. כשהייתי קטנה, החדר היה המקדש שלי – הייתי מתבוננת, משנה, משפרת, ומייפה, גם אם באמצעים הכי מינימליים. עם הזמן למדתי להגדיר את זה, והבנתי שאני רוצה ללמוד ולעסוק בתחום העיצוב”.

שירה אלישע. צילום: אולג (אלון) מורביץ’

איך היית מגדירה את סגנון העיצוב שלך?

“אני מאמינה בשינויים הנובעים מזמן וניסיון, ובכך שכל פרויקט מצריך את סגנון ההבעה והתכנון המיוחדים לו. עם זאת, הנטייה הטבעית שלי היא לעיצוב עדין ומינימליסטי עם צורניות ברורה, דבר שמדגיש את הדיוק בחלל, בחומרים ובפרטים. אני נמשכת לחומרים טבעיים, ולשימוש בפלטת צבעים מונוכרומטית, כשהצבע משולב בחלל בנגיעות עזות ששוברות או מחזקות את הסיטואציה”.

ספרי לנו על פרוייקט מעניין שעשית בלימודים או כיום בימים שאחרי הלימודים.

“במהלך לימודי התואר, התמודדתי עם פרויקטים בסדרי גודל שונים – רעיוניים ומופשטים מאוד, או כאלו שהם מפורטים יותר, בעלי דגש רב יותר על התכנון. בפרויקט הגמר בחרתי לשלב בין הקונקרטי למופשט. הוא התחיל מתוך מחקר מקדים בעבודת הסמינר על מהותו של בית בקונטקסט העירוני. לקחתי השראה מהטענה של גוטפריד זמפר (Semper), שהאדריכלות התפתחה מתוך אלמנטים שענו על צרכיו של אינדיבידואל או קבוצה, ולא מתוך אלמנטים אדריכליים. כך למעשה, לפני היותם מבנים או מכלול של מערכת עירונית, מגורים הם ביטוי של רצונות וצרכים בסיסיים הנובעים מתוך חיי היומיום.

הסמסטר היה חוויתי במיוחד, במיוחד לאור האופן החריג בה הוא התנהל. בדרך כלל, יש דגש על מודלים ותוצרים פיזיים בתהליך. הלמידה מרחוק התנהלה לרוב בכתב או בשיחות טלפון, מה שחידד את היכולת להסביר את התוצרים או את התהיות על המשך הפרויקט, בכל שלב מול המנחה. בגלל המדיה הדיגיטלית בה הועברו התוצרים, הגרפיקה בפרויקט שלי היוותה חלק מהותי מאופיו של הפרויקט. למרות המצב החריג, זו הייתה תקופה פורה מאוד, וסיימתי את הפרויקט בהצטיינות, מה שהעניק סיפוק נוסף לכל החוויה המאתגרת הזאת.

לאחר הלימודים עסקתי בעיצוב פנים של דירה תל-אביבית ישנה. התהליך לא כלל שינויים מבניים גדולים, אך היא הפכה את עורה לחלוטין, בעיקר עם ריצוף וצביעה מחדש, ריהוט, אבזור, התקנת גופי תאורה, נוסף על חידוש האמבטיה והמטבח, ופתיחת המטבח לסלון. במקביל, מאז סיום התואר התחלתי לעבוד בסטודיו אדריכלות ועיצוב פנים, העוסק בבנייני מגורים, דירות ומלונאות ברמה גבוהה ביותר. אני מתחברת לסגנון של הפרויקטים ומאותגרת מרמת הדיוק שהם דורשים”.

הדמיה מתוך פרויקט הגמר של שירה
פרוייקט הגמר של שירה, “בגלל המדיה הדיגיטלית בה הועברו התוצרים, הגרפיקה בפרויקט שלי היוותה חלק מהותי מאופיו של הפרויקט”

איזה אדריכל או מעצב את מעריכה במיוחד?

“האדריכלות היפנית אהובה עליי ביותר, גם המסורתית, וגם המודרנית. למרות השוני ביניהן, ניתן לראות את הדמיון בין הגישות: רעיונות מזוקקים, אסתטיקה הוליסטית, פשטות ודיוק. אחת הדוגמאות בעיני היא טדאו אנדו (Ando), שעוסק בבאלאנס מושלם של נפחים ואור. הוא מתבסס על תורת האדריכלות היפנית המסורתית, ומשלב אותה עם המודרניזם בצורה ובחומר. לבסוף, הוא יוצר חללים טקסיים ומרגשים, לא רק בכנסיות שהוא מעצב, אלא גם בתי המגורים שהוא מתכנן”.


איזה עצה היית נותנת לסטודנטים לעיצוב פנים ב HIT?

“התואר בעיצוב פנים הוא חוויה מאתגרת, ששמה את הסטודנט במבחן יומיומי, בעיקר אל מול עצמו. לכן כדאי לקחת דברים בפרופורציה, למרות שקשה לבצע את זה, בעיקר בתחילת הדרך. חשוב באמת להאמין במה שעושים, ולפעמים פחות “לענות על הבריף”, כל עוד מביאים תוצר שעומד בפני עצמו ואתם עומדים מאחוריו. דבר נוסף, וכמה שזה ישמע קלישאתי, חשוב ליהנות! נוטים לשכוח את זה בגלל הלחץ התמידי, והרבה פעמים כשכן יודעים לשחרר, יוצאים הדברים הטובים ביותר”.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *