עברה שנה מאז שהתחלתי לעבוד בסטודיו וידאו בוויקס, במהלכה נתקלתי בהמון שאלות על תוכנית Playground שוויקס מציעה לסטודנטים לתקשורת חזותית. בכתבה אנסה לתת תשובות לשאלות – מה התכנית מציעה? מהן הטעויות הנפוצות שעושים סטודנטים? ואיך אפשר להעלות את הסיכויים להתקבל?
שחר לוי, עיצוב תקשורת חזותית
ניגשתי אל לי קנט שאחראית על כל מה שקשור ל-Playground עם השאלות שלכם.
היי לי, בואי נתחיל מהתחלה, מהי בכלל התוכנית Playground?
לי: התוכנית התחילה כיוזמה בניו-יורק. וויקס בדיוק סיימו לשפץ חלל משרדים חדש, והמטרה היתה להתקרב לתעשיית העיצוב הניו-יורקית. החלטנו ליצור תוכנית בת שלושה חודשים עבור סטודנטים המעוניינים להשתלב בתעשיה.
בחודש הראשון המשתתפים עיצבו ובנו אתר לעמותה, בחודש השני הם למדו ליצור חומרים שיווקיים לחברה מסחרית, ובחודש האחרון הם עבדו על פורטפוליו. המטרה היתה לתת להם מהידע שמעצבי וויקס צברו עם השנים, וככה וויקס הצליחה להתקרב לקהילת המעצבים המקומית.
הקורונה אילצה את התוכנית להשתנות ולעבור לאונליין, ובמקביל התקבלה ההחלטה שהיא תתקיים גם בארץ, במטרה למצוא את הסטודנטים הפוטנציאלים שיעבדו בתעשייה בישראל.
בישראל התוכנית היא בת שלושה חודשים שהם כמו התמחות. התכנים של Playground Academy הם לא התכנים שלומדים בבתי-הספר לעיצוב, אלא תכנים ברמה הפרקטית – מטרת התוכנית היא בעיקר להכין את הסטודנטים לתעשיה, ולגשר על הפער בין מה שמלמדים לבין מה שקורה בשוק.
האם יש סטודנטים שאתם מגייסים לעבודה בתום התוכנית?
הרעיון המקורי הוא לא השמה, אלא הכשרה לתעשיה באופן כללי. במקור רצינו לתת מהידע שלנו לסטודנטים שמתקבלים לתוכנית, ולפתוח אותם כמה שיותר לתעשיה, ככה שאחרי הסדנה הם מוכנים לצאת לעולם בצורה חלקה יותר. אבל כשהתחלנו להריץ את התכנית בישראל, זה היה רק טבעי שאחרי שאיתרנו את ה-הכי טובים מכל האקדמיות בארץ, נרצה להמשיך לעבוד איתם.
כמה סטודנטים מתקבלים לתוכנית?
מתוך מאות הגשות בשנה, מתקבלים לתכנית בין 8-10% מהמגישים.
אם אנחנו מוצאים בתוכם כאלה שגם מתאימים לעבוד בהמשך בצוותים מסויימים, ויש מנהלים שיש להם משרות פתוחות רלוונטיות, הם פונים לסטודנטים וממשיכים את התהליך מולם ישירות.
הפוקוס שלנו הם המעצבים, והמטרה שלנו היא לגרום להם להיות מעצבים יותר טובים, ללמוד על חשיבה ביקורתית, ואיך להביע את עצמם.
האם התוכנית מיועדת גם לסטודנטים שמתעסקים בUI-UX?
כמעט ולא. אנחנו מוגדרים בגילדת העיצוב, ויש תוכנית אחרת בגילדה אחרת שמתאימה להם יותר.
כשאנחנו פונים לסטודנטים אנחנו מחפשים מעצבים של תקשורת חזותית.
מה הטעויות הנפוצות שעושים סטודנטים כשהם פונים אליכם?
יש דעה רווחת שוויקס זה עיצוב אתרים בלבד, ומרגיש לי שזה משהו שהרבה סטודנטים נופלים בו, והם שולחים בעיקר עבודות אינטראקטיב.
הדבר הראשון שאנחנו מסתכלות עליו זה פורטפוליו. קורות חיים לא מעניינים אותנו, רק תיק עבודות. אם אין לסטודנט תיק עבודות מסודר, אנחנו עוברות לאינסטגרם שלו, אז חשוב שיהיה איפה לראות עבודות מייצגות.
אם אין לך תיק עבודות מסודר, שלח תיקייה עם עבודות בדרייב, זה מספיק טוב. חשוב לנו לראות מי הסטודנט, איזה שפה יש לו ואיך הוא מתייחס לעולם. אנחנו מחפשים מעצבים טובים שמבינים עיצוב.
עוד טעות נפוצה היא שסטודנטים הולכים לפי ״Buzzwords". הם נדבקים למילים טרנדיות. כולם רוצים להיות פרודקט דיזיינר, או אינטראקשן דיזיינר, אבל הם בכלל מתכוונים למשהו אחר. לא תמיד יש הלימה בין המילים שהם שומעים או הכותרות של המשרות, לבין מה שהם טובים בו בפועל.
איזה עבודות אתם מצפים לראות בתיקי עבודות של סטודנטים?
טיפוגרפיה מאוד חשובה, אבל גם המכלול חשוב: ברנד, לייאאוט, אימג׳ מייקינג, גישה עיצובית.
אז מספיק לשלוח רק דימויים? מה עם מילים?
מאד חשוב לנו ללמוד אודות המועמד, גם עם תמונה שלו. להסתכל על הבן אדם, לחוש אותו, לקרוא איך הוא כותב על עצמו. משהו שיבלוט בקהל. אנחנו רואות מאות תיקי עבודות בשנה, ומאד קשה לבלוט. אנשים לרוב כותבים ״היי, אני מולטידיסיפלינרי-דיזיינר וכו״… חשוב להיות מקוריים יותר – ולהביע את מי שאתם.
לבלוט זה אפילו סיפור אישי?
בוודאי, ואפילו בעיקר.
אני לא מדברת על סיפורי החיים, אבל חשוב להראות אופי, מי אתה ומה אתה. ראיון אישי הוא חלק מתהליך הקבלה לתכנית.
מה משך התוכנית?
כרגע התכנית נמשכת שלושה חודשים ומתחילה בספטמבר.
התוכנית היא פיזית. המטרה שלנו היא שמי שיוצא מפה יוכל למצוא עבודה בכל מקום. אנחנו לא מגבילים אף אחד בכלום. תוך כדי כמובן הם לומדים את התכנים של וויקס, שהם מעשירים וכיפים. בשנה שעברה אירחנו בתכנית אנשים מהתעשיה בחו"ל, סדנאות צילום וארט דיירקשן, ועוד מלא מלא תוכן קריאטיבי. אין הרבה סטודנטים שהתקבלו מHIT, והיינו שמחים לקבל יותר סטודנטים מהמחלקה, אין הרבה הזדמנויות כאלה בעולם, ובטח שלא בארץ.
