
[/column] [column]
במבט ראשון נדמה ש"הריבוע", סרטו של הבמאי השוודי רובן אוסטלנד משנת 2017, עוסק באמנות ועיצוב. אבל ככל שהעלילה מתפתחת, מתברר שהשאלות הנוקבות שהוא מעלה ביחס לתרבות המוזיאונים הן רק נקודת פתיחה לשאלות עמוקות בהרבה על המצב האנושי ועל החברה המודרנית שכולנו חלק ממנה.יוליה קונוננקו, תקשורת חזותית
"הריבוע", סרטו של הבמאי השוודי רובן אוסטלנד (Ruben Ostlund) משנת 2017, עוסק בסצנת האמנות העכשווית ומעלה שאלות על תרבות העיצוב ועל החברה המודרנית, שהולכות והופכות למטרידות יותר ויותר ככל שהעלילה מתפתחת. בראיון שנערך עם הבמאי בערוץ היוטיובי FBI, אוסטלנד מספר שמרבית הסצנות בסרט, מופרכות ככל שיהיו, מבוססות על מקרים אמיתיים שקרו לו או לאנשים שהכיר- מה שהופך את האמירה החברתית בסרט לחזקה אף יותר.
גיבור הסרט הוא כריסטיאן, (בגילומו של קלאס בנג), מנהל מוזיאון לאמנות מודרנית בשטוקהולם. כריסטיאן הוא אדם מכובד השקוע בשגרת עבודתו, בדומה לרוב האנשים סביבו. הסרט יוצר תמונה של חברה מנוכרת, עכשווית ומוכרת למדי: כולם ממהרים להגיע לאנשהו, ולאף אחד אין זמן לעצור ולהתייחס לתמונה הגדולה. זהו הבסיס לנימה הביקורתית של הסרט ולבעיה האנושית המרכזית איתה הוא מבקש להתמודד.
בראיון, אוסטלנד מסגיר את ההזדהות שלו עם גיבור סרטו. המכנה המשותף לשניים הוא הניסיון להאבק על אמונות וערכים אנושיים בעולם בו הם נדמים לא רלוונטים. הבמאי בחר להעמיד את גיבורו למבחן, ופעם אחר פעם כריסטיאן מוצא את עצמו במצבים שדורשים החלטות מהירות וקשות. הבמאי והצופים עוברים תהליך של בחינה עצמית במהלך הסרט, כשהם נאלצים לשאול את עצמם: כיצד הם היו מגיבים במצב הזה? מה הם היו עושים?
הסרט נפתח גם הוא בראיון, והפעם המרואיין הוא כריסטיאן והמראיינת היא עיתונאית שמגלמת השחקנית אליזבת' מוס. כשנשאל על עבודתו, כריסטיאן מדבר על החשיבות שבבחירת התערוכות הנכונות, המודרניות, העכשוויות ואפילו העתידניות ביותר. זו מהות המוזיאון. הראיון נערך בחלל תערוכה, ועל הקיר מאחורי כריסטיאן נתלה הכיתוב הבוהק "YOU HAVE NOTHING". בהמשך נחשפת שאר התערוכה: עשרות ערמות חול אפורות וקטנות בגודל שווה מפוזרות בתוך שטח מסומן. נראה שאנשים בעלי טעם מודרני מתעניינים באמנות קונספטואלית ומינימליסטית. האם הם מתעניינים באמנות גם ברמה הרגשית, או שמדובר בחוויה שהפכה להיות מנוכרת ביסודה- מתבוננים ביצירה, מצלמים תמונה וממשיכים הלאה?
כריסטיאן מעלה עוד שאלה מעניינת שעולה בסצנת הפתיחה. האם כל דבר שיוצג במוזיאון נחשב לאמנות? נניח ונציג כאן את התיק שלך, הוא מסביר לעיתונאית, האם מעצם כך התיק יהפוך להיות יצירת אמנות? השאלה מלווה את כל הסרט, ולא בטוח שלמישהו יש תשובה פשוטה.
הנושא של אמנות מודרנית מעסיק מאוד את אוסטלנד. הגיחוך שבסיטואציות מהסוג של "כיתוב ניאוני שלידו מוצג משהו" וכובד הראש שאנשים מייחסים ליצירות כאלו מטריד אותו. זה יוצר מצב בו יש נתק בין הצופה ובין היצירה, כך שאנשים שמגיעים למוזיאון לא באמת מבינים את מה שמוצג שם. אוסטלנד סבור שזה סימפטום של אמנות לשם כסף, ולא אמנות לשם אמנות: המוזיאונים וסצנת האמנות בכלל היא משחק לעשירים בלבד, והיצירה עצמה לא משנה להם כל כך כמו הערך הכספי שלה.
האבסורד והניכור שכרוכים באמנות עכשווית מגיעים לשיא באחת הסצנות המדוברות ביותר בסרט, אירוע השקה חגיגי שעורך המוזיאון וכולל פרפורמנס ייחודי במינו. בשעה שהמוזמנים יושבים במיטב מחלצותיהם ואוכלים ארוחת ערב, מארגני האירוע מודיעים שהם עומדים לשחרר מכלובו קוף אגרסיבי שעשוי לתקוף את הנוכחים. הם ממליצים למוזמנים שלא לנסות לעצור את הקוף במקרה ויתקוף מישהו, אלא להעמיד פנים ששום דבר חריג לא קורה. ואמנם, אמן רוסי בשם אולג מסתער על הנוכחים ההמומים בדמות קוף-אדם אלים ומאיים. גם כשהעניינים מסתבכים, אף אחד לא עוצר אותו. הסצנה מבוססת על הפרפורמנס המקורי של האמן הרוסי אולג קוליק, שהופיע בתור כלב בתערוכה מוזיאלית. בכניסה לתערוכה הוצב השלט "זהירות, כלב נושך", ומי שלא לקח את האזהרה ברצינות זכה לקבלת פנים מאיימת במיוחד מצידו של הכלב. קוליק לא יצא מהתפקיד ולו לרגע עד כדי כך שנשך ילדה קטנה, ממבקרות התערוכה ובמקרה גם בתו של אדם חשוב שנכח במקום. רק אז התערבו הנוכחים והתקשרו למשטרה.
המסקנה העגומה היא שהאמנות המודרנית היא לא רק ממוסחרת ונטולת משמעות, אלא היא גם מעודדת בני אדם שלא לשאול שאלות ולשתף פעולה עם הלך הרוח הכללי, עד כדי כך שהם הופכים אדישים לזולת. את כל זה כריסטיאן רוצה לשנות באמצעות תערוכה חדשה בשם "הריבוע". גם כאן מדובר באמנות קונספטואלית, מינימליסטית ומודרנית אבל הפעם יש גם מסר חברתי ברור. כל מי שעומד בתוך השטח שתחום על ידי הריבוע, מחוייב לסייע לכל מי שיבקש ממנו עזרה.
את ההשראה למיצג אוסטלנד קיבל בשעה שעבד על סרט אחר שמספר את סיפורה של חבורת שודדים צעירים, המסתובבת חופשי בקניון בלי שאף אחד טורח לעצור אותם. בראיון אוסטלנד מסביר שמדובר במקרה של הסכמה שבשתיקה: אנשים פשוט לא לוקחים על עצמם את האחריות לפעול ולסייע במרחב הציבורי, ומניחים שמישהו אחר ידאג לזה במקומם. את הבעיה החברתית והאנושית הזו, הריבוע מנסה לפתור. כל עוד את/ה עומד/ת בתוכו, את/ה מחוייב/ת לכל העקרונות שבכל זמן אחר שאנחנו ממהרים לנער מעל עצמנו. מטרתו של הריבוע היא להזכיר לאנשים את המחויבות שיש להם כלפי הזולת, מה שנדמה שהחברה המודרנית שכחה.
לא היה פשוט למצוא סיטואציה שגם תצטלם טוב וגם תעביר את המסר. מלבד הריבוע, הסרט מלא בהתרחשויות יומיומיות שמנסות להעביר את אותה הנקודה באמצעים שונים. הבמאי הסתמך ברוב המקרים על סיפורים שקרו באמת, כמו הפעם ההיא שקבצנית עצרה את אישתו לשעבר ברחוב ודרשה ממנה לקנות לה מזון תכף ומיד. ההיפוך של יחסי הכוחות והדרישה המוסרית הפשוטה הזו- להאכיל אדם רעב- תורגמו לאחת הסצנות החזקות בסרט.
מדובר בסרט ארוך (שעתיים וחצי) ומעט כבד, אבל גדוש במסרים ומשמעויות חברתיות. "הריבוע" מציב מראה בפני הצופים וגורם לנו לשאול את עצמנו: מה אנחנו היינו עושים? גם הדמויות שמאמינות בזכויות אדם ובערכים אוניברסליים הופכות לחלק מהניכור החברתי ששולט בעולמן. אוסטלנד סבור שאם מספיק אנשים ייחשפו לרעיון של הריבוע, אולי זה ישנה משהו בצורת ההתנהגות שלנו, בדרך בה אנחנו חושבים על העולם סביב, ובמידה שבה אנחנו לוקחים על עצמנו את האחריות להיות אנשים יותר טובים. הריבוע הוא דוגמה מעניינת לאופן בו אמנות יכולה לנסות ולשנות או לשפר את העולם. מצד שני, במידה ואנשים לא מפנימים את המסר, הריבוע נותר חסר משמעות ומנותק כמו כל מיצג מינימליסטי אחר.
The Square
Ruben Ostlund :במאי
שחקנים:
Christopher Læssø ,Terry Notary ,Claes Bang, Elisabeth Moss, Dominic West, Marina Schiptjenko, John Nordling, Sofie Hamilton
ליצירת קשר: יוליה קונוננקו
[/column]