זכיתי להציג השנה בפרויקט האדיר הזה שכלל מיצבים, חללים מעוצבים, ציורי קיר ופריטים ייחודיים, כולם עבודות יד של אמניות ואמנים שמעבירים מסר חד וברור – היצירה היא שיתופית והאמנות שייכת לכולם.
לורן קרואני, סטודנטית עיצוב פנים שנה ג'.
בשנה השנייה לתואר סיפרו לנו המרצים במכון על תערוכה מיוחדת שקמה מדי שנה באתרים שונים בעיר תחת הכותרת "מוזיאון פופ-אפ תל אביב" והמליצו שנבקר בה, בתור תלמידות.י עיצוב. בכניסה לתערוכה השתרך תור ארוך, וסיקרן אותי לגלות על מה כל המהומה.
כשנכנסנו סוף סוף, הבנתי מייד.
החללים השונים והמגוונים סיפרו על חוויה ייחודית של יצירה משותפת, ועל האופן בו האמניות.ים עבדו יחד כדי להרים הפקה משותפת בכזה סדר גודל. חשבתי על אמני ה"פופ ארט" של שנות השמונים, שנהגו לעבוד בצוותא ואפילו לשכור דירות יחד ולחוות שעות של יצירה משותפת. התחושה בחלל היתה שהאמנים לא חוששים מהעתקה אלא להיפך, המוטיב הוא הפוך ומשוחרר: "Sharing is caring".
כשיצאנו מהתערוכה אמרתי לחברה שהייתה איתי שבמוזיאון הפופ-אפ הבא אציג חלל משלי.
ואכן, שנה לאחר מכן העזתי ושלחתי סקיצה לחלל. לשמחתי הסקיצה שלי היתה אחת מ-150 ההצעות שהתקבלו למוזיאון הפופ-אפ שנפתח החודש.
ההקמה תוזמנה בצמוד להגשת פרויקט אמצע של שנה ג' במכון. ידעתי שלא הולך להיות קל, אבל על חלומות לא מוותרים! שבוע לאחר סוף הסמסטר, כשתקופת ההגשות בשיאה, התייצבתי ברחוב פנקס 13 בתל אביב לשבוע ההקמה של המוזיאון.
מהר מאוד הבנתי שהחוויה הזו עומדת להיות עוד יותר עוצמתית ממה שדמיינתי.
150 אמניות.ים עמלו במשך שבוע כדי לתת את זווית הראייה שלהם.ן על "עידן הקורונה". זכיתי להכיר ולעבוד לצד אמנים ואמניות מהשורה הראשונה בארץ, ביניהם כאלה שהכרתי מיצירות קודמות. חוויתי פסטיבל אמנות שכולו יצירה משפחתית אחת גדולה, מורכבת מפיסות הפאזל של כל אמנית ואמן. אכלנו יחד, עבדנו יחד, ישנו בתוך החללים שלנו כדי לקום בבוקר ולהמשיך לתקתק עבודה.
החלל שהקמתי עוסק בזיהום הים ובתרומה הייחודית של הקורונה לנושא: אינספור מסכות חד פעמיות שהושלכו לים. התופעה הזו ממחישה כיצד האנושות שמנסה לשמור על עצמה ולהתגונן מפני הנגיף, למעשה פוגעת בעצמה ובסביבה. כהכנה להקמה, נסעתי לחופים שונים ברחבי הארץ ואספתי "זבל חופים" במטרה להנכיח בצורה הכי אותנטית שהכל- באמת הכל- נזרק לים.
את הקונספט לחלל הים שלי יצרתי בסטודיו של שנה א', בהנחייתן של שרון אלה ומאיה טופול. היה לי חלום לבנות ביתן הסברה בנושאי זיהום, צרכנות ומיחזור. הים הוא הבית השני שלי מאז ומתמיד, והצורך להגן עליו קרוב לליבי. לשמחתי, זו התערוכה השנייה בה אני מציגה נושא אקולוגי שקשור לזיהום הים, הפעם בשינויים הנדרשים כדי להתאים אותו למוזיאון הפופ-אפ התל אביבי.
דרך האמנות אני יכולה לייצר שיח, להציע ביקורת ולבטא את דעתי האישית ללא צורך במילים. אני מקווה שהצלחתי לעורר מחשבה בקרב המבקרים בתערוכה, ואולי אפילו ליצור אצלם התחלה של שינוי.
משתתפים נוספים במוזיאון מספרים על עבודותיהם:
רותם נדיה ברקאי
“When life gives you lemons…”
כשהתחלתי לעבוד על היצירה הזו, ידעתי שחשוב לי לעבוד עם לימונים טריים אמיתיים כדי שהמסר יעבור בצורה ברורה: כשהחיים נותנים לנו לימונים, נותר לנו רק לנסות לעשות מהם לימונדה.
Nadya barkai
Nadya_art@
זיו דין
שחור ולבן
לא הכל שחור ולבן. אבל המטבח שלי כן.
בחרתי להציג עומס של דמויות, ללא ריחוק חברתי או מגבלות. ביצירה שלי לא תמצאו מסכות ושמירה על מרחק של שני מטרים.
zivdeenart@
Pit
Portal Video Game
תקופת הסגר העצימה את עולם הגיימינג שרק הלך וגדל מאז תחילת המגפה. בזמן הסגרים הכרתי ברשתות אנשים חדשים שהפגישו אותי לראשונה עם משחק ידוע מאוד. המשחק השפיע עליי עמוקות ורציתי ליצור עבורו מחווה בחלל שלי, שתספר על כך שבזכותו העברתי את התקופה בטוב.
pit_hagorean@
בן פדידה
3D Pop Art
בתקופת הקורונה התחלתי לנבור בעצמי פנימה ולתהות לגביי תהליכי היצירה שלי.
הדבר הוביל לפרץ עז לפרק עצמים ודמויות לשכבות.
ההתעסקות בשכבות הנכיחה את התחושה שלי שיש יותר מידי מאותו דבר בחלל אחד.
כולנו היינו בבית עמוסים בעצמנו, מואסים בעצמנו, תוהים על עצמנו ובעיקר מגלים עוד שכבות חדשות בתוכנו.
bendaart@
