
חילופי סטודנטים בKISD, קלן, התגלו כחוויה מעצבת- תרתי משמע. כמה חודשים בעיר אירופאית ספוגת אסתטיקה ואמנות החזירו את רויטל שמעיה לארץ עם אופקים פתוחים ורעיונות חדשים על עיצוב, ועל החיים בכלל.
רויטל שמעיה, תקשורת חזותית
[/column]
[column]כשהתקבלתי לחילופי סטודנטים בKISD שבמערב גרמניה, לא ידעתי מה מחכה לי. המחשבה על חיים במדינה אחרת ריגשה וסקרנה אותי. מייד כשהגעתי לקלן (או קולון), נוכחתי שחווית הלימודים שם שונה לחלוטין מכל מה שהכרתי.

שלב ההסתגלות בקלן הוא די מהיר. תוך זמן קצר מצאתי דירה שחלקתי עם בחור מקומי, באזור מרכזי בעיר, Zülpicher Platz. סיימתי את כל הסידורים הנחוצים, ועדיין נשארו לי כמה שבועות לפני תחילת הסמסטר כדי ללמוד להכיר את המקום. העיר מלאה בחנויות בהן אפשר למצוא כל דבר, המסעדות מעולות, יש אינסוף מקומות בילוי וסצנות שונות ומגוונות. ההתניידות בעיר נוחה ביותר ואפשר להגיע באופניים או ברכבת לכל מקום במהירות.

הקפיצה למים של KISD הייתה קלה מששיערתי, בזכות היחס הטוב שהסטודנטים הזרים זוכים לו. בהתאם לשמו, Köln International School of Design, הוא בית-ספר בינלאומי לעיצוב בו רבים מהסטודנטים הקבועים מגיעים ממקומות שונים בעולם, בנוסף למספר הגדול של סטודנטים זמניים במסגרות חילופי-תלמידים. עבור רבים מהסטודנטים, המקום הזה הופך לבית. ייתכן שזה קשור לרצון המשותף להיפתח ולהכיר אנשים מעולמות שונים. האווירה הזו עודדה חיבורים מפתיעים עם אנשים שמעולם לא חשבתי שאפגוש, והייתה מקור להשראה גם לפרויקטים שעסקתי בהם במהלך הלימודים עצמם.

הסטודנטים בחילופים מאוד מעורבים בבית-הספר, החל מארגון אירועים ועד לפעילות ב׳גוטה שטובה׳ (Gute Stube), בית הקפה של בית-הספר, לב ליבו והמקום הכי מנחם עבור הסטודנטים. יום אחד, הסטודנטים הישראלים ואני בתוכם, החלטנו לשתף את מתכוני החומוס שלהם וללמד את כולם מהו המרקם החומוסי הנכון ומהו טעמו של פלאפל אמיתי. מלבד הקפה, התערוכות וכנסי העיצוב, בית-הספר מארגן מסיבות ואירועים מיוחדים לתלמידים הבינלאומיים. היה מדהים לראות את שיתוף הפעולה בין הסטודנטים הבינלאומיים והמקומיים בכל התרחשות ואירוע של בית-הספר.

ההתנהלות של מערכת הלימודים בKISD הייתה חדשה עבורי מכל כך הרבה בחינות. הקורסים מאוד פתוחים וחופשיים, גם בבחירת הקונספט וגם בתהליך הביצוע. אין תשובה אחת נכונה. האינטנסיביות הגדולה שמוכרת לנו מבתי-הספר לעיצוב בארץ לא ניכרת שם, ופתאום יש לך זמן לחשוב לעומק על הפרויקט. להרגשתי, צורת עבודה כזו מעוררת פתיחות לדברים חדשים שהראש בדרך-כלל סגור או עמוס מכדי לקלוט. בקורסים בKISD אין חלוקה של כיתות לפי מגמות, התמחויות או סמסטרים. עיצוב משולב נועד מלכתחילה לחבר יכולות, ידע ותחומי התמחות שונים. יותר מזה, הקורסים משלבים סטודנטים מתואר ראשון ושני. בשלב מסוים, הפרשי הגילאים בינינו כבר לא העסיקו אותי, ולמרות שכל אחד מאיתנו היה כל כך שונה, היה לנו המון במשותף.

אחד הפרויקטים שלי עסק בחקר ההתנהגות האנושית. מטרת הפרויקט הייתה לבחון את מערכת היחסים בין חפץ לאדם, ולהשתמש בעיצוב ככלי מחקר. יצאתי מתוך ההנחה שבני האדם נוהגים להישמע לסמכות לפני שהם נשמעים להגיון. המחקר שלי התבצע באמצעות משחק הרכבה של כיסא מעץ, כשההוראות המצורפות לו מובילות בבירור להרכבה של אובייקט בלתי הגיוני. הניסוי נועד לבדוק אם הנבחנ/ת נשמע/ת להוראות המבלבלות או להגיון הפנימי שלו/ה. 4 מתוך 5 הנבחנים העדיפו להישמע להוראות. ההוראות המבלבלות הובילו ליצירת כיסאות לא זהים עם תוספות משונות כמו נייר וחבלים. מקור הסמכות גרם למשתתפים לבנות אובייקט חסר היגיון, ובאף אחד מהמקרים לא הורכב הכיסא המקורי. האם לא עדיף להקשיב לעצמך לפעמים?
[caption id="attachment_8818" align="aligncenter" width="748"]
קורס נוסף היה קורס בטיפוגרפיה, שבו בחרתי להתערב בעיר עצמה בניסיון להבין מה אנשים חושבים על מקום מסוים. התערבות טיפוגרפית במרחב פותחת את האפשרות של צפיה מהצד ועוזרת לראות איך אנשים באמת מגיבים למסר שלך. התמקדתי בכיכר מרכזית בעיר, Brüsseler platz, מקום שחי ונושם אנשים לאורך כל שעות היום (והלילה). הכיכר מוקפת בעשרות בנייני מגורים ובשנים האחרונות מתנהל דיון בין תושבי הרחוב לעירייה, על כך שהמקום לא נותן מנוחה לתושבים המתגוררים בו. במהלך הפרויקט פיתחתי פונט שהורכב מצורת הרצפות שבחזית הכנסייה במרכז הכיכר. בשלב הסופי, שרטטתי על הרצפות עצמן את המשפט "Should I stay or should I go?". הכיתוב נעשה באמצעות גירים צבעוניים ופקקים של בקבוקי זכוכית (1330 כאלו!). Brüsseler platz היה חביב עליי במיוחד, גם בתור מקום בילוי אבל גם כי היה בו משהו רגוע ויפה דווקא כשהיה ריק מאנשים. באותו הערב, ההתערבות העיצובית אפשרה לי לקחת חלק בסיפור ולהבין אותו על כל צדדיו ועל המורכבות שבו.
[caption id="attachment_8812" align="aligncenter" width="748"]

אחד הדברים המשמעותיים ביותר שלמדתי כמעצבת, היה איך להציג פרויקט. ימי שישי הוקדשו להגשות שמתקיימות בחלל גדול, המעוצב אחרת בכל פעם בהתאם לפרויקטים המוצגים. כל בית-הספר מוזמן להשתתף בהצגות. הביקורות של המנחים ניתנות במהלך העבודה על הפרויקט, ולא בפרזנטציה הסופית, כך שלאורחים יש מקום לחוות את הפרויקט ולשאול שאלות. ההשתתפות בהגשות מסוג כזה חידדה לי עד כמה הפרזנטציה חשובה בתהליך העיצוב, הן של העבודה עצמה והן סגנון ההגשה של המעצב/ת.

אורח החיים שלך והדברים שאת/ה נחשפ/ת אליהם הם חלק בלתי נפרד מלהיות מעצב/ת. פרזנטציות, כנסים, תערוכות ואירועי עיצוב הם חלק מהותי מהKISD, והאספקט העיצובי מורגש תמיד. באופן כללי, אירופה שופעת תערוכות ואירועי אמנות למיניהם. בניגוד למה שאנחנו מכירים מישראל, גבולות המדינה הם לא רלוונטיים. אפשר להגיע מגרמניה לערים ומדינות אחרות רבות, בקלות ובזול. כך מצאתי את עצמי מבקרת בשבוע העיצוב במילאנו, ב׳דוקומנטה 14׳ (אירוע אמנות ועיצוב שנערך אחת לחמש שנים בעיר קאסל בגרמניה), ובאינספור תערוכות, גלריות והופעות.
[caption id="attachment_8817" align="aligncenter" width="748"]
עם הזמן התחלתי להרגיש כחלק בלתי-נפרד מהמקום, וכל פינה בעיר קיבלה משמעות עבורי. קלן היא עיר של פאן, פשוט כך. העיר נבנתה כמעט מחדש לאחר מלחמת העולם השנייה, ומלבד הקתדרלה המטורפת שהחלה להיבנות במאה ה-13, אין יותר מדי מבנים עתיקים בנוף המקומי. במקום היסטוריה, העיר מספקת סצנה תרבותית, אמנותית ומוסיקלית עכשווית, ונחשבת לאחת מערי הבילוי הגדולות בגרמניה עם אווירה ליברלית וחופשית.
[caption id="attachment_8815" align="aligncenter" width="748"]
חילופי-סטודנטים פירושו לקבל זמן במתנה, זמן לפתח את עצמך וקצת להסתכל על הכל מהצד. זה אומר להפסיק לפחד, כי מה כבר יכול לקרות? זה אומר להפסיק לקחת דברים יותר מדי ברצינות ופשוט לתת לעצמך להתנסות. זה אומר להכיר כל כך הרבה אנשים בזמן כל כך קצר… בהתחלה נאבקתי לזכור את השמות של כולם, ולקראת סיום התקופה לא ידעתי איך בכלל אפרד ממי שהפכו להיות חבריי הטובים. הבנתי שיצרתי חברים ממקומות שונים בעולם, ושכמעט ולא קיימות סיטואציות בהן זה אפשרי. החוויה הזו מלמדת כמה כולנו דומים, למרות השוני, כי בסופו של דבר יש לנו עולם משותף. התקופה שלי בקלן שינתה אצלי המון דברים, ותרמה להתפתחות האישית שלי לא פחות מלהתפתחותי המקצועית. החוויה הזו אפשרה לי לראות שיש עולם שלם בחוץ שאפשר וכדאי להתנסות, לחוות וללמוד ממנו, וללא ספק נשאר לי מקום לעוד.
[/column]