הכוריאוגרף אוהד נהרין, מסמלי המחול הישראלי, ואופרה גרנייה, מסמלי התרבות של צרפת, מתאחדים לכדי יצירה מפעימה אחת – מזל שיש לנו כתבת בפריז כדי לדווח!
יובל סער, עיצוב פנים
פריז, חלק שני
בחודש פברואר האחרון עלה המופע ״שדה21״ מאת אוהד נהרין ובביצוע להקת רקדנים צרפתית באופרה גרנייה בפריז. היצירה עלתה לראשונה בשנת 2011 במסגרת פסטיבל ישראל, בביצוע להקת בת-שבע ובכוריאוגרפיה של נהרין. כעת, 13 שנים לאחר מכן, עולה היצירה מחדש בביצוע להקה צרפתית.
אוהד נהרין נולד בשנת 1952. בשנת 1974 הצטרף ללהקת המחול בת־שבע וב-1990 מונה למנהל האמנותי שלה. לצד עבודתו ככוריאוגרף, פיתח נהרין את שפת הגאגא – שפת תנועה המבוססת על מחקר הבוחן את העצמת החוויה החושית והדמיון, העלאת המודעות לצורה, מציאת דפוסי תנועה חדשים והתקדמות אל מעבר לגבולות מוכרים. הגאגא מלווה את להקת רקדני בת־שבע ומהווה בסיס לאימונים שלהם. השפה התפשטה ברחבי העולם בקרב קהילת הרקדנים והציבור הרחב כאחד.
צרפת העניקה בעבר לנהרין את אות מסדר האמנויות והספרות הצרפתי- הדרגה הגבוהה ביותר של עיטור התרבות של צרפת.
אחרי כל כך הרבה שנים בלהקת בת-שבע, הסתקרנתי לראות את העבודה של נהרין עם רקדנים מחוץ ללהקה.
שלום אוהד, ותודה על הראיון למגזין. תוכל לספר לנו במה שונה תהליך העבודה עם רקדנים שאינם מלהקת בת-שבע?
"הדומה רב על השונה. אנחנו מתקשרים בשפה דומה בין אם אלו רקדנים בבת-שבע או בכל להקה אחרת בעולם. המשמעותי לתהליך טוב עם רקדן הוא מכלול של דברים: כשרון טבעי, סקרנות, מוכנות לוותר על הרגלים ורעיונות ישנים לטובת חדשים, אהבה לרקוד, הומור עצמי ועוד. השוני הוא באיכויות שנרכשות לאורך זמן שקשורות למנעד של הרקדן – בין העדין ביותר לבין הכוח המתפרץ שלו, ובחופש של הרקדן לפרש את העבודה. בנוסף, עם רקדני הלהקה אני יכול לדבר בקודים שידועים רק לנו ובכך לייצר הרבה קיצורי דרך."
חוויית הביקור בבית האופרה יכולה להיחוות כהופעה שלמה בפני עצמה. בניין האופרה גרנייה, או כפי שהוא מכונה ארמון גרנייה, הוא בית אופרה בקצה הצפוני של שדרת האופרה ברובע התשיעי של פריז.
הבניין נחשב לאחת מיצירות האדריכלות היפות והמפוארות ביותר. הוא נבנה בסגנון ניאו-בארוקי, והוא הבניין השלושה עשר ששימש את האופרה של פריז מאז נוסדה על ידי המלך לואי ה-14 בשנת 1669.
עם הכניסה לבניין מתגלה גרם מדרגות עשוי שיש, תקרה גבוהה ועיטורי זהב, מראה שקשה להישאר אדישים אליו. כשהתיישבתי במושב שלי באולם, לא הייתי יכולה שלא לשים לב לפער המרתק בין הפאר של המבנה לבין הפשטות בעיצוב הבמה, התאורה והלבוש של הרקדנים.
ניכר כי הבחירות במופע היו מינימליסטיות – בתפאורה, בלבוש ואף בפסקול שתיארת בראיון קודם כיותר ״אווירתי ומלודי״. כיצד בעיניך בחירות אלו משרתות את המופע?
״אני אכן נמשך לחסכוניות ומינימליזם ואיתם אני שואף לתת מקום לתחושות עזות ורגשות גדולים. אני אוהב לזהות את המיותר ונהנה להיפטר ממנו בתוך תהליך היצירה.
רקדן טוב גם לומד שהיופי, העוצמה והחושניות שלה/שלו קשורים ליכולת דיוק ותמציתיות. כמו חיה טורפת או נטרפת באמצע העימות.״
המופע מתחיל ללא התראה מוקדמת. בבת אחת נדלקים אורות הבמה והרקדניות נכנסות אחת אחרי השניה לקטעי סולו קצרים אשר מהווים את חלקו הפותח של המופע ומאפשרים לזהות את היכולות המרשימות של כל אחת ואחת מהן.
הפסקול אשר יצר מקסים וואראט מלווה את המופע לכל אורכו ומשחק תפקיד של תמיכה וליווי עדין את הכוריאוגרפיה.
בשדה 3, אחת הרקדניות מתחילה לצעוק רצף של מספרים בלי הגיון, ולאחר מכן הצופים מגלים שכל מספר מפעיל את שאר הרקדנים בתנועתם. בשדה אחר, קבוצת רקדניות נעות כמו במסיבה לפי הקצב שהמוסיקה מכתיבה להן, ולאט לאט התנועה שלהן גדלה והופכת אגרסיבית וחזקה.
כך עוברים משדה לשדה, מקטעי סולו לקטעי אנסמבל, מעולם אחד למשנהו, מתלבושת לתלבושת. על הקיר האחורי, שגובהו מחצית מגובה האולם, מופיע מסך שעליו מוקרנים מספרי השדות, כשם המופע, מופיעים ונעלמים. וכך גם בתום המופע מחליפות את ההשתחוויה המסורתית כתוביות האופייניות לסוף הסרט בו בזמן שהרקדנים עומדים לאורך הקיר האחורי וקופצים אחורה אחד אחד אל מאחורי הבמה.
מופע הבכורה של שדה21 היה בשנת 2011. כעבור 13 שנה, אילו משמעויות חדשות הוא קיבל?
"אני לא מחפש משמעויות, לא ישנות ולא חדשות. עם השנים אני ממשיך לדייק ולשכלל את עבודת הכוריאוגרפיה שכוללת בתוכה את החיבורים בין כל האלמנטים ואת ההצעה של הרקדנים. בכדי שנוכל לומר על יצירת אמנות שהיא בעלת משמעויות נדרש תיווך עם הצופה. אם חווית הצפייה הופכת משמעותית לצופה אני שמח."
המופע סוחף את הצופה לתוך עולם מרתק, כפי שנהרין יודע לעשות היטב, ונותן לצופה מקום לפתח פרשנויות משלו. בסיום המופע, אף על פי שלא התקיימה השתחוויה בצורתה המסורתית, הקהל באולם האופרה נעמד על רגליו ומחא כפיים זמן רב. זה היה רגע עוצמתי.
כיוצר ישראלי, האם התחושות לקראת מופע אשר עולה באופרה של פריז שונות מאשר מופע שעולה בארץ?
"השוני הכי משמעותי נובע מכך שבהופעות בחו״ל אני עוזב אחרי הפרמיירה, ובישראל אני ממשיך ללוות את המופע.
באופן כללי אין שוני רב בתחושות, השוני הוא לא גאוגרפי. הוא נובע מהרגלי עבודה אחרים. יכולות הפקה שונות של הלהקות שמבצעות את עבודותי".
כצופה, זיהיתי במופע את הרוח הישראלית. איך זה עובד מול הקהל זר?
"הרבה רוחות מנשבות, שונות בעוצמתן ובכיוונן מאד זו מזו. אפשר גם לומר שביצירה שלי אני מעצב את מבטי על העולם בעזרת חומרי המציאות, לפני שזה, אם בכלל, ישראלי. זה אישי".
זה היה ערב חד פעמי. הקהל הצרפתי והמגונדר, המבנה המיוחד כל כך של האופרה של פריז, הכוריאוגרפיה המדהימה והמדויקת של נהרין, הלהקה הצרפתית, כל אלו נרקמו לכדי אחד מהערבים המיוחדים ביותר שהיו לי במהלך התקופה שלי כאן בחילופי סטודנטים בפריז.
צילומים: יובל סער.
