[/column] [column]לא רק בני אדם מקוטלגים בתוויות, אלא גם האימוג'יז שמשמשים אותנו. אילו שאלות מעלה העיצוב הממוגדר של האייקונים והאם נוכל יום אחד ליצור חווית משתמש שהולכת מעבר לדיכוטומיות של אישה/גבר?
מולי יחבס, תקשורת חזותית
האימוג'יז כבר מזמן הפכו לחלק אינטגרלי מחיינו. בין אם בסמסים, ברשתות החברתיות או בכל אפליקציה שנייה, האייקונים הסמי-אנושיים הללו משמשים את רובנו לתקשורת ולהבעה עצמית על בסיס יומיומי. בטור דעה שפורסם בYnet, שלי קרן מעלה את הנושא הטעון והמעניין של מגדר ואימוגי'ז. קרן מעבירה ביקורת נוקבת על העיצוב הממוגדר של האייקונים באפליקציית Waze, כדוגמה לבעיה רווחת שהיא מזהה גם באפליקציות אחרות. לטענתה, האייקונים הנשיים הם בסך הכל ווריאציה על אייקון גברי מקביל, בתוספת של סממן נשי שטחי כזה או אחר (סרט בשיער, ליפסטיק, ריסים מודגשים וכן הלאה). גישה כזו משקפת תפיסת עולם לפיה ברירת המחדל היא הדמות הגברית, בעוד שהאופציה הנשית היא משנית לה, מבוססת עליה וזקוקה לתוספות.
[caption id="attachment_8239" align="aligncenter" width="745"]
אייקונים נבחרים של Waze. חלקם מעט סקסיסטיים אך בחלקם כלל לא ניתן להבחין בהבדל משמעותי בין גבר לאישה בנוסף לכמה נטולי מיגדר (האייקונים מתוך אפליקציית Waze)[/caption]
בעוד שהטענות שקרן מעלה הן חשובות, לדעתי הטור סובל מהקצנה מסויימת בהצגתן. מה לגבי מקרים בהם הדימויים הגבריים בעצמם מופיעים עם תוספות ו'קישוטים' שאינם קיימים במקבילה הנשית? (למשל שפם, חרב, שערות בחזה וכו'). כך או כך, האם מדובר בבעיה ממשית? ייתכן. אפשר להסכים שיש כאן נטייה לחוסר שיוויון, וכי ניתן לשפר את בחירות העיצוב של האייקונים בכל הנוגע לייצוגים מגדריים. השאלה המעניינת לטעמי כבר קשורה לאופי הפתרון. על פניו, אם נמשיך את קו המחשבה שמציעה קרן, ההבדלים בין דימויים נשיים וגבריים צריכים להיות מגוונים יותר. אפשרות אחרת היא עיצוב של בסיס גנרי וניטרלי מבחינה מגדרית, שישמש כברירת מחדל הן לדימוי הגברי והן לדימוי הנשי: כל אייקון גברי יופיע בתוספת זקן למשל, בעוד שכל אייקון נשי יתהדר בריסים ארוכים. אולם, קל לראות כי פתרון מסוג זה רק מעמיק את הבעיה שהוא מבקש לפתור שכן מייד עולה השאלה: מי קובע מה נחשב גברי ומה נחשב נשי?
[caption id="attachment_8238" align="aligncenter" width="745"]
השוואה בין אימוג׳ים של חברות שונות. כל חברה יכולה ליצור דימוי שונה עבור אותו הקוד (זכויות היוצרים שייכים לחברות הרלוונטיות)[/caption]
אם לחזור לדוגמה של Waze: סקירה זריזה של האייקונים מגלה כי ברוב המקרים, ההבדל בין הדימוי הגברי והנשי מתמצה בשיער: האייקונים הגבריים הם קרחים או בעלי תספורת קצרה, ואילו לאייקונים הנשיים יש שיער ארוך. ההבדל הפשטני הזה חוטא כמובן למציאות שלנו ב2017, בה גברים רבים מאריכים את שערם בעוד שנשים נהנות מתספורת קצוצה (ואולי כדאי גם להזכיר שלמעלה ממחצית מהאוכלוסייה הנשית סובלת מבעיות של נשירת שיער: מי אמר שאימת הקרחת היא נחלתם הבלעדית של הגברים?). פירוש הדבר הוא שאנחנו ניצבים בפני בחירה של ייצוג לא מדויק במסגרת המגדר 'הנכון' או ייצוג קרוב יותר שנחשב בכלל כשייך למגדר ה'אחר'. הרי כל המטרה במיגדור של האייקונים היא שיפור חווית המשתמש/ת באמצעות התאמה אישית, אבל האם זה אפשרי בגבולותיה של דיכוטומיה כל כך נחרצת?
אני סבור שהפתרון יגיע מתוך הגדרה מדויקת יותר של הבעיה. הטור של קרן מתמקד בשאלת הייצוג ההוגן מבחינה מגדרית, אבל השאלה הבסיסית יותר היא: מדוע מלכתחילה יש צורך בהפרדה הזו בין אייקונים נשיים וגבריים? אם נתבונן לרגע במציאות היומיומית שלנו, האם ההפרדה המגדרית היא כל כך מובהקת וברורה? האם יש לנו הגדרה קבועה ל'נשיות' ו'גבריות'? וודאי שלא, וטוב נעשה אם נזנח את כיווני המחשבה המתבססים על הגדרות שכאלו.
שימוש בדימויים ניטרליים ונטולי שייכות מגדרית יהווה צעד ראשון לפתרון שהולך מעבר לחלוקות הללו. הקו העיצובי יכול לנוע בין דימויים מופשטים דוגמת הסמיילי, ובין דימויים שמערבבים מאפייני מגדר סטריאוטיפים באופן לא שגרתי: אימוג'י עם שפם וריסים ארוכים, או דמות עם תספורת קצרה ושפתיים ורדרדות. כלי חשוב נוסף לביסוס הנייטרליות היא השפה: יש להעדיף ניסוחים שאינם מייצגים מגדר אחד על חשבון האחר. למשל, במקום לנסח שמות תואר ממוגדרים ולאלץ את המשתמש/ת לבחור בין 'עצבני' ל'עצבנית', אפשר להשתמש בשמות עצם כלליים: 'עצבים' במקרה הזה. ההקפדה על שפה ניטרלית-מגדרית היא מהלך מבורך, והיא מגבירה את תחושת השייכות בקרב המגדרים השונים. מעניין לראות כי ישנן שפות בהן קל יותר להשאר באיזורים ניטרליים מבחינה מגדרית, ושפות בהן קשה להמנע מהתוויות מגדריות.
כך למשל, בשבדית קיימים כינויי גוף עבור "הוא" (han) או "היא" (hon), אך אין פנייה ניטרלית בגוף שלישי. בשנות השישים החל מהלך פנים-לשוני שתוצאתו היא הוספת כינוי הגוף הניטרלי hen: תוספת חדשה לחלוטין אשר אינה מייחסת מגדר לגוף המצוין. כינוי הגוף החדש ספג ביקורת רבה כמו גם תמיכה נלהבת, ובשנת 2014 הפך לחלק רשמי מהשפה השבדית כאשר הופיע במהדורה החדשה של המילון השבדי הקאנוני, Svenska Akademiens ordlista.
בתחילת אוקטובר 2017, חברת אפל הכריזה על אימוג'יז חדשים. בין החידושים הרבים בולטת הבחירה ליצור שלישיית אימוג'יז נטולי מגדר המייצגים שלוש קבוצות גיל שונות. למרות שבאופן אישי הקו האיורי של אפל פחות חביב עליי (יש במבט הזה משהו מלחיץ), מדובר בניסיון מוצלח לטשטש חלוקות מגדריות, לצד ייצוג לא שגרתי של שכבות גיל שנוטים להתעלם מהן. יש לקוות שמדובר בתחילתו של טרנד שיסחוף חברות נוספות וייצר פתרונות מקוריים לייצוגים מגדריים ואחרים.
[caption id="attachment_8235" align="aligncenter" width="745"]
האימוג'יז נטולי המגדר של אפל. סביר להניח שניתן יהיה להתאים את גוון העור וצבע השיער לפי בחירת המשתמש/ת. (זכויות יוצרים: Apple)[/caption]
כיוון אחר להתמודדות עם הנושא יהיה בדיוק ההפך מהמגמה הנייטרלית, ויכוון ללכת עד הקצה עם רעיון הפרסונליזציה של האייקונים. המטרה של גישה כזו היא לאפשר לכל משתמש/ת לעצב בעצמה את האימוג'י או האייקון הרצוי, מבלי התניות מגדריות קבועות. כך, משתמש שמזדהה כגבר יוכל לבחור בצבעים וורודים ולעטר את האימוג'י שלו בסרט לשיער (או לזקן), ומשתמשת המזדהה כאישה תוכל ליצור לה אייקונית משופמת (אחרי הכל למרבית הנשים צומח שיער מעל השפה העליונה, אז למה לא?). בנוסף, המערכת תאפשר למשתמש/ת להתאים את צורת הפנייה: אם בלשון זכר, נקבה, או בצורה ניטרלית.
למעשה, כבר היום קיימת אפשרות לשלוט בצבע העור והשיער של חלק מהאימוג'יז באפליקציות הפופולריות ביותר, ובחלק מהן מוטמעות אפשרויות התאמה אישית מתקדמות עוד יותר. כך למשל, אייפון X החדש מציע יצירת אימוג'ים המבוססים על סריקת פני המשתמש/ת ומשקפים את החוויה האישית שלו/ה. לאור כל זאת, ניתן להמר בביטחה שפרסונליזציית האימוג'ים תהפוך לברירת המחדל בכל סט של אייקונים ובכל אפליקציה קיימת. התוצאה של מהלך כזה תהיה מנעד רחב של אייקונים ואימוג'יז, ממש כמו בני אדם במציאות.
[caption id="attachment_8242" align="aligncenter" width="745"]
שילוב אימוג'יז שונים של פייסבוק המדמה מצב בו כל משתמש/ת יכול/ה להרכיב דימוי מבלי הגבלות מגדריות (זכויות יוצרים: Facebook)[/caption]
אפשר לעצור רגע ולתהות, למה בכלל צריך את כל זה? בטור שלה, קרן טוענת כי מציאות משנה מחשבה (או בנוסח האלמותי של מארקס: "ההוויה קובעת את התודעה") ובהחלט ייתכן שאימוג'יז הם רכיב חשוב במהלך הזה. קשה לדעת בוודאות, אבל מה שבטוח הוא שישנם יתרונות מובהקים להתאמה אישית מתקדמת של ממשקים: ככל שהממשק יהיה מותאם יותר למשתמש/ת, כך תעלה ההזדהות והמחוייבות של המשתמש/ת לממשק. וגם זה סתם יהיה נחמד יותר לכולן, אתן לא חושבות?
[/column]
