התערוכה "מיקום חדש: חפצים ישנים" שמוצגת בימים אלו במוזיאון לאמנות האסלאם בירושלים עוסקת בחפצים ובמטען שהם נושאים, ומבקשת ליצור פרשנות חדשה לתצוגת הקבע המוצגת במוזיאון. בין היתר אפשר למצוא סוס אגדי שקם לחיים, נרגילות מודרניות ושטיח תפילה בלתי שמיש.
אורית בהרל-רום, תקשורת חזותית
[/column] [column]במוזיאון מוצגים באופן קבע עבודות שונות מעולם האמנויות מתקופת כיבושי האסלאם, כדוגמת צורפות, אריגת שטיחים וציור על אריחים. עוד מוצגים חפצים היסטוריים שנמצאו באזור המזרח התיכון. יוצאת דופן היא התערוכה בקומה התחתונה, שם מוצגת אומנות אסלאמית מודרנית ותצוגות משתנות. אוצר התערוכה, אלון רזגור, ביקש משניים עשר אמנים מתחומים שונים: אדריכלות, אמנות, ציור, גרפיקה ואמנות וידאו ליצור פרשנות חדשה ליצירות או החפצים המוצגים במוזיאון, ולמקם אותם מחדש בחלל.
[caption id="attachment_7698" align="aligncenter" width="750"] טליא ינובר ואירה רזניק יצרו עמדת התבוננות על המח'ראב שניצב בקומת הכניסה למוזיאון[/caption]את העבודות ניתן לסווג ליצירות שמתייחסות באופן ישיר למיצגי הקבע במוזיאון, לעבודות שמתייחסות לחלל התצוגה, ולעבודות שמתייחסות למקומם של חפצים בחיינו. יוצאת דופן היא עבודתן של טליא ינובר ואירה רזניק, שיצרו עמדת התבוננות המח’ראב, שהיא מין גומחה בקיר המסגד שמסמלת את כיוון הכעבה שבמכה, היא כיוון התפילה של המתפללים במסגד. המתבונן עומד בקומה השנייה של המוזיאון, בין שני עמודי זכוכית כהה, כמעט מראה, שיצרו האמניות, ומתבונן במח’ראב שנמצא בקומת הכניסה של המוזיאון. כך הוא רואה את עצמו משתקף בזכוכית, ותפילותיו שמכוונות אל המח’ראב המרוחק מהדהדות בין שני העמודים. בכך יצרו התייחסות גם למיצג הקבע שעומד במוזיאון, וגם לחלל בו העבודה מוצגת.
[caption id="attachment_7700" align="aligncenter" width="750"] מיצג של משרד האדריכלים טלמון – בירן, מסלול הליכה היוצר התערבות בחלל ובואון ההתבוננות על העבודות המוצגות במוזיאון[/caption]עבודה נוספת שמתייחסת לחלל היא המיצג של משרד האדריכלים טלמון-בירן, שייצרו מעין מסלול הליכה מוגבה בין החפצים המוצגים בחלל דרך קבע, ובכך אפשרו לקהל להביט מנקודת מבט חדשה ולא טריוויאלית על העבודות המוכרות.
[caption id="attachment_7699" align="aligncenter" width="750"] מייצג הוידאו של עדן אורבך – עפרת מפיח חיים בשלד מתכת של סוס[/caption]האמנית עדן אורבך-עפרת יצרה מיצג וידאו ובמרכזו שלד ברזל של סוס עליו מולבש שריון מתקופת האימפריה המוסלמית, מייצג וותיק במוזיאון, ומפיח בו חיים באמצעות הקרנה על הקיר. בתחילה האור הלבן מהמקרן מייצר רק את הצל של הסוס, ולאט הצל מתעורר לחיים והופך לאל-בוראק, הסוס המכונף האגדי של הנביא מחמד.
[caption id="attachment_7702" align="aligncenter" width="750"] פרויקט הנרגילות של הישאם להלו[/caption]מעצב המוצר האישם להלו בחר להתייחס לתצוגת הנרגילות העתיקות וליצור פרשנות מודרנית לחפץ המסורתי. לצד נרגילות מתכת כבדות ומעוטרות בקפידה, מוצבות נרגילות מפלסטיק צבעוני, בעלות קווים זורמים ומודרניים.
[caption id="attachment_7697" align="aligncenter" width="750"] האמנית יאנה רוטנר בחרה לפרק תחריטים בדמות חיילים המופיעים על אגן מתכת מתקופת האמפריה האסלאמית[/caption]האמנית יאנה רוטנר בחרה להתייחס לתחריטים מסוגננים של חיילים על אגן מתכת גדול מהמאה ה-13 שמוצג במוזיאון, ומתוך בחינה של הייצוגים התרבותיים של אותו החפץ ושל הדמויות החרוטות עליו יצרה אותן מחדש, בדמות חיילים חתוכים בפרספקס שקוף, חלולים, מוגדלים, ועליהם מקרן שמאיר את דמותם חזרה לכיוון הקערה שניצבת לידם.
[caption id="attachment_7701" align="aligncenter" width="750"] נעליים מכוסות באדמה כחלק מהמיצג של האמן פריד אבו שקרה[/caption]המייצב של האמן פריד אבו-שקרה מתייחס ליחסים המורכבים שבין האסלאם לבין הפירושים והפרשנים שלה. הוא מציג שטיח תפילה בלתי שמיש, הן משום שהוא תלוי במאונך והן משום שהוא מצופה באלפי סיכות קטנות וחדות, וזוגות נעליים מכוסות באדמה, ניצבות כמו בכניסה למסגד. האדמה המכסה את הנעלים היא אדמת אום אל פחם, קיבוץ כברי וחדרה, ומצביעה על הקשר בין האדמה לסכסוך הישראלי-פלסטיני.
[caption id="attachment_7703" align="aligncenter" width="750"] ציורים של מיכל היימן מבקשים לפרק את החפצים הנמצאים דרך קבע בחדרו של הפסיכואנליטיקן[/caption]עבודה של האמנית מיכל היימן בוחנת את המקום של חפצים שונים בחיינו, דרך סדרת ציורים בצבעי שחור לבן, בהם היא מפרקת את חדר הטיפול הפסיכואנליטי לכדי החפצים המרכיבים אותו.
נקודת המוצא של התערוכה מעוררת מחשבה אצל הצופה, משום שהיא מאתגרת את דרך ההתבוננות המקובלת על יצירות המוצגות במוזיאון, בעיקר במוזיאון מסוג זה, שהיצירות המוצגות בו נעות על הציר בין ארכיאולוגיה לאמנות. התערוכה מוסיפה ליצירות הקיימות נופך אישי חדש, ומאפשרת התבוננות ביקורתית ומורכבת על היצירות, תוך התייחסות למרחב ולזמן בו אנו חיים, ותוך התייחסות לסוגיות מורכבות כגון פירושים קיצוניים לאסלאם, והסוגיה הישראלית-פלסטינית. מעבר לכך, ברמה הפרקטית, התערוכה "מנערת את האבק" מעל תצוגת הקבע במוזיאון, כך שגם מי שהיה בעבר וראה את התערוכה הקבועה יכול ליהנות מביקור מחודש והתבוננות שונה על אותן היצירות.
מיקום חדש: חפצים ישנים | יצירות חדשות
אוצר: אלון רזגור
המוזיאון לאומנות האסלאם, ירושלים
שני – רביעי: 10:00-15:00
חמישי: 10:00-19:00
שישי – שבת: 10:00-14:00
נעילה: 30.11.2017
כל התמונות צולמו על-ידי אורית בהרל רום
[/column]
בתור אחת שראתה את התערוכה וחוותה אותה, הסקירה שאורית מגישה , פותחת בפני באופן : קצר. תמציתי.ישר/אוביקטיבי.
מענין , צוהר רחב ומעמיק לתובנות וכוונות.
קריאת הסקירה משלימה לי את החוויה.