בניגוד למרבית האמנים, המנצלים את יריד צבע טרי כדי לרוקן מחסנים, אני בדרכי הצברנית (הלא-כלכלית בעליל) יצרתי גוף עבודות חדש. מ-15 העבודות המומלצות הלכו ותפחו שתי סדרות, מה שהביא אותי לכ-40 עבודות חדשות.
תמר לב-און, מרצה במחלקה לעיצוב פנים
[/column] [column]קצת על עצמי – אדריכלית, אמנית ומרצה. בוגרת תואר ראשון באדריכלות באוניברסיטת תל אביב, ותואר שני באמנות מאוניברסיטת קינגסטון, לונדון. שני התחומים האלה משפיעים זה על זה, ונוכחים במינונים משתנים הן בעבודתי האמנותית והן האדריכלית. מתוך האמונה ברב תחומיות והרצון לגעת בהכל, אני מלמדת במכון את קורס הבחירה "בין חלל לסרט", המפגיש חללים מתוכננים עם אמנות וידאו, במעבר דרך אמנות פלסטית וקולנוע.
[caption id="attachment_4352" align="aligncenter" width="750"]
ארכיון בדיוני scrutinium, תמר לב-און[/caption]
על התערוכה LEGEND אני עובדת כבר למעלה משנתיים. בזמן הזה היא הולכת ומתרחקת כשכל פעם מחליף אותה עוד איזה פרויקט ועוד תערוכה, אבל בינתיים היא הכתיבה את הקונספט הוויזואלי של סדרת "מיתות משונות". LEGEND היא רשת של דמויות ומאורעות שמכתיבים היסטוריה אלטרנטיבית לישראל של שנות החמישים עד השמונים. בכלל, היסטוריות מומצאות, אמת ובדיה עומדות במרכז העשייה שלי. תערוכת הגמר של התואר השני, SCRUTINIUM, היתה ארכיון שלם, ובו תיעוד של רצח שלא פוענח, מעקב אחרי כל הדמויות השותפות לפרשייה וסיור סיפורי באתר הרצח. הדמויות, התמונות והטקסטים, כמו גם המדיום האמנותי של היצירות, היו כולם מזויפים. בפרויקט LEGEND, כל דמות מקבלת ביוגרפיה פיקטיבית ומערכת של דמויות משנה, ולצידם רישום שחור לבן על עץ, מעין תת-מודע ויזואלי של הסיפור שלה.
[caption id="attachment_4358" align="aligncenter" width="750"]
סדרת מיתות משונות, תמר לב-און 2016[/caption]
העבודות בסדרת "מיתות משונות" קיבלו בירושה מהתערוכה הזו את האסתטיקה השחור-לבן-גרפית על עץ, ולקחו צעד קדימה את הסיפורים האישיים, שמופיעים כטקסט עצמאי ומוסיפים נופך פילם-נוארי ובו בזמן משעשע לתעלומה הזוגית של כל אחת מהעבודות.
נשמע מורכב? תוסיפו את נקודת המוצא. הכל מתחיל מאוסף תמונות ישנות שאני צוברת בשווקים ברחבי העולם. תמונות סטודיו של זוגות או קבוצות, כאלה שכל אחד מאיתנו מתחבר אליהן מהכיוון של "היי, זה כמו התמונות של סבא וסבתא". ליקטתי זוגות שהמראה שלהם סיקרן אותי, וחשבון פשוט העלה שהמצולמים ככל הנראה כבר אינם איתנו.
מי הם, מה הסיפור שלהם, ומה סוף הסיפור – שלהם או של מערכות היחסים – אפשר לומר שזה הפרויקט. כל זוג מוצג על לוח עץ בשילוב ציור ורישום בעפרונות, אקריליק וספריי שחור לבן. התוצר הוא מערכות גרפיות של יחסי זוגיות: כפילויות, השתקפויות, חזרות, צבעים וצורות, שהם כמו צופן לפתרון הסיפור של הזוג, בתוספת הטקסט.
[caption id="attachment_4354" align="aligncenter" width="750"]
הדרכון הזר[/caption]
הסדרה השנייה כוללת 27 מאותן תמונות ישנות, אך הפעם הסיפור שונה – אני מוסיפה מידע אנטומי על אחת הדמויות או על כמה, וככה רומזת על גורלה… חלק מהעבודות בעלות גוון פוליטי או מקומי יותר – חיילים, עסקנים ודומיהם. חלק רומנטיות או מטאפוריות (זוג הורים עם ציורי לבבות – האם מדובר על שברון לב? על אהבה?) וחלק מרפרר למשפחתיות ואנטומיה (סדרות התורשה – בהן משפחה שלמה סובלת ממחלה זהה).
[caption id="attachment_4360" align="aligncenter" width="750"]
תורשה 2[/caption]
כשעבדתי על סדרה זו עברתי תהליך מעניין – הרגשתי "לא נעים" כשציירתי על חלק מהדמויות, כי תוצר הלוואי הוא שהציור מחק אותן – וכך דנתי אותן לכליה כפולה. הסדרה זכתה לתגובות מרתקות ביריד, בין אנשים שביקשו שאצור עבודה דומה עבור יקיריהן (קריפי), לבין כאלה שנזעקו ש"זה לא חוקי!!" (להשתמש בתמונות אמיתיות)… כך או כך, זכיתי בחוויה חזקה, הן ביצירת הסדרות והן בהשתתפות ביריד. את העבודה השלמה ניתן לראות באתר.
[/column]
מרתק! מרגיש נורא שפיספסתי את צבע טרי השנה.