מסע עם המאסטר: מבט מבפנים על הקורס "יס מאסטר" במחלקה לעיצוב תעשייתי

שוחחתי עם אחת ממרצות הקורס "יס מאסטר", פרופ' נעמה שטיינבוק, ועם כמה מהסטודנטים/ות שהציגו את תוצריהם בסמסטר שעבר.

ניקול סרגייב, עיצוב תעשייתי

פרופ' נעמה שטיינבוק מספרת על הקורס:

"יס מאסטר" הוא קורס לשנה ד' במחלקה לעיצוב תעשייתי HIT, שעוסק בטכניקות ובחומרים מעולם מלאכות היד – הקראפט. בעבר מקצוע העיצוב לא היה קיים ומלאכות היד היו אלו שפתרו בעיות ביום יום, יצרו ובידלו חפצים אחד מהשני. כיום יש הרבה התפתחויות טכנולוגיות בתחומי המתכת, הזכוכית והקרמיקה. הרבה מהטכניקות האלה קיימות עשרות אלפי שנים אחורה. בתור מי שמנחה את הקורס הרבה שנים, יש בזה קסם בעיניי. מלאכת היד היא בעצם השורש, הבסיס עליו נבנה כל מה שאנחנו עושים היום בעיצוב תעשייתי.

אחת ממטרות הקורס היא לדעת מאיפה באת, לפתח תחושת צניעות, להכיר את השורשים האלה שנמצאים מתחת לאף. אחרי שמבינים את היופי שטמון בדבר הזה, הצעד השני הוא לפתוח את ארגז הכלים שלנו כסטודנטים/ות ולראות איך אפשר לקחת את השורשים הללו ולשלב אותם עם כל מה שפתוח בפנינו היום: הטכנולוגיות המתקדמות, החשיבה שמטילה ספק, הדמיה תלת מימדית, תכנון, ועוד ועוד שיטות עכשוויות. המטרה היא לתת לסטודנטים נקודת מבט חדשה, פרספקטיבה חדשה, תוספת רעננה וליצור מתוך זה פרויקט שמשלב את הבסיס הקלאסי וההיסטורי עם המחשבה המודרנית, המערערת, המתקדמת של היום.

איך עושים את זה?

בדרך לשם כל סטודנט/ית בוחר/ת מאסטר/ית מקומי/ת, א/נשים מהארץ שמתמחים באיזשהו תחום של עשייה חומרית. אחרי שנוצר הקשר עם המאסטר/ית מתקיים תהליך מחקר, העמקה ולמידה של התחום. תוך כדי התהליך נוצר גוף תוכן של רעיונות, צילומים וחקירה של חלל העבודה. הפרויקט של הסטודנטים/ות עצמם יכול להיות בשיתוף עם המאסטר/ית ברמת הביצוע והליווי ויכול להיות עצמאי. המטרה היא לקחת את הלמידה של מלאכת היד ומתוכה לחדש, לרענן, לתת תשובה מפתיעה מתוך התחום הקלאסי הזה.

שגיב סימון, סטודנט שנה ד', מספר על הקורס:

המטרה שלי בקורס הייתה ללמוד טכניקה חדשה ולהתנסות בדברים שלא הכרתי. במסגרת קורס קרמיקה ב' שלקחתי בקיץ נחשפתי לתחום ועסקתי בהדפסה תלת ממדית קרמית. כשהגעתי לקורס "יס מאסטר" ידעתי שארצה לעסוק בטכניקות עתיקות יותר של עולם החימר והקרמיקה אבל לא ידעתי במה בדיוק. במסגרת הקורס השגתי את המטרה הזאת. למדתי קדרות ואת תהליך יצירת כלי קרמי על גבי האובניים והצלחתי לייצר כלים בצורה טובה יותר משדמיינתי בתחילת הדרך.

מה הפרויקט שלך? ומי המאסטר/ית שבחרת?

יצרתי סדרת כיליות (כלי עבודה קרמיים) ככלי עזר לקרמיקאים מתחילים ומעצבים שרוצים לייצר תוצרים קרמיים בקלות ובאופן סדרתי, גם ללא ניסיון רב בעבודה באובניים. המאסטרית שלי הייתה רעיה שטרן, קדרית מדהימה שהכרתי דרך בוגר אחר של הקורס שהפנה אותי אליה. רעיה שותפה בסטודיו קדרות עם אתי גורן. הסטודיו הממוקם בדרום תל אביב ומתמחה בייצור כלים שימושיים בעבודת אובניים, בפורצלן ובאבנית. רעיה מגדירה את עצמה קדרית אוטודידקטית ומלמדת מעל 40 שנה, באופן פרטי ובבית בנימיני, והיא עושה זאת בחיוך ועם מלא מרץ ואהבה למקצוע.

תוך כדי ההתנסות האישית עם העבודה באובניים, זיהיתי כי הרמת החימר והקניית צורה לתוצר הקרמי הם השלבים המאתגרים. החלטתי להתמקד בהם ולבחון היכן אוכל להתערב בתהליך. המטרה הייתה ליצור חפץ, כלי, שיקל על קרמיקאים ומעצבים מתחילים שרוצים לייצר באופן שיטתי סדרה של מוצרים דומים או זהים לחלוטין.

רציתי לאפשר להם לייצר ולפתח צורות תלת מימדיות מעניינות ומורכבות, אפילו עם הידע הבסיסי שלהם ויכולות ראשוניות ביצירת תוצרים קרמיים באובניים. כך נולדה סדרת הכלים הזו.

התוצר הסופי שלי הוא סדרת כלי עזר העשויים מעץ דובדבן בטכנולוגיית C&C. החריצים המעוגלים שלהם מאפשרים ליצור אדוות או גלים קטנים בצד הכלי הקרמי ומשדרגים את המראה שלו. מכל כלי ניתן ליצור אין ספור תוצרים ורסיטליים. אני בחרתי להיצמד אל התהליך אותו למדתי מהמאסטרית ולייצר כוסות, קערות וכדים.

בנוסף בניתי אתר, ממנו ניתן להזמין את כלי העזר, להתרשם מצורות הבסיס שניתן לייצר באמצעותם ואף להזמין כלי עזר בהתאמה אישית.

שירה ציגנלאוב, שנה ד', מספרת על הפרויקט שלה:

המאסטרית שבחרתי לעבוד איתה היא נוני יבנאי, קולעת סלים ומלמדת קליעה מזה עשרים שנה ובעלת המותג Weaving Art. יבנאי ידועה בזכות הטכניקות, הצורות המיוחדות, הצבעים ושילובי החומרים בעבודותיה. הסטודיו שלה הוא עולם צבעוני וקסום. היא הקולעת היחידה בארץ בסגנון ה-Contemporary basket weaving, וזו הסיבה שנמשכתי לעבוד דווקא איתה מלכתחילה.

איך היה תהליך העבודה? מה התוצר שיצא מהעבודה המשותפת?

בשבועות הראשונים הגעתי לנוני לצורך לימוד של מגוון טכניקות קליעה וקבלת ידע מקיף בתחום. למדתי ממנה המון. הידע שהיא הקנתה לי גרם לי לחשוב על מגוון חידושים מעניינים בטכניקות ושילובם בעולם התעשייתי ליצירת מוצרים חדשים.

התוצר הסופי שלי הוא גוף תאורה קלוע שמיועד לספק תאורת אווירה. שילבתי חוטי לדים ביחד עם חוטי הראטן, וכך יצרתי גוף תאורה שהאור קלוע בתוכו ולא נובע ממקור פנימי, כלומר יש כאן איחוד של האהיל והנורה לכדי אובייקט אחד. קראתי לגוף התאורה שלי WeavingLight.

טכניקת הקליעה איפשרה לי לשבור את הכללים הקיימים בעולם גופי התאורה, לשבור את הצורניות המוכרת בעולם האהילים ולייצר צורה והעמדה ייחודית. יכולתי לוותר על הצורך באוורור ולסגור את החלק התחתון בגוף שלרוב משמש ליציאת האור.

איך הייתה העבודה המשותפת עם המאסטרית?

את הפרויקט הסופי עשיתי ביחד עם המאסטרית שלי. הכנתי סקיצות ומפות חשיבה רבות וגיבשתי את החזון העיצובי לגוף התאורה. נוני עזרה לי להוריד את התכנון שלי לקרקע עם החלק הביצועי של קליעת הגוף. הרגשתי שהיא מביאה כמויות ידע אדירות בתחום הקליעה ואני מביאה חזון עיצובי, צורני וטכנולוגי. תמיד כיף לפגוש הסתכלות חדשה בעיניים סקרניות ורעננות על התחום.

איך הקורס מתנהל ואיך את מסכמת אותו?

הקורס התחיל בשלושה תרגילי פתיחה קצרים, ולאחר מכן תרגיל ראשי עם המאסטר/ית.

באחד מתרגילי הפתיחה הוגדר לנו לצאת וללמוד מיומנות חדשה, לעשות משהו מסקרן שבחיים לא עשינו לפני. לאחר מכן היינו צריכים להכין סרטון שמשקף את הזווית העיצובית של הפעולה. אני החלטתי להצטרף למפגש של קבוצת רקדנים אפריקאים מגאנה וללמוד מהם ריקוד אפריקאי. לאחר מכן יצרתי סרטון שמייצג את הריקוד בצורה גרפית. מאוד אהבתי את התוצאה אבל בעיקר את הדרך והתהליך.

הקורס דחף אותי להתנסות בתחומים מגניבים וחדשים עבורי, ליצור מפגשים אנושיים מפתיעים, לצאת מאזור הנוחות שלי ולחוות חוויות ייחודיות. הפרויקט עם נוני עומד להמשיך גם מעבר לגבולות הקורס! אני מודה לנעמה שטיינבוק ולשחר קדם על ההנחיה המדויקת, האופציה להתנסות, לחוות ולפרוץ גבולות. למדתי מכך המון ובעיקר נהנתי. מעבר לחומר הרשמי בקורס למדתי מהם איך להתבונן דרך משקפיים עיצוביים על מגוון תחומים בחיים וזאת אחת המתנות הכי גדולות שאני יוצאת איתן מהקורס.

נוני יבנאי, המאסטרית של שירה מספרת על שיתוף הפעולה ביניהן:

עבורי, החוויה של ליצור את הפרויקט עם שירה הייתה מדהימה ומסקרנת. עצם הרעיון של לקלוע אור קסם לי, והחזון של שירה אילץ אותי לצאת מהגבולות של עולם הקליעה המוכר לי, ולמצוא פתרונות למגבלות של חומר וצורה שנתקלנו בהן לאורך הדרך. נחשפתי לתהליך עבודה שלא מוכר לי של יצירת לוחות השראה, תכנון מוקדם ועבודה עם חומרים חדשים.

נועה קסלר, שנה ד', תכשיטי פנים לבורקה

המטרה שלי בקורס הייתה ללמוד טכניקה חדשה, מלאכת יד מסורתית. בחרתי לעסוק באריגה בנול משום שאני מאוד אוהבת את עולם הטקסטיל. רציתי להבין את המקורות שלו ולחבר את זה לעולם שלי, לעיצוב תעשייתי ולמוצר.

מי המאסטרית שלך ומה הפרויקט שיצרת?

המאסטרית שלי היא גלי כנעני, מעצבת טקסטיל, אמנית, יוצרת ומרצה בכירה במחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר. זוכת פרס אדמונד דה רוטשילד לשנת 2022 לעיצוב אופנה ותכשיטים.

הפרויקט שלי עוסק בתרבות. קיבלתי המון השראה מגלי שמדברת על כך שכל טקסטיל וכל בד נושא איתו תרבות מסוימת, זיכרון. בחרתי ללכת לכיוון המחאתי ולהתעסק בכיסויי ראש לנשים, ספציפית בבורקה שזה כיסוי ראש מוסלמי. העולם מאוד מפותח ומודרני אבל עדיין יש סממנים עתיקים ומסורות שונות שמתקיימות כיום, כמו לכסות פנים של אישה. התערבתי בבורקה ויצרתי באמצעות אריגה טקסטיל חדש שמדמה תכשיט לפנים. כמו הנשים שעונדות את תכשיט הפנים, כך גם כל תכשיט הוא שונה בניואנסים, במקצבים, במתיחת החוטים, אך זהה בחומר ובטכניקה, המייצרת אשלייה של אריג מתכתי. זהו תכשיט שמספר סיפור על נשים בעולם שלנו.

חברה טובה שלי מטורקיה סיפרה לי בשיחתנו שבאחת מנסיעותיה ללונדון, ראתה נשים מלאות תכשיטים. ליבה התמלא ציפיה שיום אחד תוכל להוריד את כיסוי הראש שלה ולתכשט את גופה כמו שהיא רוצה, בלי שאף אחד יגיד לה מה ללבוש.

מה היו האתגרים בדרך ומה לקחת איתך מהתהליך?

התהליך היה מאוד ארוך ומאתגר כי אין לי קשר לאיסלאם, אני לא מכירה את העולם הזה מקרוב ולא רציתי להתריס או לעורר מחלוקות. היה לי חשוב להעביר ביקורת ובו זמנית לכבד את התרבות הזו.

עוד אתגר שהיה לי היה קשור לניהול עבודה מרחוק. נסעתי הרבה לקיבוץ הסוללים בצפון כדי לעבוד ביחד עם המאסטרית שלי. זה היה תהליך מאוד מלמד ומעניין, למדתי המון על עולם הטקסטיל והמקורות שלו. היום אני מסתכלת אחרת על עולם הטקסטיל ואני לא לוקחת בגד כמובן מאליו. אני יכולה לראות איך הוא נוצר, באיזו שיטה של שתי וערב הוא נעשה. למדתי מגלי עד כמה אפשר לפרום אובייקט ועדיין נוכל לזהות אותו. זה היה קורס מהנה ומאתגר, שונה מאוד מהקורסים האחרים במחלקה.