מה אתם יודעים על מציאות מדומה? ידעתם שיש קורס כזה כאן אצלנו במכון? הצטרפו אלינו לראיון מרתק על מאחורי הקלעים של התערוכה שיצרו הסטודנטים שלנו בשיתוף עם האקדמיה לעיצוב ע"ש סוטנר בפילזן, צ׳כיה.
נועה דישון, תקשורת חזותית
בחודש ינואר נפתחה תערוכה וירטואלית המציגה תוצרים של סטודנטים/ות שלקחו חלק בקורס VR במכון בשיתוף עם המחלקה לעיצוב באקדמיה לעיצוב ואמנות ע"ש סוטנר בפילזן, צ'כיה. אז מה בעצם היה התהליך ואיך התערוכה הזו קרתה? תפסנו לשיחה את איתן ברטל, מרצה הקורס (יחד עם אלון רובין), ואת הסטודנטיות/ים המציגים ענבר חזות, מישל חכיאשווילי ואור גל.
שלום לאיתן ברטל, מרצה הקורס. ספר קצת על התהליך, מה היו שלבי העבודה?
לפני תחילת הקורס ערכנו, ביחד עם שותפינו הצ'כים, תחקיר מקיף על אישים מפורסמים ואירועים חשובים אותם חולקות שתי התרבויות. הכוונה ליהודים וישראלים ממוצא צ'כי היוצרים בארץ, בצ'כיה ובכל שאר העולם. כמה דוגמאות ידועות הן הסופר פרנץ קפקא, המעצבת לולה בר או אגדת "הגולם מפראג". לאחר שהרכבנו רשימה, חילקנו את הסטודנטים/ות לקבוצות קטנות וכל קבוצה בחרה אישיות או אירוע, אותו תרגמו לחוויית סיפור/משחק אימרסיבית בתוך סביבת UNITY (האפליקציה עליה עבדו הסטודנטים). כל קבוצה הציגה את תסריט ההתפתחות שלה לחווית האינטראקציה במשחק. שלב נוסף היה למצוא רפרנסים והשראות עיצוביות לעיצוב הפרויקט בתלת-מימד. לאחר מכן החלו הסטודנטיות/ים לבנות את הסביבות, להניע בתוכם את השחקנים ולבנות את האינטראקציות בתוך החלל שיצרו. פרויקט מסוג זה משלב שכבות שונות של עשיה מתחומים רבים כמו סאונד, תסריט, בימוי, מידול, הנפשה, טקסטורות, תאורה, תכנות וכו'. הסטודנטים/ות חילקו ביניהם את העבודה בהתאם לכישוריהם.
איך עבד שיתוף הפעולה עם המחלקה המקבילה בצ׳כיה?
השיתוף עם צ'כיה החל כבר לפני כשלוש שנים בביקורים אקדמיים הדדיים. הייתה לנו נסיעת היכרות לאקדמיה המדהימה לעיצוב ואמנות ע"ש סוטנר בפילזן, צ'כיה, שם זכינו לאירוח מכובד ואוהד. לאחר אותה נסיעה, ערכנו סדנת עיצוב בתנועה משותפת בשבוע הסדנאות. שם עלה הקונספט של התערוכה הנוכחית "כיכר מסריק, יחסים בתנועה". לאחר הסדנה שתי הפקולטות החליטו לקיים קורס משותף בנושא VR. בסופו של דבר הסטודנטים/ות שלנו יצרו עבודות והצ'כים הקימו מצידם תערוכה בגלריה מרכזית של הפקולטה בלב העיר, לרגל 30 שנה לחידוש יחסי צ'כיה-ישראל. העבודה המשותפת בין הפקולטות היא מצוינת, היחסים חמים ואנחנו בקשר שוטף לגבי פרויקטים עתידיים כמו סדנאות, כנסים וקורסים.
איך סטודנטים/ות שרגילים לעסוק בדו-מימד צולחים את המעבר למרחב?
בתחילת הסמסטר הסטודנטים/ות נלחצו מהעבודה בתלת מימד, בסביבת תוכנה חדשה לא מוכרת. שיטת הלימוד הייתה הדרגתית והתחלנו ממודלים פשוטים מאוד שלא מצריכים ידע. עם ההתקדמות הסטודנטיות/ים קיבלו ביטחון רב יותר להתנסות. כמו כן, ניתן להשתמש בתוכנה במודלים מוכנים ולשלבם בפרויקט. עסקנו רבות בשאלות של ייצוג המרחב, תאורה, מרקמים, זוויות צילום, קומפוזיציה, ותנועה. הסטודנטים/ות שהשתתפו בקורס עברו מהפך בתפיסת המרחב התלת מימדי וחלקם אף עשו קורס במקביל בסינמה D4.
בעיה מורכבת יותר הייתה העבודה עם קוד להפעלת הפקודות באפליקציית ה-UNITY עליה עבדנו. אלון רובין, מומחה תוכנה ומעצב משחקים שלימד ביחד איתי בקורס, עזר לסטודנטים להתמודד עם החשש הראשוני מתכנות וכתיבת קוד. רובין עבד עמם על למידה דרך התנסות ישירה במסגרת הפרויקט, תוך תמיכה ותרגול בבית.
הפרויקטים משלבים הרבה היבטים שונים: קוד, 3D, אינטראקציה וסיפור. איך גורמים לכל זה לעבוד יחד?
העבודה בקבוצות נעשתה תוך חלוקת עבודה בהתאם לכישורי הסטודנטים. לאורך כל הדרך הייתה תמיכה של אלון ושלי, כולל עבודה מעבר לשעות הקורס עם סרטוני הסבר שנשלחו וכו'. אני חושב שהמוטיבציה שהייתה לכיתה לקחת חלק בפרויקט בינלאומי הובילה לתוצאות מרשימות ביותר, במיוחד בהתחשב בכך שזהו קורס ראשון מסוגו שהועבר ברובו בזום והוקצה לו רק סמסטר אחד. בסופו של דבר, הפרויקט היה חייב לעמוד כמו שצריך.
איך מרימים תערוכה בזמני קורונה?
הקמת התערוכה התנהלה תוך שיתוף פעולה הדוק, ברמה יומיומית, עם הצוות בצ'כיה. מאחר ולצערנו ההגלריה סגורה לקהל, העלינו רעיון שהמסכים על גביהם מוצגות העבודות יופנו החוצה לרחוב, וכך ניתן לחוות משהו מהתערוכה. הקמנו את התערוכה במקביל גם בגלריה ויטרינה VR במכון. תכננו פתיחה פיזית בה היינו אמורים להיות נוכחים, אך עקב הקורונה הפתיחה בוטלה, ומתוכננת פתיחה מחודשת עם הסרת המגבלות. בנוסף, ערכנו אירוע זום בו השתתפו ראשי האקדמיה בפילזן, נציגים מ-HIT, שגריר ישראל בצ'כיה ואף שר החוץ הצ'כי, וכמובן הסטודנטיות/ים שהשתתפו בקורס.
אתה חושב שמציאות מדומה היא איזשהו פתרון למצב הנוכחי, עם הקורונה, ההגבלות והסגרים? אפשרות מפלט אמיתית?
בהחלט. התערוכה והקורס הוכיחו כי ניתן לחוות פרויקט בו זמנית משני צדי העולם, והתחושה היא כאילו אנו באותו מרחב וקרובים אחד לשני. כמובן שאין זה תחליף למציאות, אך מבחינה קריאטיבית אפשר לחוות יחד חוויה שלמה ומרגשת שיכולה להיות שונה ועוצמתית.
שלום לסטודנטיות/ים ענבר חזות, מישל חכיאשווילי ואור גל. איך הייתה לכם החוויה להיות חלק מפרויקט כה מיוחד?
ענבר: היה מעניין מאוד לקחת חלק בפרויקט ייחודי כזה שמשלב חיבור של שתי מדינות, ונבנה בתוך עולם ה-VR שלא היה מוכר לרוב הסטודנטים שהשתתפו. לאורך כל הפרויקט למדנו על הדמויות המקשרות בין צ'כיה לישראל ובנינו עולם וירטואלי שמביא את הסיפורים של אותן דמויות, על פי הקונספט שיצרנו.
מישל ואור: זו הייתה בשבילנו התנסות במשהו חדש. לא יצא לנו להתעסק ב-VR או בתלת מימד קודם לכן, ובנוסף מדובר גם בקורס חדש במכון, מה שתרם להתרגשות, לסקרנות ולשיתוף פעולה עם המרצים – שתמיד התעניינו בדעתנו ובדקו איך אנחנו מסתדרים.
ספר/י לנו קצת על הפרויקט שלכם.
ענבר: הפרויקט שלנו, יחד עם רוני בן חיים ובן אזולאי, עסק באדריכל אלפרד נוימן, שעיצב מבנים מפורסמים ומוכרים בישראל, ביניהם גם את בית הכנסת בבה"ד 1. אנחנו בחרנו לעסוק בעבודה שלנו במבנה הזה מאחר והוא מיוחד מאוד, שונה מהנוף האדריכלי שיש בארץ, וגם המיקום בו בחרו להציב אותו הוא מיוחד. בעבודה שיחזרנו את המבנה בתוכנת C4D בתלת-מימד, ואת הספסלים ושאר האובייקטים בתוך המבנה החלפנו בקירות היוצרים מבוך. כך, הצופה נכנס למבנה הבנוי כולו ממשושים וצורות גיאומטריות אחרות. מהכניסה ועד ללב המבנה המשתמש/ת מנווט/ת בתוך מבוך. בלב המבנה הוא מגיע לשולחן עליו יש פאזל, וכאשר הוא מצליח לפתור את הפאזל הוא מגיע לספר המספר על האדריכל ועל המבנה בו הוא נמצא. את הקונספט לפרויקט גזרנו מתוך הצורה של המבנה, ועשינו שימוש רב בצורות גיאומטריות כדי להדגיש את הייחוד של המבנה, ולגרום לצופה לשים לב לאופיו.
מישל ואור: יצרנו משחק קצר המשלב בין אגדת הגולם מפראג לבין הברווז של דודו גבע מכיכר מסריק. המסר הוא של אופטימיות ואי כניעה לחושך. בכניסה למשחק, המתרחש בכיכר מסריק שבו פסל הברווז מוצב במרכז, הגולם משתלט על הפסל, מעיף את סיסמת "תמיד אופטימי" ומטיל טרור וחושך על האזור. על השחקן/ית לחפש ולהחזיר למקומן את האותיות האבודות ולהחזיר את האופטימיות לברווז חרף זעמו של הגולם.
מציאות מדומה היא משהו חדש יחסית. איך היה ליצור משהו וירטואלי שמרגיש מוחשי?
ענבר: הקורס הזה היה אחר ממה שאנחנו לומדים בשוטף בתואר. עסקנו רבות באינטרקציה של המשתמש/ת עם חללים ואובייקטים הרבה יותר גדולים מאשר אינטרקציות עם ממשקים ממוחשבים או מוצרי פרינט למיניהם. זה היה מאתגר לחשוב בצורה שונה ממה שאנחנו רגילים, ובסוף לראות את הפרויקט שלך עומד בתור חלל שאפשר ללכת בו ולחוות אותו בצורה מוחשית זה כיף גדול.
מישל ואור: במהלך הסמסטר, תוך שעבדנו על הפרויקט, ראינו את העבודה רק על מסך קטן שמלא בקוביות תכנות. לא ראינו את התוצר האמיתי והסופי עד לרגע ההגשה, בה התנסנו לראשונה במשחק עם משקפי ה-VR. זו הייתה חוויה מרגשת להסתובב בתוך המרחב שאת/ה בנית ולבקר גם בפרייקטים האחרים, כשכולם יחד באותו המרחב.
מה היה מאתגר בפרויקט?
ענבר: הקורס נפתח בתחילת הקורונה ובגלל הנסיבות לא יכולנו לבדוק כל שלב באמת ב-VR, ומהבחינה הזו זה לא היה פשוט. היינו צריכים כל הזמן לדמיין את הפרויקט רק דרך מסך המחשב, איך הוא נראה באמת כשנמצאים בתוכו. אפשר להתבאס מזה, אבל בפועל ההגשה הייתה הפעם הראשונה שממש ראינו כמו שצריך את הפרויקט שעבדנו עליו כל כך קשה, וזה היה מטורף ללכת בתוך משהו שאת/ה בנית ולקיים אינטרקציה עם עבודה שלך בצורה כזו.
מישל ואור: החלק הטכני ללא ספק, ההתמודדות עם תוכנה חדשה (Unity), החלק של התכנות… זה תחום שלא התנסנו בו לפני.
איך היה לעבוד בקבוצה?
ענבר: לעבודה בקבוצה תמיד יש יתרונות וחסרונות, היתרון הברור הוא פיצול העומס שיכול להיות בפרויקט כזה, אבל מעבר לזה בקבוצה יש כוח כפול גם של זמן עבודה, גם של חידוד הקונספט ובכלל החשיבה על הרעיון. זה משהו שאנחנו לא רגילים אליו, במיוחד לא בעבודות עיצוב אז זה מרענן מאוד להתנסות גם בזה.
מישל ואור: קודם כל זה פרויקט שלחלוטין נועד לעבודה קבוצתית. אנחנו עבדנו כזוג וחילקנו בינינו את העבודה תוך כדי ששיתפנו מסך זה עם זו. כל אחד עבד על החלק שלו, ונתן הערות לחלק של השניה. הפרויקט דורש עבודה על כמה תוכנות במקביל, גם סינמה וגם יוניטי. כל הפרויקט שלנו ממודל מאפס על ידינו, לכן עבדנו במקביל וכל אחד מידל חלק אחר מהסביבה. גם את הסקיצות עשינו יחד ונתנו אחד לשניה הערות לשיפור. היה בינינו שיתוף פעולה לכל אורך הפרויקט והייתה חוויה נהדרת.
הפרויקט משלב הרבה היבטים של קוד, תלת מימד, אינטראקציה וסיפור. איך גורמים להכל לעבוד יחד?
ענבר: כמו בהרבה פרויקטים שאנחנו עושים במהלך התואר, הדבר הראשון שמתעסקים בו הוא הסיפור והקונספט. ברגע שנסגרנו על הרעיון ותוך כדי שלמדנו את התוכנה, הבנו מהי הדרך הנכונה לייצג את הסיפור שבחרנו. לכל פרויקט היה את הקשר שלו לעולם של התלת מימד, אצלנו זה התבטא בשחזור של אחד המבנים של האדריכל אלפרד נוימן. התוכנה הייתה מדוייקת לפרויקט שלנו כי היא אפשרה להחיות את המבנה שבחרנו ובעזרת הדמיון והקונספט להוסיף לו פרטים שלא קיימים במציאות.
מישל ואור: עובדים על הכל במקביל. ממדלים, ואז מעבירים ליוניטי לבדוק איך זה עובד עם הקוד. לאורך כל הפרויקט עבדנו בניסוי וטעיה, היינו ממדלים ואז בודקים, ואם זה לא עבד אז חזרנו שוב אחורה וניסינו משהו אחר. לא חילקנו את זה לשלב של תלת מימד ואז קוד ואז אינטראקציה, עבדנו על כל המימדים בו זמנית.
מה לקחתם איתכם הלאה מהפרויקט?
ענבר: הפרויקט העשיר אצלי את הידיעה שיש המון תחומים שעיצוב יכול לקחת חלק בהם, גם תחומים שאנחנו לא מכירים והם מחוץ לאזור הנוחות שלנו. הבנתי ששווה לפעמים להתנסות גם בעולמות מרוחקים קצת מהדרך שדמיינו לעצמנו כדי להעשיר את הידע בעולם העיצוב וללמוד על היכולות שלנו.
מישל ואור: לימדנו את עצמנו דברים שלא למדנו בקורס תלת מימד. היה לנו חזון וכדי להגשים אותו הלכנו וצפינו במדריכים (וגם נעזרנו במרצים כמובן) וככה צברנו ידע שלא היינו צוברים מהקורס הבסיסי. הפרויקט מאוד העשיר אצלנו את תחום האנימציה התלת מימדית ונחשפנו לראשונה לקוד.
