לא רק יאיוי קוסמה – פאולה שר, האמנית הגרפית שאתם חייבים להכיר!
ג'אבל נאקאש, יובל גולדשטיין, עיצוב פנים
אם לא שמעתם.ן על האמנית המדוברת ביותר לאחרונה יאיוי קוסמה או שעוד לא ביקרתם.ן בתערוכה המטורפת שלה, אנחנו ממליצות לכם.ן להזדרז לבקר!
האמנית היפנית בת ה-92, שהביאה לקריסת האתר של מוזיאון תל אביב ומשגעת את העולם, מספקת לנו הצצה לעולמה האישי החל ממחברת הסקיצות שלה ועד למיצב תמנוני ענק ורודים.
החותמת האישית של קוסמה היא רפטטיביות של צורות שונות בכלל ונקודות בפרט, והיא מספקת לצופה חוויה של עולם פלאי שקשה לתאר במילים.
את הכרטיסים לתערוכה רכשנו עוד לפני שידענו מי היא אותה קוסמה. חברה לכיתה סיפרה שנפתחה במוזיאון תל אביב תערוכה של יוצרת יפנית מיוחדת ושאנחנו חייבות ללכת. שבוע לאחר מכן קיבלנו באחד הקורסים סיקור מלא על היוצרת המדהימה ועל יכולותיה יוצאות הדופן. השיטוט בין ששת המתחמים בתערוכה היה חוויה עוצרת נשימה וחשף את סיפור חייה המרתק.
אבל לא על קוסמה אנחנו רוצות לספר אלא על אמנית אחרת שלא יכולנו שלא להיזכר בה במהלך הסיור בתערוכה. האמנית הגרפית פאולה שר היא מעצבת גרפית, ציירת ומורה לעיצוב. היא נולדה באוקטובר 1948 בוושינגטון וכיום חיה ועובדת בניו יורק.
את אהבתה לטיפוגרפיה גילתה שר כשלמדה איור בבית הספר טיילר לאמנות ב-1970.
היא החלה את דרכה כמנהלת אמנותית בחברת תקליטים ב-1972 ועיצבה עשרות עטיפות אלבומים. במשך הזמן
היא יצרה סגנון חדש והחלה לבנות לעצמה שם של ציירת איקונית.
עשור לאחר מכן, כבר הייתה ידועה מאוד. שר עיצבה לוגואים מוכרים מאוד כמו הלוגו של ווינדוס ומוזיאון המומה. היא טוענת שטיפוגרפיה היא אמנות לכל דבר ושמסרים נמצאים בכל כיוון שאליו נפנה את המבט. הרפטטיביות אצל שר מתבטאת לא רק במפות שהיא יוצרת ושעליהן נרחיב בהמשך אלא גם בעצם העבודה הסיזיפית והמתמשכת שמרכיבה את השפה האישית שלה.
לתפיסתה, כל מעצב צריך לשמר בתוכו את יצר ההרפתקנות ולשאוף ליצור עבודות מלאות עניין ותשוקה בעיצוב פראי ומלא והשראה שאינו שואף לשלמות. שם, היא אומרת, נוצר יש מאין.
שר מתהלכת ברחבי ניו יורק, העיר שמלאה בשלטים ובסימונים מהמדרכה ועד לקצות גורדי השחקים,
ומנתחת באופן אוטומטי כל ערך גרפי שנקרה בדרכה.
שר, שזכתה לכינוי "האלוהים של עולם הגרפיקה", רואה באותיות דקויות ואופי עוד לפני שהיא קוראת אותן כמילים, ולכן, לדבריה, "אם משלבים אותן עם המשמעות שלהן, זה פשוט יוצא מן הכלל".
כל יצירה ששר עובדת עליה מתחילה מנושא או משאיפה לצורה. את התוצאה או הצורה שאליהן היא שואפת היא מפשטת ומרכיבה מחדש בעזרת אובייקטים או סימנים פשוטים יותר שמתקשרים לה לאותו הנושא.
בתחילת דרכה כמעצבת נהגה שר לצייר את הגופנים ביד. היא אהבה לצייר, לקרוע ולהדביק מחדש.
עם התפתחות הטכנולוגיה, כשהכול הפך ממוחשב, הפסיקה שר לעבוד עם הידיים. המגע הפיזי היה חסר לה מאוד, ולכן התחילה לצייר מפות ענק.
שר בחרה לצייר דווקא מפות כיוןן שההשלמה שלהן מפרכת ואורכת זמן רב, בדיוק הגורמים שהרגישה שאיבדה במעבר בין עבודה ידנית לממוחשבת.
שר פורסת את משטח העבודה שלה על הקיר כולו ומתחילה לצייר את המפה.
היא מציירת מפות מלאות בקווים ובמספרים המייצגים פרמטרים שונים. באחת המפות, לדוגמה, הקווים המרוסקים מייצגים מרחק בין שתי נקודות, והרקע מורכב ממספרי מיקוד.
לדבריה לא מדובר בהעתקת מידע, אלא ביצירה רגשית, כלומר אין צורך ללמוד נתונים מתוך המפה אלא להרגיש אותם.
לטענתה, המפות שלה מעוררות שאלות שכדי להבין אותן צריך ממש לשבת ולקרוא אותן. היא גם חושבת שמדובר בציורים שאפשר לפרש כאובססיביים.
אחת מעבודותיה של שר שהצליחה לתפוס את תשומת ליבנו באופן מיוחד היא החניון שעיצבה. ממתי מעצבים חניון, אתם שואלים? גם אנחנו שאלנו את עצמנו. למעשה, כשהלקוח פנה אליה בבקשה לעצב מערכת שילוט והכוונה לחניון שבבעלותו, היא סירבה מיד. המחשבה על עבודה בתוך חלל סגור ומלא עשן לא עוררה בה השראה, אך לאחר הפצרות רבות של הלקוח והבטחה לחופש מוחלט, נענתה שר להצעה. בהמשך היא אף התאהבה בחלל ובאפשרויות הרבות הטמונות בו.
את פרי יצירתה אפשר לראות בצידו המזרחי של רחוב 54 במנהטן. חניון אפור בעל 7 מפלסים שכמות אדירה של מכוניות נכנסות אליו ויוצאות ממנו במהלך היום. מטרתה של שר בעבודתה הייתה ליצור דרך קלה שתאפשר למשתמשים בחניון לזכור היכן חנו (מי איתנו לא שכח פעם איפה הוא השאיר את רכבו?)
תחילה תכננה שלטים רבים וגדולים מחוץ לחניון בסגנון "זוכרים איפה החניתם את האוטו?" וכשגילתה שהחוק אינו מאפשר זאת, החליטה להכניס את השלטים לתוך החניון. שר עיצבה המוני שלטים – שלטי תנועה והכוונה, שלטי מחירים ובירוקרטיה, שלטי ענק הנושאים את מספר הקומה הנוכחית ושלטי הכוונה רוחנית. כל זאת בשחור-לבן, בגדלים ובסגנונות שונים. למעשה היא יצרה דיסוננס בין היצירה שעליה עבדה לבין המיקום הנושא אותה – חלל ענק מלוכלך וצפוף, ובכך יצרה פרויקט מסקרן שאי אפשר להתעלם ממנו.
סרטון – https://www.pentagram.com/work/nicollet/story#21853 בסיס המיתוג של קניון ניקולט, מתוך אתר פנטגרם
הרפטטיביות של שר חוזרת גם בפרויקטים נוספים כמו פרויקט שילוט הרחובות במיניאפוליס.
שדרת ניקולט היא מרכז התרבות של העיר. כחלק מההתחדשות העירונית בסביבה, עיצבה שר זהות מותגית ותוכנית מקיפה של שילוט, איתור דרכים וגרפיקה סביבתית המשקפים את רוח העיר תוך ניסיון להרחיק את מרכז הקניות מנראות של קניון.
הזהות מתמקדת באות N הבנויה משני חיצים, אחד עולה ואחד יורד, ומעבירה את רעיון התנועה העורקית. אפשר לשחק בצורות החיצים גם כדי לבנות את צמד האותיות "M ."MN הוא קיצור של שם העיר מינסוטה, ואילו "NM" הוא קיצור של קניון ניקולט. פלטת הצבעים – צהוב, שחור ולבן – מזכירה סימון דרכים.
האלמנטים המכוונים של מיתוג Nicollet מופיעים על שילוט וגרפיקה סביבתית לרחוב, כולל מדריכים, קיוסקים, באנרים ושלטי רחוב. חיתוך החץ יוצר צורות ומילים ומספק את הבסיס לשילוט המודבק על עמודים ופנסי רחוב, ואותם חיצים משמשים גם כדוגמה גרפית על מנורות הרחוב.
ובחזרה לקוסמה, שהביאה אותנו לחקור את פאולה שר מלכתחילה.
מי יודע, אולי ביקור בתערוכה הנוכחית יגרום לכם.ן לרצות ולחזור שוב, כמו שקרה לרבים מאיתנו שיצאו עם טעם של עוד ונזכרו ביוצרות ויוצרים אחרים שהשפיעו כמוה על עולם העיצוב והאמנות.
