ארבעים ושישה מעצבי מוצר, אופנה, תקשורת חזותית, טקסטיל, אדריכלים, צורפים ושענים ישראלים – ענו על השאלה – מהם משקפיים? לרשות המעצבים עמדו שלושה חודשים כדי להגיב. הם מציגים נקודת מבט עכשווית על ראייה והתוצאות מרתקות.
מירב אשריאן ואביה מאיר
[/column] [column]משקפיים. כל כך הרבה אנשים מסביבנו מרכיבים משקפיים, כדי לראות (וגם איך לא – להיראות) טוב יותר. זהו אובייקט בעל אמירה אישית כל כך רבה, חפץ בעל קומפוזיציה מעניינת, מאוזנת ומתוחכמת. הפריט המסתורי הזה, מגולל בציריו הקטנטנים, בחיבוריו החכמים ובכניסתו המנומסת אל גופינו, מספר סיפור היסטורי, החוצה זמנים, תרבויות ודיסציפלינות. איך אפשר לאצור כמות גדולה כזו של ידע, להציג התפתחות רפואית ארוכת שנים, לצד עיצוביות ולארגן את ההסתכלות על הפריט הזה, ובמיוחד דרכו?
התערוכה "מבט על" במוזיאון העיצוב בחולון נותנת תשובה בהירה ומרתקת. התערוכה סוקרת את המשקפיים דרך העבר, ההווה והעתיד, תוך התעמקות בכל אחד מהם ברמה ראויה ומקיפה, כזו שמשאירה את הצופה עם טעם של עוד, ורצון להגיע ולבחון את הדברים שוב, אולי ממבט קצת שונה ודרך "עדשות" נוספות.
בגלריה העליונה מוצגים כ-400 משקפיים, חלק מהאוסף של קלוד סמואל, אספן משקפיים שברשותו אוסף מרשים של מעל לאלף זוגות משקפיים ומכשירי מדידה. טל גור, שעיצב את החלל, מציע חווית התבוננות מיוחדת "מרגישים שנמצאים מתחת למים, ומציצים אל תוך אוניה, מבעד לחלונות עגולים מאחורי הפריטים שבאוסף, יש סיפורים של אנשים, נשמות, ומחוות מרגשות שהתגלגלו בתוך הפריטים אל האוסף".
[caption id="attachment_5967" align="aligncenter" width="500"]
לורנייט. משקפיים עם ידית אחיזה, עשויי זהב וחוטים. מתוך האוסף של קלוד סמואל המכיל מעל לאלף פריטים. צילום: יח"צ[/caption]
התצוגה מחולקת לחמישה חלקים. החלק הראשון מתייחס לפן הרפואי עם האוסף של סמואל. עוד מוצגים ספרי רפואה, ארגז העדשות הראשון, אמצעי ראיה מהמאה ה-18, המודל האנטומי הראשון של העין, עיניים תותבות ועוד.
החלק השני, שמקושר למהפכת הדפוס, מתייחס לצורך המתמשך של האנשים להרכיב את המשקפיים לזמן ממושך. עבור האדם החושב, שהתייחס לארגונומיה ולהשארת המשקפיים על האף למשך זמן ארוך. המשקפיים נצמדו לפאות, נשענו על המצח ושולבו בהם קפיצים. החומריות הייתה מורכבת בעיקר שריון צב, חומר שידע להתעצב בחימום ולהתקשות לצורה מתבקשת.
[caption id="attachment_5966" align="aligncenter" width="745"]
משקפיים ממחצית המאה ה- 19 עם ידית אחיזה משריון צב.חומר שהיה בעל תכונות של פלסטיק עוד לפני שהתגלה. מתוך האוסף קלוד סמואל. צילום: יח"צ[/caption]
החלק השלישי, מוקדש לפיתוי ולריגול. מוצגים חפצי יומיום עם הפתעה: מניפות עם עדשות אינטגרליות, מקלות הליכה עם משקף אינטגרלי בתוכם ומשקפות תיאטרון. בנוסף, מוצגים זוגות המשקפיים כתכשיטים "מזדמנים", אשר עשויים מחומרים מיוחדים ויקרים. אפשר לראות מאפיינים מתקופות האר-נובו ואר-דקו באים לידי ביטוי בציר זה.
[caption id="attachment_5968" align="aligncenter" width="500"]
המשקפיים כתכשיט. בעלות ידית אחיזה מסוף המאה ה-19, עשויות זהב. צילום: יח"צ[/caption]
החלק הרביעי בגלריה העליונה, עוסק ביחס שבין אדם לבין מכונה. מוצגים בו משקפי טייס קרב רוסי, משקפים של רתכים ואפילו, זוג משקפיים שהיה שייך לטנקיסט נאצי. משקפיים שנמצאו בתוך אוניה שטבעה קרוב לחופי תל אביב, ומשקפי קריאה בעלי פריזמות פנימיות שמאפשרות לקרוא בשכיבה. משקפי האסקימואים הצליחו להפתיע שכן הן עשויות מעצמות.
[caption id="attachment_5965" align="aligncenter" width="745"]
משקפי שלג אסקימואיות עשויות עצם. כנראה מ-1800. צילום: יח"צ[/caption]
ולבסוף, החלק החמישי, מייצג את האדם החדש, ואת ריבוי הזהויות. מוצגים משקפיים מכל העולם, שמזוהים עם אמנים. פריטים וטכנולוגיות מעניינים כמו הזרקת פלסטיק אחת, או כאלו שמשולבים בהם גימיקים כמו מגבים ("וישרים") לעדשות.
[caption id="attachment_5985" align="aligncenter" width="745"]
משקפיים בשילוב טכנולוגיות מעניינות וגם משעשעות. משקפיים עם "וישרים" מהאוסף של קלוד סמואל. צילום: יח"צ[/caption]
בציר זה נמצאים גם זוגות משקפיים שעיצב אביו של קלוד סמואל לפייר קרדן, מעצב אופנה צרפתי ידוע, ושהופיעו בתצוגות אופנה שלו. קלוד מספר שקרבתו לעולם המשקפיים נבע גם מכך שהיה מחובר לאביו ורואה אותו בזמן עבודתו.
[caption id="attachment_5978" align="aligncenter" width="745"]
אלפי זהויות משולבים במשקפיים. מתוך אוספו של קלוד סמואל. צילום: יח"צ[/caption]
מעניין לראות את הציר הכרונולוגי והתהליך התרבותי שעברו המשקפיים, ממכשיר עזר לראיה שלעתים הסתירו אותו ב"תחפושת" של חפצים אחרים ואפילו התביישו בו, עד להבלטתם על הפנים, אוונגרדיות, שנועדו לביטוי עצמי של המרכיב אותם.
אם בגלריה העליונה בעבר עסקינן, בגלריה התחתונה, שעיצבה הדר גורליץ, מיוצג ההווה. חורי ההצצה בגלריה העליונה של חלונות האוניה, הפכו לחרירים קטנים, מה שמעלה תהייה- מתי אנחנו מצליחים לראות יותר? דרך חורי הצצה גדולים אך מעטים, או רבים אך קטנטנים? את זה תוכלו לברר בעצמכם.
[caption id="attachment_5981" align="aligncenter" width="745"]
מתי אנחנו מצליחים לראות יותר? דרך חורי הצצה גדולים אך מעטים, או רבים אך קטנטנים?[/caption]
עזרי טרזי הציג משקפיים שעוצבו עוד ב- 2005, בלמינציה של שכבות פורניר ושכבת סיבי קרבון, במונו בלוק. ומאחורי פיני לייבוביץ' עומדות משקפיים שנעשו בשיתוף עם ערוץ המוסיקה MTV, שכבר הוצגו בעבר. סטודיו בייקרי, רן אמיתי וגילי קוצ'יק, בטכניקה מעניינת שנוכחת גם במבניות של אוהלים, פיתחו משקפיים בהדפסה, שבתוכן עובר מין חוט גומי שגורם לציר לחזור כל הזמן, ולמשקפיים להישאר פתוחות. הדבר אפשר חשיפה של הגומי במקומות מסוימים והשלמה של הצורה האייקונית שלהם.
[caption id="attachment_5988" align="aligncenter" width="745"]
Elastic Hinge, של סטודיו בייקרי. טכניקה מעניינת שנוכחת גם במבניות של אוהלים. משקפיים שבתוכן עובר גומי שגורם לציר לחזור כל הזמן, ולמשקפיים להישאר פתוחות. צילום: שי בן אפרים[/caption]
גרגורי לרין הוא צורף, שהציג משקפיים באסטתיקה מורבידית, בעלות תבנית פליז ובתוכן עץ שרוף. נוכחות המשקפיים כתכשיט שוב באה לידי ביטוי בגרסת ההווה, וניכרת בזוג משקפיים זה, טביעת אצבעו של צורף.
[caption id="attachment_5984" align="aligncenter" width="745"]
גרגורי לרין, משקפיים באסטתיקה מורבידית. צילום: יח"צ[/caption]
מאיה בן דוד ואורי בן צבי, לקחו את כלי הזכוכית מלאי המים של המאה ה-18, בהם השתמשו כדי לראות מקרוב, ויצרו גליל לקריאה בגלילה. הם שילבו את הטכנולוגיה של פעם עם אופן ההתנהגות שלנו היום.
[caption id="attachment_5982" align="aligncenter" width="745"]
מאיה בן דוד ואורי בן צבי יצרו גליל לקריאה בגלילה[/caption]
חנן דה לנגה הציג משקפיים שמראים את העולם דרך עיניים ורודות, כמחווה לשיר של נתן אלתרמן: "אל תרכיבו משקפיים / לא קודרות ולא שמחות / הסתכלו נא בעיניים / בעיניים פקוחות".
[caption id="attachment_5977" align="aligncenter" width="501"]
מעולם מצבנו לא היה ורוד יותר, חנן דה לנגה. צילום: שי בן אפרים[/caption]
אילון ערמון, ששם במרכז את מסכת הריתוך של המסגר, ומנציח את גאוות ליבו של בעל המקצוע. ערמון המרצה במחלקה לעיצוב תעשייתי, ומעביר בשנה ב' קורס סטודיו על כלי עבודה. מעניין מאוד לראות את הפרשנות שלו למשקפיים, ואת המבט על המוצר הזה מבעד לעדשות של אדם שעובד עם הידיים.
[caption id="attachment_5976" align="aligncenter" width="501"]
אילון ערמון, מסכת הריתוך של המסגר. צילום: שי בן אפרים[/caption]
עודד עזר יחד עם שני דבורה, עיצבו כרזה שמייצרת קשר עין בין שתי דמויות ודיאלוג שמאזכר את דימוי העיניים, ומשולב בו טקסט משירו של יוסף עזר, העורג לערי המזרח התיכון.
[caption id="attachment_5979" align="aligncenter" width="745"]
עודד עזר יחד עם שני דבורה, אודה לים התיכון. צילום: יח"צ[/caption]
קובי סיבוני הציג את "וינדי", משקפים בטכנולוגיה הייחודית לו, שמייצגות את זרימת האוויר סביב כדור. ניתן לראות קו מנחה חזק וברור בכל עבודותיו, המשלב עבודה מדויקת עם חוטי ברזל ויצירה של אובייקטים קוויים תלת ממדיים. סיבוני הסתכל על העין ככדור בסביבה תלת ממדית ומיפה את סביבתה באמצעות חוטי המתכת.
[caption id="attachment_5972" align="aligncenter" width="745"]
קובי סיבוני, משקפים שמייצגות את זרימת האוויר סביב כדור. צילום: יח"צ[/caption]
ספי חפץ הציג משקפיים בעלי מסגרת חלולה שמאפשרת השחלת הרחבות לתוכן. כנראה שלא יהיה פשוט וברור לחוות את העולם דרך משקפיים כאלו, אבל האם הפריט הכל כך מסתעף הזה יכול להוות הרחבה להוויה הפיזית או החושית שלנו?
[caption id="attachment_5975" align="aligncenter" width="745"]
ספי חפץ, הציג משקפיים בעלי מסגרת חלולה שמאפשרת השחלת הרחבות לתוכן. צילום: שי בן אפרים[/caption]
אסף וינברום לקח השראה מחיבורים קרים, כמו חיבורי קליבות, כדי ליצור מהם משקפיים בהתאמה אישית. עקרון מחשבתי זה מאוד מעניין כיוון שהוא לוקח דבר קיים בנמצא ומשנה את קנה המידה שלו, במקרה זה, כדי שיתאים לצורך חדש. במבט חטוף, זוג המשקפיים הזה כנראה יראה לכם רגיל. אבל, אם תסתכלו היטב על המחוות שהוא מקיים בתוכו, תתודעו לעולם אחר של מחברים.
[caption id="attachment_5974" align="aligncenter" width="745"]
אסף וינברום לקח השראה מחיבורים קרים. צילום: שי בן אפרים[/caption]
סטודיו רדיש, נעמה שטיינבוק ועידן פרידמן, הדגישו את נקודות הקיפול של המשקפיים, והעצימו את החיבור בין החומרים. ישנה נקודת מבט שונה, אשר שוללת אופנות קיימות או "עיגול פינות".
[caption id="attachment_5973" align="aligncenter" width="745"]
סטודיו רדיש, נעמה שטיינבוק ועידן פרידמן, הדגישו את נקודות החיבור. צילום: שי בן אפרים[/caption]
לוקה אור, עסק במושג 'העיניים כחלון לנשמה' והציג את המשקפיים כסימן היכר של דמויות מפורסמות. כך, תוכל להיות מילהאוס מ'משפחת סימפסון' לרגע אחד, או להרגיש איך זה להיות קניה ווסט.
[caption id="attachment_5998" align="aligncenter" width="745"]
לוקה אור, משקפיים שאיתן תוכל להיות מילהאוס מ'משפחת סימפסון' או קניה ווסט לרגע. צילום: יח"צ[/caption]
רונה זינגר, הציגה משטחי זכוכית לא קמורים, שדווקא גורעים מאיכות הראיה, אבל מתפקדים כפריט עיצובי נפלא. האם משקפים מסייעים לנו רק כאשר נמצאים בסמוך לעינינו? האם פריט שכזה יכול לשמש כמשקפיים, מאחר והוא אכן משנה את 'מה' שאנחנו רואים?
[caption id="attachment_5983" align="aligncenter" width="745"]
רונה זינגר, משטחי זכוכית לא קמורים. צילום: יח"צ[/caption]
סטודיו אוטוטו נתנו ביטוי עיצובי אינטליגנטי למושג 'העין השלישית', ונתנו לחשיבות זוג העיניים ולמבט הקונבנציונלי לשקוע מעט. תרתי משמע.
[caption id="attachment_5970" align="aligncenter" width="745"]
סטודיו אוטוטו. העין השלישית, שמקבלת חשיבות נעלה. צילום שי בן אפרים[/caption]
ולבסוף, במעבדה, נוכל להסתכל על העתיד הלא רחוק, לייצר משקפיים משלנו בסדנה לתיקון או שיפוץ משקפיים בכל מיני עמדות שמציעות מחוות עשייה למבקרים ונותנות להם להיות ה'מייקרים' האמתיים. נוכל גם לצלם את עצמינו עם משקפיים מהתערוכה ולשתף. ואם כבר עתיד אז, איך לא? – להתנסות במשקפי מציאות מדומה.
התערוכה 'מבט על', נותנת מבט מרתק ומקיף על עצמינו. איך ראינו את העולם, איך אנחנו משתקפים דרכו ואיפה נראה את עצמינו בעוד זמן מה, לא רחוק. זמנים מתחלפים, הווה עתיד להיות עבר, ועבר עתיד לחזור על עצמו שוב ושוב בגרסאות שונות בכל פעם. אבל מנגד, העצירה בזמן והנצחתו במוזיאון, מרגשת, מרתקת, ומציעה מבט על עצמינו, במראה. כיף גדול.
פתיחה: 20 בדצמבר 2016
נעילה: 29 באפריל 2017
מוזיאון העיצוב חולון,
רח' פנחס אילון 8
[/column]
