מוזיאון העיצוב בחולון הזמין את אוקי סאטו, העומד בראש סטודיו העיצוב היפני המפורסם ננדו, להציג תערוכת רטרוספקטיבה בבכורה עולמית. לנו היה הכבוד להגיע לפתיחת התערוכה לעיתונאים ולהשיג לכם את כל הפרטים!
בר סהר, עיצוב תקשורת חזותית
שני הרצברג, עיצוב תעשייתי
גישתו הייחודית של סטודיו העיצוב היפני ננדו ובראשו המעצב אוקי סאטו, העניקה לו תוך שנים ספורות מעמד מרכזי בעולם העיצוב הבינלאומי. הסטודיו מאופיין ביכולותיו הייחודיות לפרק מוצר קיים ולהעניק לו משמעות חדשה, לקרוא את המציאות ולנסחה מחדש. בעקבות שיתוף הפעולה עם "אבן קיסר" הישראלית החליט מוזיאון העיצוב בחולון לערוך לסטודיו תערוכת רטרוספקטיבה ראשונה, שהיא גם התערוכה הגדולה ביותר שנערכה לסטודיו עד היום. אנחנו באנו להתרשם.
התערוכה קיבלה את השם "המרווח שבין לבין" ועוסקת בדיוק בזה – בחלל הייחודי שבו סאטו אינו יכול להתערב אבל מצליח בכל זאת להשפיע, החלל שבין הדברים. אותו חלל שאינו חלק מהמוצר המעוצב, האזור המחושב שנותר לאור ואוויר. התערוכה מחולקת לשישה חלקים, שכל אחד מהם מתבונן על המרחב שבין לבין מנקודת מבט שונה.
01 בין תהליכים
כשמעצב מחליט לבחון מחדש תהליכי ייצור קיימים, להתערב ולערער על הסדר הקיים, התוצאה היא תפיסה חדשה לגמרי של ערך המוצר. בין העבודות בנושא זה ישנן מנורות העשויות מרשת חקלאית, מנורות העשויות מאריג מנופח, לוח שח-מט העשוי מכוסות קריסטלים ועוד.
כיסא הכרוב הוא תוצר לוואי של תהליך ייצור חצאיות פליסה (חצאיות עם קפלים חדים). בתהליך, נזרק נייר רב שמסייע ליצור את הקיפולים. סאטו התבקש לייצר מחומר זה משהו חדש. הוא איגד את הנייר בעזרת חוט ולאחר מכן פרס אותו בשכבות וכך נוצר כיסא הכרוב. מהלך פשוט ומתוחכם מאוד, המאזכר את התהליך שבין חצאית פליסה ליצירת מוצרים חדשים.
[caption id="attachment_4804" align="aligncenter" width="750"] כסא כפיסים, בין מתכת לעץ. המרווח שבין לבין. צילום: בר סהר[/caption]כסא כפיסים הוא כסא מאוד מאוד דק. במפגש עם העדינות השברירית שלו אנחנו שואלים את עצמנו האם בכלל ניתן לשבת עליו? אולי זה רק שרטוט של כיסא? סאטו אוהב לגרום לנו לשאול את עצמנו את השאלות הללו ולהסתכל על דברים יותר מפעם אחת. הוא החביא ברגלים הדקיקות של הכיסא מוטות פלדה המוסתרים למופת בתוך 3 מ"מ של עץ. הדיוק הגבוה מעורר התפעלות.
[caption id="attachment_4816" align="aligncenter" width="750"] קולקציית במבוק-פלדה, ננדו: המרווח שבין לבין. צילום: שני הרצברג[/caption]האקדמיה הלאומית למחקר קראפט בטאיוואן פנו לסאטו וביקשו שיעשה עבודה שתתייחס לעיצוב בבמבוק. התוצאה היא קולקציית הכסאות במבוק-פלדה: החיתוך והכיפוף, המפגשים והמחברים הם של טכנולוגיית ייצור מוצרים מבמבוק אך הכסאות מיוצרים מפלדה. כך משתמר משהו מהעבר ומיושם, באמצעות תעתוע חומרי, בהווה.
02 בין מרקמים
לחומרים שונים יש מאפיינים ייחודיים. הניסיון להבין, לשנות ולייצר תחושות חדשות משילוב מאפיינים חומריים אלו, הוא בסיס לרעיונות חדשים ולתהליכים יצירתיים בעיצוב.
[caption id="attachment_4803" align="aligncenter" width="750"] כסא יהלום, בין מבנה לנוחות. המרווח שבין לבין. צילום: בר סהר[/caption]כסא יהלום לוקח השראה מהמבנה האטומי הצפוף של היהלום, שמפזר ביעילות חוזק ואור בחומר כולו. זהו עיצוב מבנה "חזק אך גמיש", והכסא מגיב ללחץ בכך שהוא סופג אותו ולא מתנגד לו.
[caption id="attachment_4813" align="aligncenter" width="750"] קערות רוטטות, ננדו: המרווח שבין לבין. צילום: שני הרצברג[/caption]מערכת קערות רוטטות עוצבה עבור התערוכה KAMA: Sex & Design. סאטו התבקש ליצור אובייקט שבוחן את ארוס, אל האהבה במיתולוגיה היוונית. בעיצוב זה הדגישו את נקודת המפגש בין ארוס לעיצוב, בהנאה הרוחנית שמעניק מגע של אובייקט, ויצרו קערה דקה במיוחד העשויה סיליקון. הקערה מאזכרת קערת קרמיקה, אך מאתגרת את התפיסה בשל הדקיקות הנעדרת מן החרס. כשנוגעים בה, הקערה משנה צורה כמו נוזל, והיא ממשיכה לרטוט במשך כמה רגעים בתגובה לכוח החיצוני.
03 בין גבולות
חיי היומיום כוללים מפגשים רבים בין אנשים לדברים, בין דברים וחללים, בין פנים לחוץ, בין האני לבין האחר. טשטוש, מחיקה, או תזוזה קלה של הקווים התוחמים את הדברים יכולים לאתגר ולשחרר רעיונות מקובעים ולאפשר את היווצרותם של חללים חדשים.
[caption id="attachment_4796" align="aligncenter" width="750"] גלי רפאים, ננדו: המרווח שבין לבין. צילום: שני הרצברג[/caption]באגרטל גלי רפאים נעשה שימוש בסרט מקטב כדי ליצור אשליה אופטית של גבולות תלת מימדיים בתוך האגרטל. ענפים ופרחים המונחים בתוך האגרטל נראים כאילו הם מגיחים מתוך גלי מים.
04 בין האובייקט
ישנם פערים או חללים גם בתוך הדברים, והרחבתם, קטיעתם, או החלפתם במרכיבים שונים לגמרי מובילה להיווצרותן של פונקציות ומשמעויות חדשות הנובעות מתוך הדברים עצמם.
[caption id="attachment_4807" align="aligncenter" width="750"] מערכת תה-סביבון, בין סיר למכסה המרווח שבין לבין. צילום: בר סהר[/caption]מערכת תה-סביבון כוללת קומקום וכוסות תה. מכסה העץ העבה מספק בידוד מצוין השומר על חום התה, ומרכזו המחודד מעבה את האדים לנוזל ומכוון אותו בחזרה אל תוך הקומקום כך שאינו נוזל על צידיו. בשעה ששותים תה המכסה הופך לסביבון וניתן לסובב אותו על השולחן ולהשתעשע.
05 בין מערכות יחסים
מרכיבים שונים מתקיימים יחד כחלק ממערכת יחסים השומרת על האיזון ביניהם. הפרתו של איזון זה יכולה להוביל ליצירת חללים בין מערכות יחסים קיימות, וכך לבנות אותן מחדש.
[caption id="attachment_4797" align="aligncenter" width="750"] גן האבן, עבודה בשיתוף אבן קיסר הישראלית. המרווח שבין לבין. צילום: בר סהר[/caption]גן אבן הוא מקבץ שולחנות בעלי רגל אחת שבצפיפותם תומכים זה בזה משטחי השולחנות מצופים בחומרים איכותיים של אבן קיסר, יחד השולחנות נראים כגן אבנים שצף המזכיר בריכת נופרים צפופה.
06 בין החושים
הענקת צורה פיזית וייצוג חזותי לחושים שאין להם ייצוג חזותי במציאות כגון שמיעה, טעם, ריח, מאפשרת לצופים רבים יותר לחוות עיצוב רב-חושי חדש ומרתק.
[caption id="attachment_4808" align="aligncenter" width="750"] מרקם שוקולד, בין טעם לצורה המרווח שבין לבין. צילום: בר סהר[/caption]גורמים רבים ומוכרים קובעים את טעם השוקולד. ביצירה זו יש הפנייה לגורם נוסף – צורה. תשע צורות שונות לאותו השוקולד יוצרים חוויה שונה בכל פעם בזכות המרקמים החדשים שנוצרו.
[caption id="attachment_4817" align="aligncenter" width="750"] בקבוקי גשם, המרווח שבין לבין. צילום: בר סהר[/caption]בשפה היפנית מילים רבות ושונות לגשם, כל אחת מתארת סוג אחר של גשם. העיצוב משקף את הניואנסים הדקים ואת הרגישות של השפה היפנית. המוצג כולל 20 בקבוקי אקריל שקופים המסודרים בשורה, כאשר כל בקבוק מכיל רגע אחר של "גשם".
אחד הדברים הבולטים בתערוכה הוא כמות הסקיצות האדירה של סאטו. הסקיצות, המורכבות מקו אחד נקי, אולי אפילו מעט ילדותי, פרושות על הקירות ומושכות תשומת לב רבה. סאטו טוען שהוא אינו יודע לצייר טוב ולכן הוא מנסה לפשט הכל כמה שיותר. בקומה התחתונה מוצגות אנימציות של הסקיצות שלו. זו פעם ראשונה שהפכו את הסקיצות שלו לאנימציות מקסימות המראות את תהליך העיצוב של סאטו, החל מהרעיון עד לביצוע.
מהתערוכה יצאנו נרגשות ועם הרבה תהיות, על הרגעים הקטנים שלא נותנים להם יחס, על חללים מפוספסים ועל הדברים שבין לבין. אין ספק שזו תערוכה אשר מעשירה את המחשבה והחיבור בינה לבין העולם החזותי.