פיסות מידע החלו לטפטף מכל כיוון: "היכונו ליליות ללא שנה", "יודעים מה זה פרויקט בזק?", "עופר זיק ירדוף אתכם בחלומות". כך, בלי יותר מדי אינפורמציה וכשהחיוך מחופשת הקיץ עוד לא ירד לנו מהפנים, נכנסו לסחרור ששמו הרשמי "סטודיו מציאות".
יבגני ברקוב ויעל חסיד, עיצוב תעשייתי
[/column] [column]״לשיטת לימוד שעיקרה learning by doing אין תחליף", הבטיח דודי ראב"ד, ראש המחלקה לעיצוב תעשייתי, במייל ששלח לנו עם תחילת שנת הלימודים השלישית. ״המטרה היא להגיע לרמת מידע גבוהה ככל שניתן, בזמן קצר ככל שניתן״, הוסיף ראב"ד, והדגיש שמלבד הזמן הקצר, המצריך מאתנו עבודה רוחבית, "יתרונות נוספים של הקורס הם עבודת הצוות מראשיתו עד סופו ותהליך חשיבה מתמשך ורציף שנדרש מהסטודנטים".
סטודיו מציאות, קורס עיצוב אינטנסיבי בן שבוע, הפך השנה לאתגר כלל שכבתי שמטרתו לדמות סביבת עבודה, כפי שהיא פועלת בשוק העיצוב המקומי. ביום הראשון הוצג בפני כל כיתה נושא הפרויקט. את הכיתה שלנו, כיתה 4, ליווה איציק אורבך, מייסד חברת Zog 360, אחת מחברות העיצוב התעשייתי הוותיקות בשוק, שעוסקת בעיקר בעיצוב ציוד לחברות הייטק, מוצרי צריכה וציוד רפואי.
אורבך הציג בפנינו את הנתון הבא: "עד לשנת 2050 עתידים לחיות כשני מיליארד בני אדם מעל גיל 65 בעולם". עם הנתון הזה יצאנו לדרך. נחלקנו לזוגות ולשלשות ונתבקשנו לבחור נושא ממוקד למחקר ועיצוב. בין הנושאים הנבחרים: ספורט לגיל השלישי, סיוע לקשישים במעברי חציה, התמודדות עם חפצים יום-יומיים הדורשים מוטוריקה עדינה ואפילו חיי מין אחרי גיל 65.
נשלחנו להשלים את כל הידע הנחוץ (במגבלות הזמן) וכשחזרו, הציג בפנינו אורבך את השלב הראשון בהגדרת פרויקט, user requirement specification, בו הגדרנו את קהל המשתמשים שלנו והדרישות מהפרויקט אותו נפתח. ביום השלישי הצטרפו לאורבך קולגות מהסטודיו אותו הוא מנהל ויחד התחלנו לפתח כיווני מחשבה וקונספטים למוצרים. בסוף היום נבחר קונספט אחד לכל קבוצה, אותו פיתחנו באינטנסיביות עד לבוקר למחרת. ברביעי בבוקר הוצגו הקונספטים לאחר פיתוח, כמה מהפרויקטים זכו ל"אור ירוק" (GO), וכמה קבוצות התבקשו לקחת צעד אחורה, ולבחון מחדש את הנושא הנבחר.
כמה הקורס הזה באמת משקף את המציאות בשוק?
איציק אורבך: ״מאוד. מבחינת התהליך עצמו – אין שום הבדל. ההבדל המהותי הוא נקודת המוצא של כמות הידע והניסיון לעומת סטודיו, שכמות הידע והיכולות בתחילת העבודה משרתות את הפרויקט״.
את אותה התכנית, מספר אורבך, הוא העביר גם בשלושה ימים בקורס מרוכז בהודו וגם כקורס סמסטריאלי ושנתי. ״זהו קורס מתודולוגי של תהליך פיתוח שנועד להכשיר את הסטודנטים לתנאי אמת, מה שבדרך כלל לא קורה בבתי ספר לעיצוב. אחרי זה חוזרים לתהליך לימודים רגיל״, הוא מסביר.
מה המוטיבציה שלך להעביר קורס כזה?
איציק אורבך: ״קודם כל ליהנות מתהליך שהוא הדדי. אם למרצה יש צוות סטודנטים שמשתפים פעולה, גם המעצב יהיה מופרה – לפעמים בידע ובהבנה ובמקרים אחרים בהערות על הפיתוח״.
היומיים האחרונים הוקדשו להמשך פיתוח הקונספט, לייצור מודלים ולעיצוב מוצר סופי. זאת הייתה גם הזדמנות להיחשף לפרויקטים של כלל הכיתות, להחליף חוויות ולהתרשם מכמות העבודה שנעשתה. לאחר שעות ארוכות של שיוף, צביעה, דם ויזע, התייצבו הקבוצות לפרזנטציה סופית בכיתה בצהריי יום חמישי: עגלת קניות, משטח עבודה למטבח, כרית לתיבול חיי המין, ארנק המתאם למגבלות מוטוריות, מקל הליכה המתריע לנהגים, רצועות כושר לשימוש ביתי, ספוג רחצה למטפלים ועוד.
נראה כי בקרב הסטודנטים הייתה תמימות דעים בנוגע לחשיבות הקורס. ״כדאי להמשיך במתכונת הזו בשנים הבאות״, אמר רועי שלם, ״לדעתי אפילו עדיף שהקורס יתקיים בשנה ב׳ – אפילו אם התוצאות יהיו פחות טובות, שווה ללמוד את מה שלמדנו השבוע עוד לפני שנה ג׳״. גל יעקובי הצטרפה לדבריו והוסיפה כי היא למדה לגבש קונספט "בצורה מהירה בהרבה מקורס סטודיו רגיל ולהבין מה המשמעות של לעצב ל'לקוח' או לפי דרישה".
ים אמיר, שהתאכזב לגלות שבמתכונת הנוכחית של הקורס לא יתקיים שיתוף פעולה עם חברה (״בעיקר המצאנו סיטואציות בשביל לדון עליהן״), העיד על עצמו כי למד הרבה על סדר והרגלי עבודה ושיבח בעיקר את התנסות החדשה בעבודה בקבוצות. ״זה טוב שפעם בשנה מלמדים אותנו מתודה לעיצוב ותהליך שמותאם לתעשייה״, אמרה קרן דהן ושיבחה גם את אורבך: ״הוא אדם עם הרבה ניסיון ומאוד אכפת לו. אהבתי את שיטת הלימוד שלו״.
למרות הנושא הרחב ומגבלת הזמן, הוכחנו לעצמנו כי אנחנו יכולים להתמודד עם "המציאות", ובעיקר קיבלנו הצצה נדירה לאתגרים שיעמדו בפנינו בעתיד הלא כל כך רחוק.
[/column]
